משה כחלון, שר האוצר צילום: תמר מצפי
מקבלי החלטות ופוליטיקאים בישראל נתקלים בדילמה החוזרת על עצמה - אם הגדלת המיסוי/הגירעון והרחבת התקציב הממשלתי היא המדיניות הכלכלית הרצויה, כיצד יתמודד המשק בטווח הקצר עם הפגיעה בתחרותיות העסקית, עם פגיעה באטרקטיביות הסביבה העסקית עבור חברות בינלאומיות, אשר יראו באותה מדינה פלטפורמה אטרקטיבית פחות לפעילות וישקלו לעזוב?
בעולם העסקי הגלובלי, כל שינוי רגולציה אשר משמעו עסקים מקומיים גדולים הבוחנים העתקת פעילותם למדינה זרה עקב סוגיות מס, או מניעה עתידית של העתקת פעילות חברות גלובליות לשטחי אותה מדינה, הוא בעל השפעה משמעותית על המשק, על התעסוקה, על הצמיחה.
בתוך המשוואה הזאת צועד היום שר האוצר כחלון. אל הדיונים על התקציב הזה נכנס כחלון עם מיתון בפתח, התחייבויות תקציביות תופחות שמחכות למענה, גירעון מצומצם יחסית, ותוכנית מס חדשה - המציגה הפחתות מסים הן לציבור העובדים הן במס החברות.
על רקע הסכמה רחבה למדי בכך שהשנים הקרובות לא צפויות להיות רצופות בשיעורי צמיחה גבוהים וברווחה כלכלית מוגברת, בישראל או בעולם, מהווה התקציב הנוכחי מבחן מעניין לעמידה בחזון הכלכלי-חברתי של שר האוצר. בהנחה ולהפחתת שיעורי המס ייקח זמן לחלחל ולייצר שינוי בשיעורי הצמיחה במשק, עשויות ההתפתחויות העולמיות לייצר בור תקציבי קרוב בהרבה מהצפוי, שיתגלגל לפתח תקציב 2019.
הדילמה סביב מס החברות כנראה הוכרעה, והמס לא יועלה בקדנציה של כחלון אלא ירד. יותר מכך, אל הפחתות המס צירף כחלון שורת הקלות מיסוי נוספות לחברות טכנולוגיה, על מנת לסייע במאבק על השארת פעילות החברות בישראל ומשיכת חברות נוספות להקים מרכזי מו"פ בישראל.
הכלים האחרים המצויים בידי כחלון להתמודדות עם הבורות התקציביים מלבד העלאת מסים וגביית תקציבים נקודתית מגופים דוגמת קק"ל - פריצת היקף הגירעון מחד, או צמצום ההוצאה הממשלתית מאידך - מהווים את השינוי המשמעותי יותר שראינו בתקציב הנוכחי.
פריצת מסגרת הגירעון, שזכתה לביקורת חריפה מצד לא מעט גופים, נעשתה אולי מהסיבות הקואליציוניות הלא נכונות, אך לצד סכנותיה יש בה גם יתרונות לא מבוטלים. חבל שחלק גדול יותר מן התקציב המוגדל לא מופנה להשקעה בתשתיות אזרחיות הנוגעות לכלל אזרחי המדינה, אך אלמנטים מסוימים בו - בעיקר ההגדלה המשמעותית בתקציבי התחבורה והבריאות - הם בעלי חשיבות.
במבט מרוחק יותר, אנו רואים בתקציב הנוכחי כיצד האילוצים הקואליציוניים והגלובליים מכופפים משני הצדדים את ההתנהלות הכלכלית "על פי הספר", ויוצרים מדיניות משולבת, עקבית פחות, המנסה להצליח להתנהל פרקטית בין הטיפות והאילוצים.
לא בטוח שזה נובע מתכנון מסודר, ולא בטוח שזהו הביטוי האופטימלי לאידיאולוגיה הסדורה של שר האוצר, אך השורה התחתונה - גם אם יש בה נטילת מרכיב סיכון מעט גדול יותר ביחס למדיניות הכלכלית העתידית ב-2020, היא מדיניות אמיצה ביחס לנסיבות - המהמרת על הקטנת מסים, האצת צמיחה והגדלת גירעון על פני מדיניות מצמצמת ושמרנית.
הכותב הוא יו"ר פירמת בייקר טילי ישראל