אשר גרוניס ורעייתו רנה משל / צילום: ראובן קסטרו, וואלה! NEWS
שופט בית המשפט העליון, צבי זילברטל, ידון בבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב בתיק שאחד הצדדים לו הוא רנה משל-גרוניס, רעייתו של נשיא העליון בדימוס, והבוס של זילברטל לשעבר, אשר גרוניס.
חוק בתי המשפט קובע כי "שופט לא יישב בדין אם מצא, מיוזמתו או לבקשת בעל דין, כי קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא-פנים בניהול המשפט". החוק מפרט בנוסף כי שופט לא ישב בדין בין היתר כאשר צד להליך הוא בן משפחה של השופט או שקיימת ביניהם קרבה ממשית אחרת. אך מה יעשה שופט כאשר לא רק לו, אלא לכלל השופטים בבית המשפט שבו הוא מכהן, יש היכרות קרובה עם אחד מבעלי הדין שמגיעים אליו?
זוהי הסיטואציה שעמה נאלץ להתמודד בשבוע שעבר שופט בית המשפט העליון, צבי זילברטל, שעל שולחנו הונחה בקשת רשות הערעור של עו"ד עודד קריב על פסק דין של שופט המחוזי בתל-אביב, רחמים כהן, שבו התקבלה עמדתה של משל-גרוניס ביחס לכספים שמגיעים לה והועברו לידי קריב כשכר-טרחה. משל-גרוניס עצמה היא שופטת מחוזית בדימוס שפרשה מכס השיפוט בספטמבר 2007.
"בפתח ההחלטה אציין כי כיהנתי בבית משפט זה יחד עם בן זוגה של משל-גרוניס, אשר בחלק מהתקופה ועד ינואר 2015 אף כיהן כנשיא בית המשפט, ובנסיבות אלה יש לי היכרות עם משל-גרוניס", כתב זילברטל. "לרקע האמור נראה כי לכאורה לכל שופטי בית משפט זה (ביהמ"ש העליון - ח' מ') יש היכרות ברמות שונות של קירבה עם משל-גרוניס ו/או עם בן זוגה".
את הפתרון לסיטואציה המורכבת הזו מצא זילברטל בהלכה משפטית המכונה "כלל ההכרח", ולפיה במצב בו כל השופטים פסולים מלדון בהליך ספציפי, תהיה תוצאה פרדוקסלית למדי, לפיה כל השופטים יהיו דווקא כשרים לשבת בדין.
בספרו "דיני פסלות", הסביר שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, ד"ר יגאל מרזל, את ההיגיון הנעוץ ב"כלל ההכרח" שבו השתמש השופט זילברטל. "מצב ייחודי בדיני הפסלות הוא המצב בו כל השופטים שיישבו לדין בהליך הקונקרטי יהיו פסולים מלדון בו. התוצאה הפרדוקסלית של מצב ייחודי זה בשיטות משפט רבות היא כי כל השופטים יהיו דווקא כשרים לשבת בדין. זהו אפוא 'כלל ההכרח' (The Necessity Rule), ולפיו - באין שופט שלא ייפסל, יש הכרח במינוי שופט כלשהו לדין, וממילא יוכלו כל השופטים לשבת בדין".
בשורה התחתונה, זילברטל החליט כאמור לדון בבקשת רשות הערעור בסכסוך בין עו"ד קריב למשל-גרוניס למרות היכרותו עמה.
בקשה להפחתת שכר-הטרחה
את בקשת רשות הערעור לעליון הגיש עו"ד עודד קריב על קביעת בית המשפט המחוזי בתל-אביב ממארס השנה, שאשררה החלטות קודמות של בית המשפט השלום וההוצאה לפועל, לפיה יופחת שכר-הטרחה ששולם לעו"ד קריב בתיק הוצאה לפועל.
המדובר בהליך מעט סבוך, ותחילתו בכך שעו"ד קריב פתח תיק הוצאה פועל למימוש פסק דין כספי על סך כ-1.3 מיליון שקל נגד נורית קלדרון, החייבת בתיק ההוצאה לפועל. במסגרת הליכי ההוצאה לפועל מונה כונס נכסים למימוש דירת החייבת ברחוב בורוכוב 10 בעיר גבעתיים. הכונס מכר את דירה.
בנובמבר 2012 - יום פתיחת תיק ההוצאה לפועל - נפסק לטובת קריב שכר-טרחה בסך 43 אלף שקל. בהמשך נפסק לטובת קריב שכר-טרחה נוסף בסך כ-46 אלף שקל. לכונס נפסק שכר-טרחה בסך כ-143 אלף שקל.
אולם, בטרם הספיק הכונס להשלים את מלאכת רישום הדירה על-שם הקונים, הגישה משל-גרוניס תביעה כספית נגד החייבת בסך 77 אלף שקל, בגין הלוואה שנתנה לה בסך 60 אלף שקל. החייבת, שהייתה חברתה של משל-גרוניס, התחייבה למשכן את דירתה לצורך קבלת ההלוואה, אך לא פרעה את ההלוואה. משל-גרוניס העניקה לחברה אורכה של שנה נוספת, אולם זו שוב לא עמדה בהתחייבותה. בהמשך נודע למשל-גרוניס כי נגד החברה נפתחו תיקים בהוצאה לפועל, וכי לדירתה מונה כונס נכסים.
במסגרת תביעתה של משל-גרוניס הטיל בית המשפט עיקול על זכויות החייבת בדירה וכן על הכספים שהתקבלו ממכירת הדירה והופקדו בקופת ההוצאה לפועל. כאשר התברר למשל-גרוניס כי אין לחייבת נכסים מהם ניתן יהיה לפרוע את החוב, מלבד דירתה, ולאחר שהבינה כי התמורה בגין מכירת הדירה אינה מספיקה כדי לכסות את חובה של החייבת הן כלפי עו"ד קריב והן כלפיה, הגישה משל-גרוניס לרשם ההוצאה לפועל בקשה לבטל או להפחית את שכר-הטרחה שנקבע לעו"ד קריב ולכונס. זאת, על-מנת שהחוב כלפיה ייפרע.
רשם הכינוסים בהוצאה לפועל קיבל את טענת משל-גרוניס לעניין הכונס והורה להפחית את שכר-טרחתו לסך של 7% מתמורת מכר הדירה ולהשיב את הכספים העודפים לתיק ההוצאה לפועל. באשר לשכר-טרחתו של עו"ד קריב, דחה הרשם את בקשת משל-גרוניס על הסף. הרשם נימק החלטה זו בכך שמשל-גרוניס אינה צד לתיק ההוצאה לפועל, ואין לה כל עניין בחיובי שכר-טרחת עורך הדין.
הפחתה ראויה?
משל-גרוניס הגישה לבית משפט השלום בתל-אביב בקשה למתן רשות לערער על החלטת הרשם. בית משפט השלום קיבל את בקשתה וקבע כי כיוון שמשל-גרוניס נפגעה בעקבות סכומי שכר-הטרחה שנפסקו לעו"ד קריב, עומדת לה הזכות לבקש הפחתה או ביטול שכר-הטרחה, ולכן לא היה מקום לדחות את בקשתה על הסף.
לגופם של דברים, בית משפט השלום הפחית את שכר-טרחה הראשון של עו"ד קריב וביטל את שכר-טרחה השני שנקבעו בתיק ההוצאה לפועל.
עו"ד קריב עתר לבית המשפט המחוזי והעלה שלל טענות נגד ההפחתה, ובהן שבית משפט השלום חרג מסמכותו כשדן בבקשת משל-גרוניס כבערעור, מבלי שקיבל את הסכמת הצדדים או אפשר להם להביע את התנגדותם. זאת, לטענתו, תוך שהוא מבסס החלטתו על טענות עובדתיות שלא התבררו.
עוד טען עו"ד קריב כי אין להכיר בזכותו של נושה אחד להתערב בהליכים המתנהלים בין נושה אחר לבין החייב בתיק הוצאה לפועל שאינו צד לו. עו"ד קריב טען גם כי לאחר שניתן צו מכר על-ידי רשם ההוצאה לפועל, נסגר הליך הכינוס, וסכומי שכר-הטרחה כבר שולמו, לא יכולה משל-גרוניס להשתתף בחלוקת הכספים שהתקבלו ממכירת הדירה.
לדבריו, אין זה ראוי להפחית את שכר-הטרחה שנקצב לטובתו, רק משום שבדיעבד התברר כי הכספים שהתקבלו ממימוש נכס מסוים אינם מספיקים כדי לפרוע גם את חובה של משל-גרוניס.
בית המשפט המחוזי בתל-אביב דחה את ערעורו של עו"ד קריב על החלטת בית משפט השלום, בקבעו כי בקשתה של משל-גרוניס, העוסקת בשכר-טרחת עורך הדין, אינה חורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת, ולכן ואינה מקימה עילה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" לבית המשפט העליון. אולם, עו"ד קריב לא השלים עם ההחלטה והגיש בקשת רשות ערעור נוספת לעליון.