הדרמה של המנהיגות הנשית

טור העורכת בגיליון "50 המשפיעות" של "ליידי גלובס"

1. יש מי שאומר לי שזה גיליון כפוי-טובה. אני יכולה להבין את זה. 50 נשים בטוחות שזה מגיע להן, ועוד 05 לפחות שנשארו מחוץ לרשימה, מאוכזבות.

אבל יש גם דרך אחרת להסתכל על זה, ולהוריד את מפלס המרמרה. עצם זה שיש כיום, במציאות הישראלית, לפחות 100 נשים שנמצאות בעמדות ההנהגה הבכירות ביותר, היא התפתחות שהייתה בדיונית במושגים של העשור הקודם.

וזה מה שמעולה בזה. זו האמירה המרעישה.

היום כבר לא צריך לגרד בכוח. הן פשוט שם, גלריה מפוארת של נשים שהגיעו לפסגת המערכות הכי חשובות במדינה. ועל הדרך הן תופרות את המערכה לשוויון מגדרי.

אחרי האנטיביוטיקה והמחשב, המהפכה השלישית ששינתה הכול במאה ה-20 היא הפמיניזם. ואחד הביטויים של המהפכה הזו בישראל, הוא המסמך שלפניכם.

יש אימפקט לאוצרת הזו, לקיבוץ ההישגים, כי החיבור יוצר גשטלט, שהוא הרבה יותר מסכום חלקיו. איזו מנהיגות נשית עוצמתית צמחה פה.

ומה קורה כשנפגשות שתיים מתוך שלוש המהפכות הגדולות של המאה?

קורית ד"ר קירה רדינסקי, אשת השנה שלנו, כוהנת האלגוריתמים המבריקה, שממציאה את העתיד מחדש.

אנחנו חיים בעידן שנשלט על-ידי חנונים, טיפוסים שלמדו מדעי המחשב. עכשיו, וזו הבשורה, מצטרפות גם חנונות. כך מצטלבות המהפכה הפמיניסטית ומהפכת המידע.

2. בכל שנה מחדש, כשאנחנו עוברות על כל העמודים המוכנים לפני הירידה לדפוס, גל התרגשות גואה בנו. כשכל הנשים מתחברות למסכת אחת שפורטת על עצב חשוף, ונוגעת במקומות קמאיים של אני קולקטיבי נשי. הפעם זה היה חזק במיוחד, מצד שני, כבר תשע שנים אני אומרת את זה.

עבור ציבור גדול מאוד של נשים, המשפיעות הן מגדלור, הן פילסו לכולנו את הדרך. אבל האם הן באות לשנות משהו בנוסף למאזני הרווח של התאגידים שהן מובילות? האם בוקע מהן קול מוסרי וחברתי צלול וברור?

3. אלה נשים שעשו את זה בגדול. אבל אותי (הצוות כבר מכיר את המנטרה) מעניינות בעיקר הקוראות. איך העשייה הזו קשורה אליכן? מה אתן יכולות ללמוד ממנה? איך המנהלות שהגיעו לפסגה יכולות להעצים אתכן?

וזו בעצם השאלה שאנחנו רוצים לענות עליה בגיליון: איך חושבות אלופות? מה עובד בשבילן?

היה חשוב לנו לרכז כמה שיותר כלים מנטליים וניהוליים שהתבררו כאפקטיביים להשגת ביצועים טובים יותר. כבר נתקלתי באנשים שהיו להם רעיונות גדולים, אבל לא ידעו לגרום לדברים לקרות, לא הצליחו לייצר ערך.

אם יש משהו שלמדתי משנים של עיסוק במנהיגות, הרי שהנכס הכי גדול של מובילים הוא אחד: הגישה. פרדיגמות חשיבה מסוג מסוים מייצרות התקדמות. אז מה מייחד אותן?

דבר ראשון: הן מתפתחות מיום ליום. יש להן דחף אדיר ללמוד וגמישות מחשבתית. הן מתוכננות עד לדקה, מטפלות במשימות בצורה שיטתית, נטולת דחיינות. הן חושבות מה כן ולא מה לא. הן מתאמצות להקשיב, להתייעץ, וליישב אי הבנות בדרך של דיאלוג בונה. מרבצי האגו של גברים הם מטרד לא הכרחי עבורן, הן מרפררות למשימות אמיתיות.

ועוד משהו שאולי יפתיע אתכן: אצל הרבה מהן מצאתי עליונות פיזיולוגית. הן יותר חזקות פיזית. יש להן הרבה יותר אנרגיה. הן גם זקוקות לפחות שעות שינה. הרבה פחות.

4. לכאורה, הן נדמות כפקעת של שאפתנות וכוח. אבל אם רק ידעתם משהו על המתחולל מאחורי הקלעים, שם זה סיפור אחר לגמרי. מעט מאוד נשים ברשימה מצוידות בביטחון העצמי שהייתם מצפים מהן במעמדן.

לפעמים נראה שהיחס כמעט הפוך. ככל שהן נוסקות, החרדות נוגסות בהן נתח גדול יותר. יש להן עכשיו הרבה יותר מה להפסיד,

וכל חשיפה היא כקריעת ים סוף עבורן.

5. המימוש העצמי של האינדויבידואל הוא הנושא הגדול של המודרניות. והמשפיעות הן, אולי, התגלמות המימוש העצמי. ועדיין הן, שכל חייהן מרוץ מכשולים אחד מתמשך, צריכות לשרוד את ניפוץ ההיררכיות בעידן פוסט דיגיטלי, כשמסביב נהיה אלים מדי, עדרי מדי.

יש שני דברים שמתערערים בשנים האחרונות. העמידות של המנכ"ליות בפני הרשתות ומעמדן של נשות ההון. ההון מתקפל בפני כוחות חדשים שעולים, והם חזקים ממנו.

6. זה עידן שתופס אותן ואת סביבתן בבלבול זהויות. קשה למנכ"לית ב-2016 לתמרן בין נקודות המבט הרבות. מה היא בעצם? מנהיגה? פרולטרית? מהפכנית? פמיניסטית? אישה נחשקת? אמא? רעיה?

כל זה יוצר סבך זהויות שרק הולך ומסתעף. הן צריכות לשרוד את הדימויים שמעמיסים עליהן כמהות של נשיות, כמוזה, כמנטורית, כסמל פריון.

העולם הפוסט מודרני לא מאפשר לנו לבחור רק אופציה אחת. הישראלי*ת, עוד יותר מאחיותיהן האמריקניות, מתאמצות להוכיח שכל האפשרויות פתוחות.

מתחילה להיווצר פה מסורת מאלפת של מנהלות בכירות שהן גם אמהות פעילות מאוד. הן לגמרי הרמטיות בתוך העבודה. אבל תוסיפו למשוואה הזו ילדים ובית ובעל ומיגרנות, ותראו אם היא מתכנסת לכן.

המנכ"לית תתאמץ למצב עצמה כמבוגרת אחראית, שקולה וממוסדת, גם אם מתוכה רוצים לפרוץ צדדים פחות אקזקוטיביים. ותאמינו לי שזה מביא לא פעם להתנגשויות בלתי נמנעות. האם לספר על הדירקטוריון שמאוד לא אהב את צילומי הביקיני הלוהטים שפיארו את חשבון הפייסבוק של המנכ"לית?

כאילו לא היה מסובך לנו גם קודם. וזה יקרה יותר ויותר. כי מה נהיה? החיים, כנראה.

חג שמח ושנה טובה שתהיה לכולנו! 

vered-r@globes.co.il