אבסורד בשם "פשטות הביצוע"

למה כחלון ביטל קריטריונים סוציו-אקונומיים להטבות בדיור בר-השגה?

שר האוצר משה כחלון ועוזריו מרבים להשתמש בצירוף המילים "פשטות הביצוע" כנימוק למהלכים שהם מובילים, וזה נימוק שאין לזלזל בו אל מול בעיית הביורוקרטיה בהליכי הבנייה. כחלון התחיל במצווה עם "מחיר למשתכן", אבל בשם אותה פשטות הוא ביטל את כל הקריטריונים הסוציו-אקונומיים להטבות בדיור ואינו מגדיר מי זכאי לדיור בר-השגה. התוצאה היא שאנשי העשירון העליון יכולים לרכוש דירות בהנחה גדולה ולדחוק מההגרלות את אנשי העשירון השישי.

בשם אותה "פשטות ביצוע" העלה כחלון גם את הרעיון להטיל מס של 1,000 שקל בחודש על כל דירה שמחזיקים בעלי שלוש דירות ויותר. כלומר, מי שבבעלותו דירה ומשכיר שתי דירות קטנות נוספות בקרית שמונה ב-2,500 שקל בחודש ישלם 2,000 שקל בחודש, 40% מהכנסתו משכר הדירה. אבל מי שיש לו רק דירה אחת נוספת בתל אביב, שהוא משכיר ב-5,000 שקל בחודש, פטור מתשלום. זה רעיון הנוגד כל היגיון הן בתחום המיסוי והן מבחינת הצדק.

אם כחלון רוצה באמת ב"פשטות הביצוע", הוא צריך ראשית כל לבטל את הפטור ממס הקיים מתחילת שנות ה-90' על הכנסות משכר דירה עד סכום של כ-5,000 שקל, להכריז שהמשכירים חייבים בדיווח על השכרת הדירה, כולל כל הפרטים של הדירה (נתון שלא קיים כיום בשום מערכת מידע), ולהטיל מס בגובה אחיד על הכנסות משכר דירה, נניח 5% מההכנסה החודשית (שאולי בעלי הדירות יהיו מוכנים לספוג ולא להעמיס על השוכרים).

 

השכל הישר מבקש שצעדים דרסטיים בתחום מיסוי שכר הדירה ילוו ביצירת שוק שכירות מוסדי לטווח ארוך (ההמלצה העיקרית של ועדת טרכטנברג). כחלון צריך להמריץ את הפרויקטים של החברה הממשלתית שבשליטתו, "דירה להשכיר", ולמצוא דרך לעודד את ראשי הערים להשתתף ביצירת דיור להשכרה לטווח ארוך במחיר מופחת לזכאים, על קרקעות עירוניות.

אם בוחנים את עקרון "פשטות הביצוע" מבחינת מערכת המס, אין שום יתרון לרעיון התשלום האחיד של כחלון על הגישה של מס הנגזר מהכנסה. בשניהם המשכירים צריכים לדווח ובשניהם מערכת המס צריכה לקלוט דיווחים ולפקח.

כשמקדשים את "פשטות הביצוע", מגיעים לפעמים לאבסורד.