שותים מהמזרקה שוויץ/ צילום:רויטרס
שווייץ חוגגת השבוע את היום הלאומי ה-725 שלה - מאז נחתמה ב-1291 האמנה בין שלושה קנטונים אשר נציגיהם נשבעו להקים קונפדרציה ביניהם. במאות השנים שחלפו מאז הצטרפו קנטונים אזורים נוספים לקונפדרציה, אך העקרונות הבסיסיים מן המאה ה-13 נשמרים עד היום. שווייץ אינה מדינת לאום, אין לה שפה לאומית אחת והיא מורכבת מ-23 קנטונים שהם מעין מדינות בעלות שלטון עצמי רחב למדי.
חירותם של השוויצים מתחילה בבית; כל יחידת יישוב - מהכפר הקטן באלפים ועד העיר הגדולה ציריך - רשאית להחליט במשאל עם בשאלות חשובות כמו האם ייבנה בית ספר חדש או כמה מסים מקומיים (אם בכלל) יוטלו על התושבים. משאלי עם מתקיימים גם בקונפדרציה (שווייץ המאוחדת); מספר מסוים של אזרחים החותמים על בקשה לקיום משאל מאפשר להעמיד להחלטת האזרחים כמעט כל נושא - אפילו על סוג מטוסי הקרב שירכוש חיל האוויר.
בנושאים מסוימים חייבת המדינה לקיים משאל גם אם אינה מתבקשת לעשות זאת: המקרה הנפוץ ביותר הוא שינוי בחוקה השווייצית שעודכנה כמובן כמה פעמים במהלך שבע מאות השנים האחרונות. גם הצטרפות לארגונים בינלאומיים חשובים מותנית במשאל עם - ולכן הצטרפה שווייץ לאו"ם רק לפני כחמש עשרה שנים, אף שחלק ניכר ממוסדות האו"ם שוכנים בז*נבה.
שווייץ קנאית לריבונותה ולאיחודה - היא נותרה ניטרלית בכל המלחמות שפקדו את אירופה במאה וחמישים השנים האחרונות , לא הצטרפה לנאטו למרות שחשה מאוימת על ידי ברית המועצות - כיתר מדינות מערב אירופה, ואינה מראה כל סימן של ענין להצטרף לאיחוד האירופי.
בחנות למוצרי טקסטיל בעיירה שווייצית מבוססת שבה ביקרתי לפני ימים אחדים התפעלתי מקופה רושמת מיושנת מאוד - ממש ענתיקה - שעדיין פועלת ונראית נוצצת כביום ייצורה: המוכרת הדגישה בגאווה כי דווקא דברים ישנים פועלים היטב וציינה ש"בשווייץ עובדים קשה".
אחת התופעות הבולטות בעיני המבקר המכיר את שווייץ הינה השמירה הקנאית על זכות הקניין -וניצולו של כל שטח. גם אם מדובר במדרון תלול, החקלאים מעבדים כל מטר.
הערכים המשותפים ובעיקר חירויות הפרט ובמרכזן הזכות לדמוקרטיה ישירה, זכות הקניין הפרטי והסירוב להישלט על ידי גורמים חיצוניים (וושינגטון, בריסל ולעתים יותר נדירות אפילו הבירה הלאומית ברן) - מאפשרים לשלוש קבוצות הלאום - גרמנים, צרפתים ואיטלקים (כל קבוצה דוברת בשפתה, ולצדם עוד עוד קבוצה קטנה ונדירה של דוברי השפה הרומנשית) להתקיים זו לצד זו בשלום, בסובלנות, בכבוד הדדי ובשיתוף פעולה.
הרוב המכריע של דוברי הגרמנית, שהם הקבוצה הגדולה בשווייץ, לא חפץ להצטרף לגרמניה הגדולה - לא במאה התשע עשרה עת הוקמה הקיסרות הגרמנית ולא לרייך השלישי. יתר על כן השווייצים הגרמניים חברו לאחיהם דוברי הצרפתית במערב המדינה ולדוברי האיטלקית בקנטון טיצ*ינו שבדרום והפכו את שווייץ למבצר שיעצור את הצבא הגרמני אם ינסה לפלוש.
עד היום שווייץ הינה המדינה המערב אירופית היחידה בה קיים גיוס חובה לגברים, גיוס התנדבותי לנשים ושירות מילואים שנתי לכל אזרח. הנשק האישי נשמר בבית וראה זה פלא, אין בשווייץ מקרי רצח רבים כבארה*ב בה נמכר נשק לכל החפץ.
החיים הרב-לשוניים בצוותא מעוררים שאלות מעניינות כמו שפת הדיבור בפרלמנט - איש איש בלשונו (שווייצרים רבים שולטים בשפתם ובמידה סבירה גם בלשון העיקרית הנוספת - גרמנית או צרפתית). שאלה קשה יותר מתעוררת בצבא החזק והיקר שמחזיקה שווייץ (הצבא מחייב קצינים לשלוט לפחות בשתי שפות והחיילים מוצבים עד כמה שניתן ביחידות חד-לשוניות). המאזן המסחרי מראה עודף של 38.1 מיליארד דולר והחוב הלאומי - 34.5 אחוז מהתוצר השנתי.נתונים מעוררי קנאה אלה הושגו במדינה בת 8 מיליון תושבים - הכוללים למעלה ממיליון זרים - ברובם איטלקים ומהגרים מיוגוסלביה לשעבר.
אחד מראשי המשק השווייצי - העומד בראש תאגידי יבוא הרכב וההשכרה הגדולים במדינה - סיפר לי כי פרט להודעה מראש של חודש רשאי כל מעסיק לפטר עובדים וללא פיצויי פיטורים; לדבריו, אין כל הצדקה לפיצויים כאשר השכר בחברותיו נע בין עשרת אלפים לעשרים אלף פרנקים שווייצים לחודש ואגב אין בשווייץ כמעט סכסוכי עבודה.
עם כל ההגבלות הרגולטוריות - בעיקר מוושינגטון - וגם אחרי המשבר הקשה של 2008 נשארה הבנקאות השווייצרית מרכיב חיוני במשק השוויצי לצידן של תעשיות התרופות, האלקטרוניקה, ההנדסה והתיירות. התוצר הלאומי לנפש הוא אחד מהגבוהים בעולם - כ-82 אלף דולר לנפש, האינפלציה - 1.3% והאבטלה כ-3%.
הכותב מנהל חברות ועורך דין