קריירה / צילום: thinkstock
מערכת בתי הדין לעבודה עמוסה בטיפול בתביעות של עובדים הטוענים כי מעסיקיהם קיפחו את זכויותיהם - אם בתשלום שכר על שעות עבודה נוספות ואם בתשלום דמי הבראה או חופשה או ביחס מבזה.
אחת התופעות הבולטות היא שחלק גדול מהתביעות הללו מוגש רק בתום תקופת העבודה אצל המעסיק הנתבע. עובדים רבים חוששים לעמוד על זכויותיהם בעודם עובדים במקום מסוים, מתוך מחשבה שהמעסיק יתנקם בהם, והם עלולים לאבד את מקור פרנסתם.
התופעה הזאת מעניינת במיוחד לאור הממצאים של סקר שערך לאחרונה אתר Alljobs ומתפרסם ב"גלובס" לראשונה.
הסקר, שנעשה בקרב 743 עובדים משכבות גיל ותחומי עיסוק שונים, מעלה כי 64% מהעובדים חשים שהם סובלים או סבלו מהפרת זכויותיהם על-ידי המעסיק. 37% מהם אמרו כי הם סבלו מהפרת זכויותיהם פעם אחת, ו-27% אמרו כי סבלו מכך כמה פעמים. רובם המוחלט של אותם עובדים לא הגישו תביעות בשל הפרת הזכויות.
עו"ד נאוה פינצ'וק-אלכסנדר - מומחית בדיני עבודה, שייצגה בין היתר את עובדי מעון ראש הממשלה מני נפתלי וגיא אליהו שתבעו את המדינה וזכו - אומרת כי "המשמעות המדאיגה ביותר של הנתונים העולים מהסקר היא שישנה נורמה מקובלת ובעייתית של הפרת חוק על-ידי מעסיקים".
לדבריה, עובדים רבים מבליגים על פגיעה בזכויותיהם ועומדים עליהן, אם בכלל, רק בסיום עבודתם. "אנחנו חיים בעידן שבו יש ביקוש עצום לעבודה, וקיימים פערי כוח עצומים בין מעסיקים לעובדים. לכן, בחשבון הרציונלי יותר חשוב לאדם שתהיה לו עבודה, מאשר שיקבל את כל הזכויות המגיעות לו מכוח העבודה. עובדים לא מסכנים את הדבר הגדול - האפשרות לעבוד, בשביל הדבר הקטן - עמידה על זכות זו או אחרת".
- מה את אומרת לעובד שמגיע אלייך בעודו עובד וטוען שזכויותיו הופרו?
"אני לא מייעצת לאנשים לתבוע בזמן שהם עובדים, כי אז הם שמים על כפות המאזניים את מה שהם יכולים לקבל מהתביעה לעומת הסכנה לאבד את העבודה והסכנה להתעמת עם המעסיק. לבית הדין לעבודה הולכים רק כאשר בטוחים שמגיע משהו, ושבסופו של דבר המלחמה המשפטית תוביל את העובדים למקום יותר טוב - ולא למקום פחות טוב".
יתרה מכך, עו"ד פינצ'וק-אלכסנדר מציינת כי עובדים רבים המרגישים שזכויותיהם נפגעו מהססים להגיש תביעות נגד המעסיק גם לאחר תום תקופת העבודה אצלו. לדבריה, הסיבה לכך היא החשש שהידיעה שיצאו נגד המעסיק תרתיע מעסיקים עתידיים מלשכור את שירותיהם.
"בפני עובד שחושב שזכויותיו נפגעו עומדות דילמות מאוד רציניות לאור הסיכונים שצופן בחובו ההליך המשפטי", היא אומרת. "מעבר לבעיות שעליהן דיברתי, גם הנגישות לצדק היא יקרה מאוד. הליכים משפטיים הם הליכים יקרים שנמשכים לעתים הרבה זמן. כשעובד יודע שקשה כל-כך להשיג את הצדק, וכי להגשת תביעה עלול להיות מחיר נוסף עבורו, הוא לא לוקח סיכון ומוותר על זכויותיו".
רק 22% סומכים על המעסיקים
העובדים אולי מוותרים על מאבק משפטי, אבל בהחלט מתעניינים בזכויותיהם. לפי הסקר של Alljobs, כ-83% ממשתתפי הסקר ציינו כי נושא זכויות העובדים מעניין אותם, ועם זאת רק 37% העידו כי הם בקיאים בהן באופן רב או מוחלט. 40% מהמשיבים ענו כי בקיאותם בזכויות העבודה שלהם היא בינונית, ואילו 16% אמרו שהם בקיאים בזכויות באופן מועט. 8% אמרו שאין להם כלל מושג בנוגע לזכויותיהם.
עינב בוימפלד, מנהלת התוכן והמחקר של Alljobs, אומרת כי חוסר הבקיאות של עובדים בזכויותיהם אינו מפתיע. "מדובר בנתונים 'יבשים', משפטיים ברובם, ולרובנו אין זמן או כוח לקרוא ולהתעמק בהם. זו הסיבה שכשאנחנו נתקלים בפגיעה בזכויות העבודה שלנו, אנחנו מעדיפים ובוחרים לפנות לאיש מקצוע, עורך דין, שייצג אותנו ויסייע לנו לעמוד על זכויותינו".
הסקר בדק גם איזה מבין תנאי העבודה והזכויות הסוציאליות של העובדים הכי חשובים להם ומעניינים אותם, ומהתשובות עולה כי זכויות הקשורות לתנאי העבודה ולתנאים סוציאליים (72%) וזכויות הקשורות לפנסיה ולפיצויים הכי מעניינות את העובדים. הזכויות שפחות מטרידות את אותם הן הן כאלה הקשורות לפיטורים ולדמי אבטלה (54%), זכויות הקשורות לחוזה ולהגדרת התפקיד במקום העבודה (52%) וזכויות הקשורות להיריון וללידה (22%).
נתון מעניין נוסף שעולה מהסקר הוא שלשליש מהעובדים אין אמון או יש אמון מועט בלבד במעסיקיהם בכל הנוגע לשמירה שלהם על זכויותיהם.
לדברי בוימפלד, "בעשורים האחרונים, בעקבות תהליכים חברתיים וכלכליים, המבנה הישן של עולם הקריירה הולך ונעלם, ומבנה חדש תופס את מקומו. שוק העבודה מתרחק בהדרגתיות מהמודל המסורתי של קשר עובד-מעביד המבוסס על נאמנות וסנטימנטים פמיליאריים, והולך לכיוון אישי וחומרי יותר, עם פחות מחויבות משני הצדדים.
"התהליך הזה משליך גם על מרקם היחסים והערכים שבין העובד למקום העבודה שלו. העובד הישראלי מפוכח יותר. הוא מבין שמקום העבודה הוא לא באמת משפחה, והוא נוטה לבחון בעיניים חשדניות יותר את הארגון שמעסיק אותו".
עו"ד פינצ'וק-אלכסנדר מוסיפה כי בהיעדר אמון ובהיעדר אכיפה מספקת, מעסיקים מרשים לעצמם לעגל פינות ולא לשמור על מלוא זכויות העבודה. לדבריה, "המדינה אמנם שולחת מפקחים של משרד הכלכלה למקומות העבודה כדי לפקח ישירות על הפרות חוק ואי-שמירת זכויות כגון הפרה של חוק מינימום והפרת חוקי עבודה אחרים, אבל ספק אם כוח-האדם מספיק כדי לאכוף את החוק".
