תחנת כוח אשלים / צילום: ריוגלס
נניח שהזמנתם חבילת סקי לבולגריה ובבוקר הנסיעה התברר לכם שהליש"ט צנחה ב-20% ושחופשה בלונדון הפכה לפתע בהישג ידכם. האם תבטלו? אולי. אותו היגיון מדריך את הקולות הקוראים היום למדינה לבטל את הפרויקט הסולארי הענקי באשלים, משום שמחיר האלטרנטיבה - ייצור חשמל בטכנולוגיה פוטו-וולטאית (PV) - צנח לאחרונה בעשרות אחוזים.
פרויקט אשלים הושק לפני עשור בתור פרויקט הדגל של המדינה בתחום הסולארי. יותר ממיליארד שקלים כבר הושקעו בו. כשהפרויקט נקלע לקשיים לפני כמה שנים שקל החשב הכללי להעניק לו ערבויות מדינה - עד כדי כך היה חשוב לאוצר לקדם אותו. הקשיים נפתרו, שני יזמים נבחרו והחלו להקים את תחנות הכוח. מחיר החשמל שהם ימכרו למדינה שנקבע ב-2012 נחשב בזמנו לסביר. 86 אגורות לקוט"ש. אבל מאז צנח מחיר החשמל הסולארי המופק בטכנולוגיה פוטו-וולטאית ל-30 אגורות לקוט"ש.
האם החשבת הכללית באוצר, צריכה לנהוג כפי שהיה נוהג מזמין חבילת סקי?
אין כאן בכלל שאלה, טוענים כמה קולות בתקשורת הכלכלית. ברור שהחשבת הכללית צריכה לבטל את פרויקט אשלים כי זה "לטובת הציבור". התעריף שהובטח גבוה מדי ותפקיד הפקידים לדאוג שהציבור לא ישלם יותר מהמינימום ההכרחי, הם אומרים.
זה נשמע משכנע, קליט ואמין, אבל הניסיון מראה אחרת. הניסיון מראה שלפעמים דווקא הפקידים שהתעקשו שהציבור לא ישלם אגורה יותר - דווקא הם גרמו לציבור את הנזקים הכי גדולים. המקרה הקלאסי הוא של סגן החשב הכללי באוצר לשעבר גיל שבתאי שהוביל את המהלך לביטול הסכם הזיכיון להקמת הרכבת הקלה בתל אביב ב-2010. ביטול הסכם הזיכיון הוכתר בזמנו כמהלך אמיץ של המדינה וכמסר ליזמים ש"איתנו לא משחקים".
ומה קרה מאז? לקח למדינה חמש שנים להתארגן (ולבזבז בדרך מאות מיליונים) לפני שהפרויקט יצא לדרך בעלות של 10 מיליארד שקל יותר מזו שהזכיין התחייב לה. אותו סיפור קרה בכביש 531. גם יושבת ראש רשות החשמל הרבתה לחתוך תעריפים ליצרני חשמל סולארי ובמקביל מיהרה לפרסם הודעות לתקשורת על המיליארדים שחסכה לציבור הצרכנים. שוק היזמות הסולארי דעך, חברות בינלאומיות רציניות ברחו מישראל והחלטת הממשלה שקבעה יעדים לקידום ייצור החשמל הסולארי - לא יושמה. פינלנד מפיקה היום יותר חשמל סולארי ממעצמת שמש כמו ישראל, שנשארה תלויה בפחם ובגז הטבעי.
אי אפשר לחשוד בחשבת הכללית מיכל עבאדי-בויאנג'ו שיש לה אהדה מיוחדת לפרויקט אשלים. האיש שקידם את הפרויקט הזה בעבר מהצד של היזמים הוא לא אחר מאשר אמיר לוי, כיום הממונה על התקציבים. על היחסים האישיים בין השניים מספיק שנאמר שאפילו טיפה אחת של אהבה לא תמצאו שם. אבל גם באגף התקציבים תמכו בהשלמת הפרויקט וגם במשרד התשתיות בניהולו של איש האגף לשעבר שאול מרידור.
הפקידים עשו זאת מתוך אחריות. כי הם יודעים שלביטול ההסכם באשלים יהיו השלכות על אמינות המדינה. מה שנתפס בעיני כמה עיתונאים ופרשנים כמעשה לטובת הציבור, נתפס בעולם - משום מה - כהתנהגות בריונית ואופורטוניסטית. כבר היום ישראל נחשבת מקום לא אטרקטיבי לעשיית עסקים.
בעולם, מסתבר, ישנן מדינות אפילו יותר פראייריות מישראל, למשל גרמניה שממשיכה לשלם סובסידיות עתק ליצרנים סולאריים, משום שהתחייבה לכך. הגרמנים חושבים שאמינות ארוכת טווח שווה לציבור יותר מהנחה חד-פעמית. הם משוכנעים שבטווח הארוך הציבור מפסיד מכך שהממשלה שלו מתנהגת כמו צרכן שמזמין חבילות סקי באינטרנט.