ירוק עמוק: הפריוס דור 4 היא לא סתם עוד מכונית

הפריוס דור 4 מבטיחה לנו שרירים, ומקיימת בעיקר איכות וקדמה טכנלוגית ■ אבל זאת לא רק מכונית, זאת אמירה

שיקגו. רחוב. דלתות של בנק. הן נפערות בתנופה וארבעה שודדים רעולי פנים פורצים החוצה, שללם בידיהם. שקים גדושי ירוקים. בעיניים נדהמות הם רואים מכונית גרר של העירייה מניפה אל על את רכב ההימלטות שלהם ונעלמת עימו מעבר לפינה.

אחד השודדים מגלה תושייה וחש למגרש החנייה הסמוך. אל שוד הבנק מצטרפת חיש קל גם גניבת מכונית. פריוס. טויוטה פריוס. היברידית. חדשה. אחד הבנדיטים מעיף בה מבט מפקפק, שני מעקם פיו בחוסר התלהבות. פריוס?? רכב-שודים?? אבל זה מה שיש. מרגע זה ואילך, קורעים השודדים את הצורה לעדר ניידות משטרה המתאמץ לשווא לדלוק אחריהם. הפריוס מבצעת החלקות פוטוגניות, פניות 90 מעלות על הצד, סיבובי 180 מעלות מרהיבים ואפילו התגנבות דוממת (הרי יש לה גם מנוע חשמלי חרישי) בין כמה ניידות שחסמו את הכביש בלילה. פריוס היברידית, הירקרקת של הגיקים, מלמדת את משטרת שיקגו מאיפה עושה הדג את צרכיו. בצידי הכביש ניצבים האוהדים ומניפים שלטים: "GO פריוס-4, GO!".

קאט. מטה המשטרה. המפקדים בהתייעצות. כבר שבוע משטה כנופיית הפריוס בשוטרים הנבוכים. "כאן נגמר המשחק", מכריז איזה מפכ"לון בנחישות. ראש אגף המרדפים מוסיף: "כדי לתפוש פריוס - עליך להיות פריוס!". ופריוס מעוטרת בכל צבעי המלחמה ונוצות הקרב של ניידת, יוצאת לכבישים. חיש קל היא מצליחה ללכוד את הפריוס העבריינית.

אמריקה כולה צחקה. זו היתה הפרסומת של פריוס דור 4 החדשה, בשידורי הסופרבול השנה. והיא עדיין למצהלות ההמונים.

וזו גם בדיוק הצהרת הכוונות של טויוטה, בהציגה את הדור הרביעי של חלוצת ההיברידות שלה. לא עוד מכונית לפלפים. לא עוד גיק-מוביל של שותי מיץ נבט-חיטה ונועלי כפכפי אורז אורגני. פריוס דור 4 תהייה מסוקסת, ביצועיסטית, מענגת, ממש מכונת הנהיגה הירוקה והמושלמת.

אך תחילה, מחוות כבוד קצרה: הפריוס היא חלוצה אמיתית. פורצת הדרך למכוניות ההיברידיות. הופעתה החלה מהפיכה שלימה שרק הולכת ומתעצמת. נכון לעתה, ההינע ההיברידי הוא האלטרנטיבה המצליחה היחידה לסתם מנועי בעירה פנימית. הפריוס עשתה זאת בתבונה, בעיקשות, בהתמדה, בהשתפרות מתמדת. ההצלחה אינה רק מסחרית, אלא גם טכנולוגית. די לציין את הישגיה בצמצום פליטת הפחמן הדו-חמצני מאגזוזיה, כדי להבין עד כמה היא השתכללה בכמעט 20 שנות קיומה. פריוס דור 1 פלטה 120 גרם 2CO לכל קילומטר והפיקה 20 ק"מ מכל ליטר דלק. פריוס דור 4 מפיקה 33 ק"מ מכל ליטר דלק ופולטת רק 70 גרם של 2CO. מספרים שעד לא מכבר נחשבו דמיוניים לחלוטין.

במקביל ליעילותה האקולוגית היא גם רכשה לעצמה מוניטין של מכונית משעממת, איטית, רצינית, כבדת ראש. ואת התדמית הזאת, שלא מעט אמת היה בה, באה הפריוס החדשה לתקן.

חיצונית צלחה המלאכה. הפריוס זכתה לקווים חדים, כולה אלכסונים ומשולשים. ואף שהצליחה לשמר את קלסתרה השונה, הייחודי, האופייני, יש בחזותה החדשה גם הצהרה קצת שרירית: "אני אמנם אקולוגית, אבל אל תסתבך איתי...".

בעיצוב הפנים חוגג העתיד. אם מבחוץ אפשר לזהות קווי עיצוב המעוררים אסוציאציות של הלקסוס, הרי מבפנים האסוציאציות המתעוררות הן מעולם מלחמת הכוכבים. משטחים עגלגלים, בוהקים ונאים, מסך גדול הבוהק בצבעים כחלחלים, עיטורים מוכספים, לוח מחוונים שאינו מול עיני הנהג אלא לימינו, שימשה קידמית מגודלת וקהת זוית (האמורה להגדיל את שדה הראייה, ולא הצלחתי להבין האם הצליחה), והכל משדר עתידנות, שונות, ייחודיות.

יפה? עניין של טעם.

מעניין? בהחלט.

מוצלח? דורש קצת התרגלות.

שימושי? דורש עקומת לימוד קצרה כדי להתגבר על גודש המידע, הצבעים, הצגים, המספרים והתפעול.

מרווח? כן.

נוח? בעיקר על כביש טוב, אבל בסדר כמעט בכל מצב.

מעצבן? רק שפיץ ההילוכים המשונה שנעשה כנראה סימן היכר אופייני, העובר עם הפריוס מדור לדור. וכך גם ה"ספוילר" (המיותר מבחינה אווירודינמית, אני מעיז לנחש...) שחוצה את השמשה האחורית ומפריע כמיטב יכולתו לשדה הראייה האחורי.

בכל מקרה ראוי לזכור כי הפריוס, לטוב ולרע, היא לא רק מכונית. היא הצהרה. היא השקפת עולם. היא אמירה ערכית. באמירה המקובלת שהנוסע בפריוס מבקש לומר משהו לכל רואיו, ובעצם - לכל האנושות, יש הרבה אמת. הוא לא מבקש להתייהר בממונו, לא להעצים את גבריותו או לכפר על מגבלות גודל באיזורים מוצנעים מסויימים. הוא בסך הכל מבקש לומר: "ראוני שאני דואג לזולתי, בעל עקרונות, מוסרי, רחמיי על כל ברואי עולם, ואני גם מתעב טייקוני דלק".

לעומס כזה של שליחויות ואמירות, יש מחיר. גם עיצובי, גם טכנולוגי. בין כל החתונות הללו חייבת הפריוס לרקד, אם רצונה לשמור על קהלה הוותיק. ומתוך רצונה המובן להגיע גם לקהלים חדשים, צמח הרצון לגדל כמה זיפי זקן גברי ושמץ של שרירים.

האם הנהיגה בפריוס מקיימת את ההבטחות הללו. כמעט. אין ספק שהיא נמרצת יותר מקודמותיה. מצב "כוח" מחלץ ממנה ביצועים סבירים. 100 קמ"ש בקצת יותר מ-10 שניות, מהירות מרבית של כ-180 קמ"ש, האצות ביניים ראויות בהחלט בזכות המנוע החשמלי שנרתם במלוא המומנט שלו לעזרת מנוע הבנזין כשצריך. גם ההגה בסדר. חד למדי, מדויק למדי, נעים. אך לכלל התנהגות ספורטיבית של ממש, הפריוס לא מגיעה. היא גם לא צריכה להגיע. עיקר עניינה בחיסכון וניקיון, ולא בסליידינג ודריפטינג. ואם יצרניה הוסיפו לה חזות נמרצת יותר וגם נמרצות עזה יותר, זו רק התוספת. לא המנה העיקרית.

בתור פריוס, הפריוס 4 היא פריוס טובה. אפילו טובה מאוד. איבדה לא מעט מנחנחיותה, והוסיפה לא מעט עדכניות צורנית וטכנולוגית. ובכל זאת לא הייתי יוצא עימה לשדוד בנק או להימלט ממשטרת שיקגו. היא הרבה יותר מתאימה לעובדי הבנק, ואפילו למנהליו, מאשר לשודדיו (אלא אם כן הם גם חברים ב"גרינפיס", לצד עיסוקם כשודדים).

טויוטה פריוס
 טויוטה פריוס

 

מתחרות

יונדאי IONIQ

ההיברידית החדשה של יונדאי, שתנחת כאן במחצית השנייה של השנה, מכוונת היישר לבטן הרכה של הפריוס. יש לה הנעה מתקדמת עם מנוע 1.6 ליטר בנזין, מנוע חשמלי וסוללת ליתיום עם הספק משולב של 141 כ"ס, תיבה אוטומטית, צריכה מוצהרת באזור ה-30 ק"מ לליטר ושימושיות של משפחתית מרווחת.

קיה NIRO

הנירו מצויד במערכת הנעה היברידית מקבילה לזו של יונדאי IONIQ, כולל התיבה האוטומטית, אך כדי לא ליצור תחרות פנימית היא מגיעה בתוך רכב פנאי עם עיצוב טיפוסי לז'אנר, שדומה לספורטאג' החדש אך קצר ונמוך ממנו. הנירו תנחת כאן לקראת סוף המחצית השניה של השנה.

פולקסווגן ג'טה הייבריד

לקבוצת פולקסווגן יש הרבה היברידיות בקנה ואחת המעניינות היא הג'טה הייבריד, שנמכרת כרגע בארה"ב. היא מקבילה בעיצוב החיצוני והפנימי לג'טה הרגילה, אך משלבת מנוע 1.4 טורבו-בנזין, מנוע חשמלי וסוללה בהספק משולב של 150 כ"ס ותיבת DSG. צריכת הדלק מעל 25 ק"מ לליטר.