איש העסקים מוטי זיסר נפטר אתמול ממחלת הסרטן בגיל 60. זיסר, שנחשב בעבר לאחד היזמים הישראלים הבולטים בתחום הנדל"ן, ירד בשנים האחרונות מנכסיו, ונאלץ לוותר על השליטה בחברת אלביט הדמיה, שריכזה את רוב פעילותו העסקית, במסגרת הסדר חוב ענק.
זיסר נולד בשכונת התקווה להורים ניצולי שואה מחסידות סוכטשוב. הוא גדל בבני ברק, למד בישיבת "נתיב מאיר" ושירת כקצין בחיל השיריון במסגרת ישיבת ההסדר הראשונה, "כרם ביבנה". לאחר שהשתחרר, למד תואר ראשון בכלכלה באוניברסיטת בר אילן.
לפני כ-20 שנה חלה זיסר במחלת הסרטן. מהמקום הזה החלו הוא ואשתו, ד"ר ברכה זיסר, לפעול בתחום. קרן ברכה ומוטי זיסר הקימה את "אורנית" - בית החלמה לילדים ולבני נוער חולי סרטן בפתח תקווה; וכן את בנק מח העצם בישראל, בעלות של עשרות מיליוני דולרים, שניהם במסגרת "עזר מציון". המאגר הזה נבנה מתוך הבנה לצורך בבנק תורמים. בזכות מאגר זה, ניצלו מאות חולים. זיסר הבריא בינתיים, אבל המחלה תקפה אותו שנית.
לפני כשנה וחצי, גם על רקע ההרעה במצבו הבריאותי והכלכלי, אמר זיסר בראיון לערוץ 2: "אז מה ייקחו לי? כן כסף לא כסף? כן את הבית לא את הבית? למי זה חשוב בכלל? גדלתי בשכונת התקווה. הייתי גם במצב של לגור עם שירותים בחצר". סיפור חייו של זיסר, עלייתו העסקית הדרמטית ונפילתו העסקית והבריאותית, הגיע אתמול אל קו הסיום.
רכישת אלביט הדמיה
בשוק ההון ייזכר בעיקר בזכות ההשתלטות הממונפת על חברת אלביט הדמיה (והחברה הבת אלסינט), שלתוכה יצק את פעילות הנדל"ן שלו במזרח אירופה, שאותה הוביל לגבהים חדשים ולאחר מכן להתרסקות קשה.
ב-1999 רכש זיסר, אז יזם מוכר בתחום הנדל"ן המקומי, את מניות השליטה באלביט הדמיה מידי קבוצת אי.די.בי (שנשלטה עדיין בידי משפחת רקנאטי). את הרכישה מימן בנק הפועלים בהלוואה שמעולם לא נפרעה, ושתפחה בשיא להיקף של כ-1 מיליארד שקל.
עד לאותה התקופה עסקו אלביט הדמיה ואלסינט בהשקעות בתחום הטכנולוגיות הרפואיות (לימים תחום הביומד), שרובן נמכרו קודם להעברת השליטה לידי זיסר. בשוק ההון חששו רבים מהשלכות הסבתה להשקעות בתחומי הנדל"ן. אלא שהשנים הבאות דווקא עשו חסד עם החברה וכלל בעלי מניותיה.
זיסר ואנשיו זיהו את המחסור במרכזי מסחר במדינות מזרח אירופה, והחלו להקים בהן עשרות קניונים, שמרביתם נמכרו ברווח גדול בשנים 2005-2007, והזניקו את שוויה של אלביט הדמיה לשיא של יותר מ-5 מיליארד שקל, כאשר זיסר עמו מחזיק ביותר ממחצית ממניותיה.
אלא שעם הרווחים בא התיאבון. באמצעות אלביט הדמיה והחברה הבת פלאזה סנטרס (שהונפקה בלונדון) גייס זיסר מיליארדי שקלים בהנפקת איגרות חוב בישראל לרכישת עשרות קרקעות נוספות במזרח אירופה, אבל גם לצורך השקעות יקרות וכושלות בבודפשט (פרויקט האי אובודה על הדנובה) ובבוקרשט (פרויקט קאסה רדיו), ובניסיון לחדור לשוק ההודי שגבה מהקבוצה השקעות עתק של מאות מיליוני שקלים.
המשבר הפיננסי העולמי ב-2008 הביא עמו לקיפאון בשוק הנדל"ן של מזרח אירופה. פיתוחם של פרויקטים חדשים נעצר, מחירים של נכסים קיימים צנחו בחדות, ואלביט הדמיה ופלאזה סנטרס נתקעו עם חובות עתק, וללא מקורות מספקים לשרת אותם לאורך זמן.
עד 2012 עוד ניסו שתי החברות לשדר עסקים כרגיל, אולם בשוק הלכו איגרות החוב שלהן ונשחקו, והתשואה עליהן זינקה לשיעורים דו-ספרתיים ומנעה אפשרות של מחזור החוב.
את ירידות השערים באג"ח של אלביט הדמיה ניצלו שתי קרנות גידור אמריקאיות, יורק ודי.קיי פרטנרס, לצורך השתלטות על כשליש מהחוב של החברה למחזיקים. השתיים החלו לפעול מול זיסר להשגת הסדר חוב, ובתום תהליך שנמשך יותר משנה, הושלם הסדר החוב של אלביט הדמיה - שכלל מחיקת חוב ("תספורת") ענקית לנושי החברה. מתוך חובות של 2.5 מיליארד שקל למחזיקי האג"ח, נמחקו כ-1.8 מיליארד שקל, והומרו ל-95% ממניות אלביט הדמיה, ששוויין הנוכחי מסתכם בכ-85 מיליון שקל בלבד.
נוסף על כך הונפקו למחזיקי האג"ח שתי סדרות חדשות בהיקף של 666 מיליון שקל ע"נ, שעתידות להיפרע בשנים 2018 ו-2019, ושהארוכה בהן נסחרת כיום בתשואה שנתית לפדיון של כ-20%. לגבי בנק פועלים, שהיה נושה מובטח של החברה, קבע ההסדר כי חוב של כ-200 מיליון שקל כלפיו ייפרס לשלוש שנים, כאשר הבנק קיבל ביטחונות נוספים, 3% ממניות החברה ובהמשך אף החזר של חלק מהחוב בזכות מימוש נכסים.
בעקבות השלמת ההסדר בתחילת 2014 איבד זיסר את השליטה בקבוצת אלביט הדמיה לטובת קרן יורק, שמחזיקה בכ-20% ממניות החברה. בהמשך, הושלם הסדר חוב גם בפלאזה סנטרס, שכלל רק פריסה מחדש של החוב, תמורת פיצוי למחזיקים.
ההתחלה: הקמת עמנואל
תחילת דרכו העסקית של זיסר הייתה ממניע פוליטי. יחד עם בן דודו, פנחס ארנרייך, ואיש העסקים היהודי בריטי, זלמן מרגוליס, הוא ייסד ב-1980 את חברת "כוכב השומרון", שיזמה את הקמת היישוב החרדי עמנואל שבשומרון. עמנואל גדלה, אבל החברה קרסה ב-1985, שנתיים לאחר שזיסר עזב. לטענת שותפיו וכונס הנכסים, עו"ד יעקב נאמן, פרישתו הביאה לכך. בתחום הפוליטי זיסר גם שימש בשנים האחרונות כאחד מחברי המועצה הסידורית במפלגת "הבית היהודי", שסידרה את הרשימה לכנסת.
בזמן שפרש מ"כוכב השומרון", זיסר הקים את חברת "מרכזי שליטה", שהיתה לבסיס עסקי היזמות והנדל"ן שלו. ב-1985 הוא נסע לדרום אפריקה ועבד שם במשך חמש שנים כשותף ובעל מניות בחברת "טליה", שבנתה שם ערים שלמות.
ב-1988 זכתה מרכזי שליטה במכרז להקמת המרינה בהרצליה. הליכי המכרז והבנייה עמדו במרכזה של שערורייה, חקירות ומשפט שהסתיים בזיכוי המעורבים בו, כולל זיסר עצמו. בינתיים זיסר בנה גם את המרינה באשקלון והקים את פרויקט סי אנד סאן על חוף תל אביב.
רכישת השליטה באלביט הדמיה, בשנת 1999, הקפיצה את זיסר מדרגה במגזר העסקי וגם באורח חייו.
האיש שגדל בשכונת התקווה, עבר להתגורר באחוזת פאר של 3,000 מ"ר, עם בית כנסת, מקווה ואולם קולנוע.
נוסף על עסקי הנדל"ן שלו שלח זיסר, באמצעות אלביט הדמיה, ידיים גם לפעילויות בתחומי הטכנולוגיה (אינסייטק, גמידה סל) והאופנה (זיכיונות גאפ ומנגו). בשנת 2005 התמודד זיסר על זיכיון לשידור בערוץ 2 יחד עם תיא תקשורת. הקבוצה השקיעה מיליוני שקלים בהכנה לשידור ובהקמת אולפנים, אולם לבסוף לא זכתה במכרז שערכה הרשות השנייה.
ב-2012, כשחלק מהטייקונים המקומיים החלו להסתבך בחובות גדולים, נשמע זיסר בטוח ש"לו זה לא יקרה". "נופלים טייקונים כל יום בכל מקום בעולם, וישראל היא חלק מהכלכלה העולמית, ויכול להיות שאיש מסוים לא יעשה את הפעולות הנכונות ויקרה לו משהו", הוא אמר. וכשנשאל, אם מוטי זיסר יהיה האיש המסוים הזה, הוא חייך וענה בביטחון: "ממש לא".
אבל מוטי זיסר היה לאיש הזה. נפילתו העסקית עם אלביט הדמיה התרחשה במקביל לחזרת מחלת הסרטן אצלו. זיסר אמר אז לערוץ 2 על המקריות הזו, שהוא נדרש לתורם מבנק מח העצם שהקימה אשתו: "כמו שאחד הקים בנק מח עצם, בסוף אלוהים שלח אותו להיות הקליינט של הבנק הזה. אז נהייתי הקליינט של הבנק של עצמי, אבל הבנקאית טיפלה בי", סיים והחווה כלפי אשתו.
לגבי סיכויי החלמתו אמר: "אני צריך עוד להוכיח שאני ילד טוב, אבל כולם אופטימיים והרופאים אומרים שיהיה בסדר". אבל התרומה משם לא סייעה לו.
עמותת עזר מציון, שפעילותה נתמכה רבות על-ידי זיסר, הגדירה אותו היום כ"שותף אמיתי ויקר לדרך, האיש עם הלב הרחב והאוהב והאיש שכולו חסד ונתינה למען הכלל והפרט". בהמשך הודעת העמותה נכתב כי "הוא וברכה רעייתו, שתיבדל לחיים ארוכים, הקדישו את חייהם להקמת המאגר הלאומי לתורמי מח עצם של עזר מציון ובזכותו ניצלו עד כה חיי למעלה מ-2,150 חולים בארץ ובעולם. עזר מציון איבדה אדם יקר ואהוב ומחבקת את משפחתו".