האם חברת ביטוח זרה שאינה פועלת בישראל יכולה לתבוע את המזיק?

זכות השיבוב מעוגנת בסעיף 62 לחוק חוזה ביטוח, תשמ"א-1981 ("חוק חוזה הביטוח"), ומאפשרת למבטח לחזור בתביעה לגורם הנזק לאחר ששילם את תגמולי הביטוח למבוטחו. ישנם 3 טעמים המצדיקים את קיום זכות השיבוב: 1. טעם מוסרי - שלפיו המזיק שגרם לנזק צריך לשאת בנטל הכספי שגרם; 2. מדיניות משפטית - שלפיה ראוי להרתיע מפני התנהגות שגורמת לנזקים; 3. טעם כלכלי - שלפיו אם לא תמומש זכות השיבוב, תיגרם התייקרות משמעותית בעלות הפרמיה, הביטוח יתייקר וכתוצאה מכך יגדל הנטל על המבוטחים. ואולם ישנם מקרים שבהם מתעוררים אינטרסים חברתיים שונים שלפיהם אין הצדקה לממש את זכות השיבוב, על אף חשיבותה. נדגים זאת במקרים שבהם היו מעורבות חברות ביטוח זרות.

באחד הימים אירעה שריפה במטבחון של י', חברה ישראלית הממוקמת במרכז הארץ. החברה הייתה מבוטחת על-ידי חברת ביטוח זרה מארה"ב. בהתאם לכך, שילמה המבטחת הזרה את תגמולי הביטוח ל-י' בהתאם לפוליסה שהייתה ברשותה בעת השריפה. בעקבות חוות-דעת של מומחה בעניין, טענה המבטחת הזרה כי מקור השריפה במשרדי המבוטחת נעוץ בכשל של מכונת הקפה שנרכשה מחברת קפה. בעקבות כך הגישה המבטחת הזרה תביעת שיבוב כלפי חברת הקפה בישראל, בטענה כי היא זו שגרמה לנזק ועליה לפצותה בעקבות תשלומיה לחברת י' בגין נזקי השריפה שאירעו.

חברת הקפה טענה כי יש לדחות את תביעת השיבוב מטעם המבטחת הזרה על הסף, מאחר שהיא תאגיד ביטוחי הפועל ללא רישיון תקף במדינת ישראל לפי חוק הפיקוח, ולכן אין לה עילת תביעת שיבוב כלפיה. המבטחת הזרה טענה בתגובה, כי זכות השיבוב המעוגנת בסעיף 62 לחוק חוזה הביטוח מגלמת צידוקים שונים ובתוכם מניעת התעשרות המזיק, שגרם למקרה הביטוח, וזאת גם לפי סעיף 5 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, המעניק זכות לפורע החוב לחזור לחייב המקורי. לדברי המבטחת הזרה, מתוקף צידוקים אלה קיימות לה עילות תביעה אחרות ולכן יש להורות על שיבוב בעקבות ההוצאות שנגרמו לה מכיסוי נזקי השריפה.

במקרה זה נדרש בית המשפט להכריע בתחרות בין קיום זכות השיבוב, אל מול האינטרס הציבורי שלפיו פעילות המבטחת תוסדר באמצעות חוק הפיקוח. לדעת בית המשפט, תאגיד שאינו בעל רישיון לעסוק בעסקי הביטוח לפי חוק הפיקוח, לא יכול להיחשב כמבטח על-פי חוק הביטוח. לדבריו, מתן אפשרות לתאגיד ביטוח זר, שאינו בעל רישיון, לעסוק בביטוח בישראל ולהשתמש בזכויות הקיימות לו מתוקף חוק חוזה ביטוח, עלול להוביל לתוצאות שליליות של פעילות מבטחים בלתי-מורשים בישראל. זאת, משום שפעילות של מבטח בלתי-מורשה זולה יותר מפעילות ביטוח של מורשים, הואיל ולא נדרש ממנו לדווח לרשויות הפיקוח, ואין דרישת הון מינימלי. אי לכך, בסופו של דבר עלולה להתרחש פגיעה במבוטחים.

בית המשפט ציין כי המצב שנוצר לגיטימי ושכיח, מאחר שקיימים מקרים רבים שבהם חברת ביטוח זרה מבטחת גורם בעל סניפים או נציגות בישראל. עם זאת, במקרים אלה על מבטחת זרה להביא בחשבון את האפשרות שלא תוכל לחזור בתביעת שיבוב לגורמי הנזק, ולכן תוכל לשקף זאת בגובה פרמיית הביטוח שתגבה מהמבוטחים. בית המשפט קבע כי לפי שיקולי טובת הציבור ובייחוד טובת המבוטחים קיימת חובה, כי פעילות של תאגיד ביטוחי בישראל תוסדר בחוק ולכן אין למבטחת הזרה זכות לתבוע תביעת שיבוב מחברת הקפה. צוין כי מתן אפשרות לחברה הזרה לחזור לחברת הקפה בעילת עשיית עושר ולא במשפט תהווה עקיפה של חוק חוזה ביטוח. לפי קביעת בית המשפט, יש לפרש את סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח בצורה שתשלול סעיפי חוק אחרים כדוגמת עשיית עושר ולא במשפט, וזאת כדי לא לאפשר שימוש בהם על-ידי מבטחים שאינם מורשים על-פי החוק. לפיכך בית המשפט דחה את תביעת השיבוב של המבטחת הזרה.

הצפה במפעל הנייר

במקרה נוסף ביטחה חברת ביטוח זרה מאוסטריה את חברת ח' - חברה ישראלית לייצור ניירות הדפסה וכתיבה. באחד הימים התרחשה הצפה במפעל של חברת ח', ובעקבותיה נגרם נזק רב למפעל ולתכולתו. המבטחת הזרה שילמה תגמולי ביטוח למפעל בגין הנזקים שנגרמו לו בהתאם לפוליסת הביטוח. מיד לאחר מכן דרשה המבטחת הזרה מהעירייה שהמפעל בתחום שיפוטה כי תשיב לה את הסכומים ששילמה, הואיל ולטענתה העירייה היא זו הנושאת באחריות לגבי נזקי ההצפה שאירעו במפעל. המבטחת הזרה נימקה כי זכות השיבוב קיימת לה מכוח סעיף 62 לחוק חוזה ביטוח, ובנוסף מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט שלפיהם יש למנוע התעשרות שלא כדין של העירייה שלא פורעת את חובה. סכום התביעה עמד על סך 31,566,644 שקל. חברת הביטוח שביטחה את העירייה טענה כי התובעת הינה חברת ביטוח זרה, שלא קיבלה את אישורה של המפקחת על הביטוח ולכן אינה בעלת רישיון "מבטח ישראלי" או "מבטח חוץ", כהגדרתם בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) ולכן אין באפשרותה לתבוע תביעת שיבוב. האם בכל זאת תוכל המבטחת הזרה לקבל שיפוי בעקבות נזקיה?

המבטחת הזרה טענה שכדי לפרש את המונח "מבטח" בסעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, אין צורך לפנות לחוק הפיקוח אלא לנקוט פרשנות ולפיה כל מי שמתחייב לשלם תגמולי ביטוח בקרות מקרה ביטוח ייחשב "מבטח" לצורך החוק. לדבריה, העובדה שחוק חוזה ביטוח שותק ואינו מגדיר את המונח "מבטח", מוכיחה כי "מבטח" אינו בהכרח רק מי שקיבל רישיון לפי חוק הפיקוח. בעקבות זאת, התייחסה המפקחת על הביטוח לסוגיה והביעה את עמדתה שלפיה הזכויות והחובות של מבטחים מכוח חוק חוזה ביטוח מוטלות רק על כאלה שקיבלו רישיון מאת המפקח על הביטוח. לדבריה, הענקת אפשרות למבטחים ללא רישיון ל"הרוויח" זכויות מכוח חוק חוזה הביטוח, מבלי שמוטלות עליהם החובות מכוח החוק, יוצרות חוסר סימטריה ואפליה מול חברות הביטוח בישראל. המפקחת על הביטוח סיכמה וציינה כי התובעת אכן מבטחת, מאחר ששילמה תגמולים מכוחה של פוליסת ביטוח, אך עם זאת היא אינה בגדר "מבטח" לפי חוק הפיקוח, מאחר שאינה מצויה תחת פיקוח הרגולטור במדינת ישראל.

עם זאת, אחד השופטים הוסיף כי החברה הזרה עדיין תוכל לזכות בכספים בגין נזקיה. מאחר שנותרה זכות תביעה בידי הניזוקה הישירה שהינה חברת ח', רשאית ח' לתבוע את נזקיה מהעירייה. מכאן, ככל שיינתן פסק דין לזכותה בגין אירוע ההצפה, תהא החברה הזרה זכאית לכספים שייפסקו בעקבות פסק הדין שיינתן וזאת מכוח כתב קבלה וסילוק הקיימים לה כמבטחת.

לאור זאת, בית המשפט פסק כי זכות השיבוב הינה זכות ייחודית הניתנת מכוח חוק חוזה הביטוח למבטח וזכות זו תינתן אך ורק למבטח שעמד בתנאי הוראות חוק הפיקוח. לכן לא עומדת לתובעת עילת תביעה של שיבוב ולא עומדת לה עילת תביעה מכוח הדינים הכלליים של עשיית עושר ולא במשפט.

■ הכותב הוא מומחה בביטוח ונזיקין, הבעלים של משרד עורכי דין ג'ון גבע ומשמש, בין היתר, כיועץ המשפטי לחברי לשכת סוכני הביטוח.