אודי אקר ונעמה דורפצאון / צילום: תמר מצפי
זר לא יבין זאת, אבל מי שמכור לשימוש ביומן שנתי מודפס מכיר היטב את ההרגשה: אי-אפשר להעביר יום בלעדיו. כל החיים מנוהלים באמצעותו, שלכם ושל הילדים - פגישות ותוכניות, פעילויות וחגיגות, חוגים ובדיקות וכל שאר הסידורים שבית ומשפחה יכולים לייצר.
היומן הזה נודד בין התיק למטבח, תמיד בהישג יד, נפתח ונסגר כמה פעמים ביום. כל מייל עם הודעות מהגננת משובץ בין דפיו (לבוא עם חולצה לבנה ביום הזה ולהביא שי לחייל ביום ההוא); כל אירוע משפחתי נרשם בתאריך המתאים, לצד הסלט שהתנדבתם להביא; מפגש חברות בבית קפה מיד נכתב (בליווי תזכורת: להחזיר להן כבר את בגדי ההיריון!). ולצד כל אלה - פגישות עבודה, דדליינים להגשה, תור בטיפת חלב (להביא פנקס חיסונים!), טיול שנתי בצופים, טסט לאוטו, אסיפת הורים, להזמין בייביסיטר לשבוע הבא ולהוציא כסף לעוזרת, כמובן.
את היומן השנתי בוחרים המכורים בקפידה - על ההיצע בחנויות מציצים כבר ביוני-יולי, אבל הבחירה הסופית נעשית רק באוגוסט. עד אז, שוקלים את כל הקריטריונים, ואלה יש למכביר: הגודל והצבע; יומן קלאסי או עם תכנים נוספים; פריסה יומית או שבועית על הדף; והאם יהיו ליומן הנבחר כיס למסמכים? כריכה רכה או קשה? וספירלה, כדאי? האם יש מספיק שורות בימי שישי ושבת, וכמה עמודים ריקים הושארו בסופו לרשימות?
"היומן השנתי הוא חבר", אומר אודי אקר, מנכ"ל פלפוט, המתמחה בפיתוח ובשיווק מוצרי נייר ומוצרי חזרה לבית הספר. "אי-אפשר להתעלם מהמגמות הטכנולוגיות שהביאו לנו את היומנים בסמארטפון ובמחשב, ועדיין, הרבה מאוד אנשים רוצים יומן בתיק שלהם בכל שנה מחדש".