ברני סנדרס / צילום: בלומברג
מכל המתמודדים על המועמדות לנשיאות בארצות-הברית, הכי מעצבן אותי ברני סנדרס. לא משום שהוא יהודי, אלא משום שיש לו מנטליות של היהודי שמתרפס בפני הגויים.
הוא אמנם בן הדת היהודית, אבל בכל פעם שהוא מזכיר את ישראל, הוא לא שוכח לציין את סבלות הפלסטינים תחת הכיבוש. העמדה הזו אינה בלתי לגיטימית כמובן, אבל לו היה אדם בעל חזון ואומץ, היה סנדרס אומר לפלסטינים לקחת את עצמם בידיים, ובמקום להשתמש בידיהם לטרור - שייבנו לעצמם מדינה וקידמה.
אבל למערכת בחירות יש חוקים משלה, ואחד מהם הוא שהיהודי לא יכול ללכת בעקבות אחד העם שאמר "היה יהודי בביתך ואדם בצאתך", כי ביתו עשוי להיות הבית הלבן. כך שהוא חייב להוכיח שגם בבית הזה, אם יגיע אליו, הוא יהיה "אדם".
המזל של ישראל הוא שסנדרס כנראה לא יישב בבית הלבן. כל הסימנים מראים שהילארי קלינטון תחזור לשם עם ביל שלה, ואני, בוודאי כבר שמתם לב, לא אזיל דמעה.
האלוף הפרזנטור
לעוזי דיין, אלוף במיל', יש את כל המרכיבים הדרושים כדי להיכלל בקטגוריה של מלח הארץ. קריירה מפוארת בצה"ל, מפקד סיירת מטכ"ל, סגן הרמטכ"ל, ראש המועצה לביטחון לאומי. לא בכל התפקידים הוא הצטיין, בחלקם הוא אפילו פישל, אבל בכל זאת מדובר בתפקידים של עשייה חשובה. ולא לשכוח את היותו נצר למשפחת דיין. בהחלט מלח הארץ, לפחות בעת שירותו בצבא. לאחר שעזב, זה כבר סיפור אחר.
כדרכם של רבים מעמיתיו הגנרלים, פנה דיין לאחר פרישתו מצה"ל לפוליטיקה. הוא הקים תנועות כאלה ואחרות, כולן על רקע חברתי כזה או אחר. אלה התגבשו לתנועת "תפנית", שבראשות דיין התמודדה בבחירות וקיבלה אפס מנדטים.
עוזי הבין שלמרות היותו אלוף ודיין, אין לו את הכוח האלקטורלי הדרוש לתנועה עצמאית, והצטרף לליכוד. אבל גם שם לא ממש הצליח.
בקיצור, לבסוף הגיע דיין אל המנוחה והנחלה: כס יו"ר מפעל הפיס, שזה אחד התפקידים הנחשקים במשק: שליטה בתקציבי ענק - שזה המון כוח - וגם שכר מהגבוהים שיש. לכך נוסף בונוס: דיין הפך עצמו לפרזנטור של מפעל הפיס. קריין בנאלי ומשמים האיש על המסך - אבל מה אכפת לו? העיקר שהוא מקבל כמעט כל יום זמן מסך של כמה דקות שמפעל הפיס משלם עליו.
נראה שמלח הארץ הזה, נצר לחלוצי נהלל שהלך לפוליטיקה עם דאגה למקופחים, יסיים את התפקיד אדם אמיד ומפורסם מאוד.
כך ייעשה לאיש שלא הצליח להצליח בתפקידים אחרים.