חברת ב.מ.וו חוגגת יום הולדת 100. בשעה טובה. מעטות הן החברות שהטביעו חותם משמעותי יותר על העולם המוטורי; חותם של איכות, יוקרה, טכנולוגיה, ובעיקר - שילוב מבריק בין שימושיות יום-יומית לחדוות נהיגה ייחודית. וכל מי שנהג אי פעם בב.מ.וו יכול להעיד: זו אכן ברייה ייחודית.
עשרות אלפים חגגו עימה את יום הולדתה. 30,000 מעובדיה באו לאיצטדיון אליאנס במינכן, כדי לצפות באירוע המרכזי שהועבר בשידור חי מהיכל האירועים האולימפי. להיכל עצמו הוזמנו רק 2,000 המובחרים ביותר, כמו הקנצלרית אנגלה מרקל, מזכיר האו"ם בן קי מון, וגם אני (ככל שהצלחתי לראות, הקנצלרית והמזכיר לא הגיעו).ואירועים, כמו אירועים: מנהלים ועובדים דיברו, אורחים בירכו, רקדנים רקדו, מתעמלים צעדו בסך. אמנם בהיותי ירושלמי, אני די מורגל במראה של אנשים הצועדים בסך, אבל התפלאתי קמעה, וגם שמחתי, לראות לשם שינוי אנשים הצועדים בסך ללא חגור ונשק. איזה עולם מוזר...
את מאה שנותיה הראשונות צלחה BMW בהצלחה רבתי. ממפעל מנועים אחד היא נעשתה למעצמה החולשת על צרור מרשים של חברות יוקרה, המייצרות לא מעט מפסגותיו של העולם המוטורי: מכוניות, אופנועים, סדנת השיפור -M, המותג מיני שהוקם לתחייה בהצלחה מרשימה, רולס-רויס. דומני שלא שכחתי כלום.
מאליו מובן כי תשומת לב ניכרת הוקדשה גם לעתיד, ל-100 השנים הבאות של הקונצרן. והעתיד הזה לא נראה פשוט כלל. תעשיית הרכב כולה מתלבטת לאן בעצם מועדות פניה. מה יהיה דלק העתיד? מה יהיו מנועי העתיד? מי ינהג - האדם? הרובוט? שניהם? מי יהיו בעלי המכוניות בעתיד? אדם אחד? בעלים רבים? רק חברות? אלה רק חלק משאלות המפתח המוטלות עתה לפתחה של כל תעשיית הרכב. נראה כי החברות כולן החליטו כי הגיעה שעתה של מהפיכה. אך הן עדיין אינן יודעות לאן בדיוק הן רוצות להתהפך.
וכך, לצד הפגנת תפארת העבר במוזיאון הרכב של ב.מ.וו, הוצג גם שמץ מן הרעיונות לעתיד. והעתיד הזה - לפחות על פי החזון שהוצג בחגיגות - מוכיח עד כמה מוחלט נצחונה של האלקטרוניקה על המכניקה. הברזלים הישנים והטובים, אומנות המנועים, חוכמת המתלים, השלדה, ההיגוי, ההידראוליקה - כל אלה סופגים נוק-אאוט מהדהד מן הג'וקים האלקטרוניים, מן הביטים והבייטים, מן החיישנים והמסכים.
עיצובה של מכונית העתיד ייראה מוכר לכל חובב מדע בדיוני. אך יכולותיה ויומרותיה תפערנה גם את פיו של חובב פנטזיה בדיונית.
בערך כך זה יהיה: המכונית תזהה את בעליה מרחוק על פי שפת גופו. היא תמהר ותטען בתוכנת הניווט את המסלול המתאים ותקרין את הלו"ז ואת ההודעות הרלוונטיות על גבי התצוגה העילית המגודלת. סביבת הנהג תשנה את צורתה על פי סגנון הנהיגה החביב על האדון באותה שעה. הוא נינוח ומנוחנח? בבקשה: ההגה ייבלע בלוח המחוונים, המתלים יתרככו, משענות הראש ייערכו לקליטת ראשו המנמנם, המנוע ייעשה חרישי, המושבים ייעשו כורסאות.
האדון מרגיש ספורטיבי ונועז? אין בעיה: ההגה יגיח מלוח המחוונים, המושב יזדקף, משענות הראש ינועו קדימה, המנוע ישרג שריריו, והתצוגה העילית אפילו תציג לאוחז בהגה את הקו הנכון שעליו "לקחת" כדי לבצע את הפנייה המתקרבת באופן המהיר ביותר. וסביב כל אלה ישוטט, ירחף כל העת ה"קומפניון". ה"שותף". מין כדור בדולח גדוש מחשבים, אשר יידע הכל, ישלוט בכל, ויציית בקול רך להוראות שיקבל בקול.
בקיצור, די והותר אלקטרוניקה שתלטנית כדי שפראנואיד שמרן וזקן כמוני יחוויר כסיד ויעלה שלוליות של זיעה קפואה על פדחתו. עושה רושם שתעשיית הרכב אכן נחושה ברצונה לממש את החלום המוזר של "המכונית האוטונומית".
אבל ליצרן שעיקר גאוותו היא על ייצור "מכונת הנהיגה המושלמת", מצמיח החזון הזה מבוכה לא קטנה. וכי מה יהיו סיסמאותיה בעתיד? "ב.מ.וו. - מכונת הנהיגה העצמית המושלמת"? לא פשוט.
אך מכיוון שהמכונית האוטונומית, כך לפחות לדעתי, רחוקה מרחק עשורים רבים מן השוק, וגם מות מנוע הבעירה הפנימית רחוק עדיין, אין בלבי ספק כי BMW תמשיך להשביח את עולם הרכב ולענג את לקוחותיה במכונות נהיגה מושלמות, ובמנות גדושות של חדוות נהיגה ותיקה ומלהיבה.