לאוניד נבזלין / צילום: יונתן בלום
לאוניד נבזלין בוחר את מילותיו בקפידה, מתעכב על כל ניסוח וניסוח, ועל אף שהוא דובר הן אנגלית והן עברית, הוא מעדיף לקיים את הראיון ברוסית ובליווי מתורגמנית, בשל קו פרפקציוניסטי באופיו, וגם כדי להיות בטוח שדייק במה שרצה להגיד עד אחרון ההיגדים.
13 שנה חלפו מאז עזב בחופזה את רוסיה עם שניים משותפיו בתאגיד הבינלאומי יוקוס, ולדימיר דובוב ומיכאיל ברודנו, כאשר בין השאר כתב אישום מפוקפק ברצח, לא פחות, מרחף על ראשו ברוסיה. בית המשפט הישראלי דחה בקשה להסגרתו (וכך קרה גם במדינות אחרות), זאת בעוד חברו הקרוב ושותפו מיכאיל חודורקובסקי - מי שנחשב בעבר האיש העשיר ברוסיה - נשאר כלוא וזכה למשפט ראווה בעודו נתון בכלוב.
אבל חלק מהלב של נבזלין עוד שם, וביום פגישתנו - יום אחרי הבחירות ל"דומה" (הפרלמנט הרוסי), הוא נשמע נסער מכך ששוב, שום מפלגה שהיא אופוזיציה אמיתית לנשיא הנצחי ולאויב המיתולוגי שלו, ולדימיר פוטין, לא עברה את אחוז החסימה. חברו הקרוב חודורקובסקי, ששוחרר בינתיים ומתגורר בלונדון, ניסה לסייע להן מרחוק, אבל השיטה הייתה חזקה מהכול.
- הניסיון לתמוך באופוזיציה, זה גם מה שעורר עליכם את זעמו של פוטין מלכתחילה, לא כך?
"זו הייתה בהחלט סיבה לזעם, אבל אינני יכול לומר שזו הסיבה היחידה. סיבה נוספת הייתה שחודורקובסקי דיבר בפומבי בקרמלין ובנוכחות פוטין על שחיתות בממשלה. הוא לא דיבר נגד פוטין עצמו אלא נגד אדם אחר ונגד מעשיו בעסקה מסוימת, ורק בדיעבד הבנו שגם פוטין היה קשור לאותה עסקה. לו חודורקובסקי היה יודע זאת, אולי לא היה אומר מה שאמר, כי זה ממש היה להושיט ידיים לאזיקים".
- כשאתה מסתכל היום על הכלכלה הרוסית, מה אתה רואה?
"במשך שנים רבות, כשמחירי הנפט היו גבוהים ופוטין עודד את השחיתות, הוא השקיע כסף בצבא ולא שם כסף בצד ליום שחור, וגם לא השקיע לא בהשכלה ולא בבריאות, ולכן לא נוצרה תשתית חדשה. גם הרזרבות הכספיות של המדינה היו קטנות (הכוונה לקרן עתודות פיסקליות שהוקמה ב-2004 והוכנסו אליה חלק מההכנסות העודפות של המדינה בשנות השפע כדי להבטיח את המדינה במקרה של ירידה חדה במחירי הנפט). למעשה, ב-2017 הן מסתיימות. ייגמר כל הכסף שנשמר.
"בנוסף, רוסיה נמצאת כעת תחת סנקציות, וחברות רוסיות אינן מקבלות אשראי מגופי מימון בחו"ל. ומכיוון שזו מדינה שבה הכול מושחת, בכל הפרויקטים שמוציאה המדינה זוכים ידידים ומקורבים של פוטין. הדבר היחיד שיכול אולי להציל את פוטין לזמן קצר, זו עלייה פתאומית וחדה של מחירי הנפט. אבל בשל האופן שבו הוא מנהל את הדברים, גם אם זה יקרה, הרווחים יתבזבזו במהירות".
- אז המצב ברוסיה יהיה יותר גרוע?
"אינני כלכלן ואינני נותן תחזיות, אבל אני חושש שזה יגיע לפת לחם. גם עכשיו בפריפריה ברוסיה המצב מאוד קשה. אנשים לא מקבלים את שכרם בזמן, האינפלציה דוהרת, ומכיוון שלא פיתחו את הכלכלה, הדבר היחיד שאפשר לעשות זה להפיק ולמכור עוד גז ונפט. אז אני מניח שלרוסיה של היום יהיה אותו גורל כמו לברית המועצות: גם ברית המועצות בזמנו החזיקה מעמד זמן מסוים בסביבה של מחירי נפט נמוכים. אבל כאשר ברז'נייב (ליאוניד ברז'נייב, המזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית מ-1964 ועד יום מותו, ויו"ר נשיאות הסובייט העליון) נפטר, בסוף 1982, החנויות היו ריקות".
- אז אולי אם המצב הכלכלי יידרדר עוד יותר, העם בכל זאת ירצה להחליף את השלטון.
"אני לא מאמין ולא אופטימי משום שאנשים ברוסיה לא צברו ניסיון של חיים חופשיים בתנאי חירות, והרוסים אינם רואים בחירות צורך קיומי".
- שמעת על הטייקונים הישראלים שהסתבכו בהשקעות ברוסיה. מה אתה חושב שקרה להם?
"אנשים שמגיעים ממדינות דמוקרטיות עם כלכלה מפותחת למדינות כמו רוסיה על מנת להרוויח הרבה ומהר, גם חייבים להבין אילו סיכונים הם לוקחים על עצמם: למשל, שכאשר הנפט יורד במחירו, הכול בעצם מתפורר. כמובן שיש לרוסיה משאבים אחרים, אבל מבנה התקציב והתל"ג הוא כזה, שהנפט והגז מגדירים הכול. ועוד מימי ברית המועצות התרגלו למכור נפט וגז, ולקנות ולייבא את כל היתר, כך שהמפעלים ואפילו החקלאות הרוסית הפכו פחות נחוצים. תחת פוטין המצב הלך והחמיר, ומפעלים רבים נסגרו, ועכשיו נשארו במצב כלכלי איום ונורא".
"חופשי להחליף דעות"
לרוסיה נחזור בהמשך, אבל קודם לארץ, או נכון יותר ל"הארץ", העיתון והתחום היחיד שבו מעורב נבזלין בהשקעה פעילה בישראל. הונו אמנם מוערך במיליארדי דולרים, אבל הוא שומר על פרופיל נמוך ומצהיר שאיננו עושה עסקים כלל, ומקדיש את זמנו לפעילות פילנתרופית בתחום הזהות היהודית. ב"הארץ", שבשליטת עמוס שוקן, הוא מחזיק ב-20% ממניות העיתון, שאותן רכש ב-2011 בכ-140 מיליון שקל (לפי שווי חברה של 700 מיליון שקל).
- מדוע השקעת בעיתון? זו בוודאי לא השקעה עם היגיון כלכלי או רצון להשיא רווח.
"כאשר הפכתי לאחד מבעלי המניות, עיתון הארץ לא היה במצב הטוב ביותר. הסיבה שהשקעתי בו הייתה שמאז ומעולם הייתי משוכנע שעיתונות צריכה להיות חופשית ובלתי תלויה, וראיתי בכך תפקיד שעליי למלא, לתמוך בעיתון".
- אף שההשקעה "לא כלכלית"?
"חשבתי כך כאשר נכנסתי להשקעה בעיתון הזה, וזהו דבר שניתן לומר אותו בנוגע לכל כלי התקשורת, לאו דווקא עיתון הארץ. אבל עכשיו, לא רק כמי שתומך בעיתונות חופשית אלא כבעל מניות, אני מרוצה מההשקעה וממצבו של עיתון הארץ".
- מה השתנה שם?
"אני רק יכול לומר שעכשיו העיתון הוא רווחי ואנחנו אפילו מקבלים דיבידנדים".
- אתה מעורב באופן אקטיבי בניהול העיתון?
"לא. אני משתתף בכל ישיבות מועצת המנהלים, ואני גם נפגש עם מספר אנשים, עם חלקם על בסיס קבוע ועם חלקם על בסיס פחות קבוע".
- אתה מרוצה מהקו של הארץ?
"אני מרוצה מכך שאף אחד לא מנהל את העיתונאים של עיתון הארץ ולא מכתיב להם מה יכתבו. כאחד מבעלי השליטה בהארץ, אני מאמין בכל לבי שאסור להעניש עיתונאים על מאמרים הגורמים לכעס גדול בציבוריות הישראלית. אבל רבים כאן בישראל לוקים בחוסר הבנה של חופש העיתונות, ולכן כאשר מדברים על 'הקו של הארץ', מתרכזים לרוב בשניים-שלושה שמות של עיתונאים".
- לעיתון כולו יש קו ברור ומובחן פוליטית, ויש אחדים שאף טוענים שהוא הפך ל"אנטי-ציוני".
"יש בעיתון עיתונאים שהם יותר בשמאל, ויש עיתונאים שהם יותר במרכז, והם מבטאים את דעתם ללא הפרעה. אני מסכים שהעובדה שעיתונאי הארץ מחזיקים בדעות מהמרכז שמאלה תואמת את כיוון העיתון, או שכיוון העיתון ורוח העיתון מתאימים לעיתונאים מסוימים. אבל זה לא נכון שהעיתון הוא אנטי-ציוני - אינני יודע מדוע אומרים זאת, זה עיתון ציוני במלוא מובן המילה".
- יאיר לפיד כתב בפייסבוק שלו, ש"הארץ הוא אנטי-ציוני, אנטי-ישראלי, והוא כבר לא באמת עיתון". מה אתה אומר על הדברים הללו?
"הוא לא הראשון ולא האחרון שמותח ביקורת על העיתון. עיתונות סובלת מלחצים ומהתקפות בכל מקום, לא רק בארץ. דווקא לכן, תפקידם של המו"ל והעורך הוא לתת לעיתונאים לכתוב מה שהם חושבים לנכון".
- ואם היית חושב שהעיתון נוקט קו לא נכון או מוגזם, הייתה לך יכולת להשפיע?
"אני חושב שדעתי, כאחד מחמשת בעלי העיתון, הייתה נשמעת, אך אף פעם לא הרגשתי צורך להשפיע על הקו של העיתון".
- מעולם לא ניהלת שיחה על תכנים בעיתון?
"כן, ניהלתי שיחות כאלה עם בעלי העיתון. במועצת המנהלים אנחנו עורכים דיונים יותר פורמליים הנוגעים בעיקר לעניינים כלכליים של ניהול העיתון, אבל כאשר מדובר בדעה אישית שלי, אני יכול באופן חופשי להחליף דעות עם כל אחד מבעלי העיתון".
- מה אתה חושב על האג'נדה של "דה מרקר"?
"נראה לי שהעיתון, חלקית לפחות, שומר על תפקידו כמעורר ופותח דיון, בתחום הכלכלי ואפילו בתחום הפוליטי. זה טוב שהעיתון מכתיב טון ונושא אג'נדה. אני גם חושב שזה עיתון טוב בתחום הפיננסי, אולם יש לזכור שאינני עוסק בעסקים, ולכן אני לא כל-כך מתעניין במספרים - לא בארץ, לא בארצות הברית ולא בשום מקום אחר".
- השאלה אינה על רמת הכיסוי החדשותי הפיננסי, אלא על האג'נדה. אתה מזדהה עמה?
"אינני זוכר שאי פעם היו לי בעיות עם האג'נדות של דה מרקר, אבל אין זה אומר שאני מברך על כל מאמר ומאמר שמתפרסם בו. העיתון חופשי לעסוק בכל נושא, וזה מה שהוא אכן עושה".
"תחום המו"לות מעניין אותי"
בתחילת 2014 הקים נבזלין את הירחון "ליברל", "מתוך אותם עקרונות שגרמו לי להשקיע בהארץ", הוא מסביר. "משום שאני רוצה לתרום לכך שהעיתונות הליברלית הבלתי תלויה וחופשית תהיה יותר נפוצה בשוק ממה שהיה קודם".
- הארץ לא מספיק ליברלי?
"הוא ליברלי דיו, אבל אין שם כתב עת גדול שיוצא מדי חודש. הפורמט של הארץ לא נותן אפשרות פרסום לדברים נרחבים יותר, וגם מעניין אותי לנסות את עצמי בתחום המו"לות".
מעצם העובדה שנבזלין בחר להתגייס לטובת העיתונות החופשית והליברלית בישראל, יש להבין כי איננו חושב שמפת התקשורת הישראלית מספקת במובן הזה. "התמונה הכוללת של התקשורת הישראלית הגונה למדי", הוא אומר, "בגדול, התקשורת חופשית. היו סיכונים שהתקשורת השמאלית תיעלם, אך ברוך השם זה לא קרה. אבל מה שאני יכול לציין כצופה מהצד, שבעבר התקשורת הייתה יותר ביקורתית כלפי הממשלה, גם בתחום המדיה הטלוויזיונית וגם במדיה המודפסת, והיום היא פחות".
- אז בעיניך היא פחות חופשית. מדוע זה קורה?
"איננו יכולים לומר שהמדינה משפיעה על מה שכותבים או לא כותבים בעיתונים ומשדרים או לא משדרים בערוצי הטלוויזיה. אינני יודע איך לקשור זאת למצב הדמוקרטיה. אני רק יכול לומר שלדמוקרטיה שיש בארץ, יש תקשורת שתואמת לה".
- ואיך אתה רואה תופעה כמו עיתון שממומן על-ידי תומך עשיר של ראש הממשלה, ומחולק חינם, כלומר ישראל היום?
"תקשורת כזאת לא נראית לי, אבל היא קיימת. ישראל היא רפובליקה פרלמנטרית, שמתנהלת על-פי החוקים הנחקקים בה. אם הכנסת חושבת למשל שצריך לאסור הפצת תקשורת בחינם, היא יכולה לקבל חוק כזה".
- היא יכולה, אבל "חוק ישראל היום" לא עבר.
"נכון שהחוק לא עבר, אבל שום פרוצדורות דמוקרטיות לא נפגעו, ולכן אי אפשר לומר שהייתה כאן פגיעה בדמוקרטיה".
- אתה תומך בחוק שיאסור לחלק עיתונים בחינם?
"אני כן. הבעיה היא בכך שישראל היא מדינה קטנה עם שוק קטן, ובאופן טבעי, כסף שנחשב 'קטן' המגיע מאמריקה, למשל, הופך לכסף גדול כאן".
- ופוגע בתחרות?
"הוא משפיע על התחרות, אבל שום דבר בלתי דמוקרטי עוד לא קרה".
- אם כבר דיברנו על העיתון התומך בנתניהו, מה אתה חושב על נתניהו עצמו?
"אני מכיר אותו מזמן. הוא אדם מאוד משכיל, אינטלקטואל. יש לו כריזמה טובה, הוא יכול להתבטא היטב גם בעברית וגם באנגלית. הוא פוליטיקאי רציני ואדם רציני".
- מאוד דיפלומטי מצדך, אבל הכוונה הייתה לגבי תפקודו כראש ממשלה.
"כמו בכל מדינה, יש כאן גם הישגים וגם בעיות. מצד הדברים הטובים, שופר הביטחון ושופרה תחושת הביטחון בזכות הגדר בינינו לבין אפריקה (הכוונה לגדר לאורך גבול מצרים שצמצמה את ההסתננות לישראל. ש' ל') ובזכות כיפת ברזל".
- והמדיניות שלו כלפי הפלסטינים, גם כן טובה?
"לנתניהו ולי יש דעות שונות לגבי תהליך השלום. אני חושב שאני במרכז, ואילו נתניהו והליכוד ממוקמים הרבה יותר ימינה ממני. אבל העם שלנו בוחר אותו, אז כנראה זו העדפתו (של העם)".
- אם ככה, יש לך הרבה ויכוחים עם החתן החדש שלך, יולי אדלשטיין (יו"ר הכנסת, איש הליכוד), שנישא ביוני השנה לבתך אירינה.
"אין לנו זמן להתווכח כי הוא עובד הרבה ונוסע הרבה, אבל גם אם יש לנו דעות שונות, זה בסדר. גם לחודרוקובסקי ולי היו תמיד דעות שונות בכל מיני סוגיות, תמיד הייתי יותר רדיקלי ממנו בתחום הפוליטי, ויחד עם זאת, זה לא הפריע לנו להיות ידידים אלא להפך, עזר לנו".
- אבל הסיטואציה קצת שונה כאשר אתה מבעלי עיתון שהוא מאוד אנטי-ליכוד וחתנך הוא חבר בולט בליכוד.
"אני אף פעם לא מבלבל ידידות אישית או קרבת משפחה עם דעות פוליטיות. אנשים אינטליגנטיים תמיד יכולים לבוא בדברים. אני מכיר את יולי אדלשטיין שנים רבות, אנחנו חברים, הוא תמיד היה ליכוד וזה אף פעם לא הפריע. כמובן, לא ציפיתי שיהיה קרוב משפחה שלי".
"פוטין ישלם"
גם היום נבזלין הוא אחד מעשירי ישראל, אולם "על הנייר" הונו אף מופלג פי כמה וכמה, והוא - אם תרצו - הישראלי העשיר בעולם, בפוטנציאל. זאת לאחר שלפני כשנתיים קבע בית הדין לבוררות בינלאומית בהאג כי על הממשל הרוסי לפצות אותו ואת מי שהיו שותפיו לשליטה בענקית האנרגיה יוקוס בסכום של 50 מיליארד דולר. כיוון שנבזלין היה בעל האחזקה העיקרי, חלקו בפיצוי מגיע ל-35 מיליארד דולר. פסק הדין מהווה אבן דרך חשובה בדרך של נבזלין וחבריו, בדמות חותמת רשמית של אחד הגופים האמינים בעולם לצדקת טענותיהם נגד ממשל פוטין. אולם את החוב - ההערכות מדברות על כך שהוא יתקשה לגבות. "זה יכול לקחת עשרות שנים", אומר נבזלין.
- אז הערך של פסק הדין הזה הוא בעיקר מוסרי?
"קודם כול, אחד מאנשינו שנידון למאסר עולם עדיין בכלא ואיננו מצליחים לגרום לשחרורו. ושנית, פוטין צריך לפצות אותנו על הכסף שגנב מאיתנו, או לפחות על חלקו. כי הם לקחו את יוקוס בלי לשלם אגורה, ובנוסף, כלאו הרבה מאנשינו - אחד מהם נפטר בכלא, אחת ישבה בכלא עם שני ילדים קטנים. יש הרבה אנשים שקשורים אלינו במדינות שונות, שלא יכולים לנוע בחופשיות ממדינה למדינה, אף שקיבלו מקלט מדיני, אבל לבקשת רוסיה, הם נמצאו ברשימות המבוקשים של האינטרפול, כפי שגם אני הייתי. לכן אני חושב שזה הוגן שפוטין ישלם".
- ומתי אתה מעריך שהוא אכן ישלם?
"ייקח אולי שנים לקבל את הסכום במלואו, אבל לפחות בשתי מדינות, צרפת ובלגיה, יש נכסים רוסיים שחולטו בעקבות פסק הדין. כך שהתהליך החל, והוא לא נעים לרוסיה".
כדי להבין מה בעצם עמד בפני בית הדין, נחזור טיפה אחורה, לימי גורבצ'וב וילצין, וההפרטות הגדולות שהעמידו דור חדש של עשירים מופלגים, שרכשו וקיבלו אוצרות מדינה, זכו לכינוי אוליגרכים והפכו למיליארדים, חלקם מעשירי העולם הבולטים. מאוחר יותר, עם עלייתו של פוטין לשלטון, נשבו רוחות אחרות. חודורקובסקי שהוזכר קודם לכן, והיה האיש העשיר ביותר ברוסיה מתוקף האחזקה והפיתוח של חברת הנפט יוקוס - שאותה הפכו לתאגיד אנרגיה בינלאומי - נעצר במפתיע באוקטובר 2003, ולאחר מכן הולאמה יוקוס וקרסה, ועשרות אנשים הקשורים לחברה נעצרו, אחרים ברחו.
11 שנה לאחר מכן, קבע בית הדין בהאג כי רוסיה ביצעה "ניכוס נכלולי ומחושב" של נכסי יוקוס במסגרת קמפיין פוליטי נגד חודורקובסקי שתמך באופוזיציה לפוטין והשמיע ביקורת על השלטון. תפיסת יוקוס בוצעה על-ידי השלטונות בטענה שזו נקטה דיווחי מס שקריים. בית הדין בהאג אמנם טוען שהיו תכנוני מס אגרסיביים ביוקוס, אולם ההלאמה בוצעה לא בשל כך אלא בשל רצון השלטון הרוסי לקחת לעצמו את יוקוס.
- אתה בוודאי מודע לכך שלצד אלה שתומכים בכם לאורך כל הדרך, יש כאלה הסבורים ש"אין עשן בלי אש", ושבטח התעשרתם על חשבון הציבור וכל שאר ההאשמות שנשמעו.
"אני משוחח עם אנשים רבים במדינות רבות, ואף פעם לא שמעתי שמישהו מהם מאמין לפוטין. בוודאי היום, ב-2016, אחרי כל מה שקרה ברוסיה, האופן שבו לקחו עסקים לאלפי אנשים, והקימו משטר שדומה יותר ויותר למשטרו של סטלין. מי שעדיין חושב כך - או שאיננו יודע דבר על רוסיה, או שאיננו מסוגל להבין מה קורה".
- ובכל זאת, אי אפשר לשכוח שהייתה לא מעט ביקורת על האופן שבו הופרטו במהירות נכסי רוסיה, בימי גורבצ'וב וילצין, אופן שגרם להרבה מאוד אנשים להתעשר מאוד, כולל לך ולחבריך.
"גורבצ'וב וילצין ייצרו תנאים שבהם עסקים יוכלו לעבוד באופן חופשי. התהוות הקפיטליזם ברוסיה מזכירה קצת את התהוותו באמריקה. באופן טבעי, כאשר מנכסי המדינה צומחים נכסים פרטיים, נוצרים גם מצבים שבהם עוברים על החוק ועושים כל מיני תרגילים. אך אין זה אומר שכל מי שהרוויח באותו זמן סכום כסף משמעותי, הוא מושחת או עבריין. עצם העובדה שאנשי עסקים מנצלים תנאים כלכליים משתנים, זהו דבר נורמלי ותקין".
- כלומר היו הזדמנויות, וניצלתן אותן?
"בהחלט ניצלנו את ההזדמנויות שנוצרו, אבל אף אחד לא נתן לנו נכסים חינם אין כסף. התחלנו ב-1987 מאפס, ועד 2003, כאשר תקפו אותנו, היינו החברה הגדולה ביותר והשקופה ברוסיה, וחודורקובסקי היה באופן רשמי האדם הכי עשיר ברוסיה".
"משקיע בעיקר בהייטק"
לא מעט תקוות ישראליות נכזבו כאשר התברר שההון הרב שמחזיקים נבזלין ושותפיו, איננו משחק שום תפקיד בכלכלה המקומית, והצעות רכישה או שותפות אינן קוסמות לו. היה צפוי שאדם שהיה אחד מהעומדים בראשו של תאגיד עצום ובינלאומי כמו יוקוס, ומחזיק הון אישי לא מבוטל כלל, יסתער בפרק הזה של חייו על עסקים, ויתעניין בחברות ישראליות ואחרות שנמצאות "על המדף". אבל נבזלין (בשיתוף דובוב וברודנו) ניסה פעם אחת, ניסיון שהסתיים בעלבון גדול.
נבזלין (כבעל שליטה בחברת מנטפ בכ-70%, החברה שדרכה מוחזק ההון שלו ושל שותפיו) קשר שותפות עם דיוויד פדרמן ורכש כ-27% מחברת מודגל תעשיות, בעלת השליטה במפעלים פטרוכימיים. אולם בעת שמפעלים פטרוכימיים רצתה, ב-2008, להוות חלק מגרעין השליטה של חברת בתי הזיקוק בחיפה - רשות החברות הממשלתיות סירבה לקבל את נבזלין כמחזיק עתידי בנכס אסטרטגי כמו בתי הזיקוק.
במהלך הבדיקה שנערכה טרם ה"פסילה", גם דלפו מסמכים עסקיים של נבזלין ורעיו לרוסיה, בעיצומו של מאבק בין חברי הקבוצה של נבזלין לבין השלטונות הרוסים. נבזלין ושותפיו מכרו את מניות מודגל שברשותם למפעלים פטרוכימיים, ומאז נעלם נבזלין כמעט לחלוטין מהמפה הכלכלית המקומית.
- איפה מושקע כספך כיום?
"כל האמצעים והכספים שהבאתי מרוסיה בזמנו, לפני 13 שנה, מושקעים עכשיו דרך קרנות השקעה הפועלות במדינות שונות, כולל ישראל. השתתפות ישירה בעסק כמו שיש לי בהארץ או בליברל, אין לי בשום מקום אחר. מובן שעל כל השקעה יש איתי דיון ואני יכול לאשר או לא לאשר, אבל בכך מסתיימת המעורבות שלי. אני מעוניין אך ורק בשמירה על כספי ובתשואה עליו".
- במה אתה משקיע בדרך כלל?
"בכל רגע נתון אלה תחומים שונים. בזמן האחרון, החלטות ההשקעה המשמעותיות ביותר שלי היו בתחום נדל"ן מסחרי באמריקה ותחומי אנרגיה בארצות הברית ובקנדה".
- ובארץ?
"אני משקיע דרך שתי קרנות ישראליות ידועות, שאינני רוצה לנקוב בשמן, בעיקר בהייטק".
- בחברות צעירות או בשלות יותר?
"תלוי. מציעים לי השקעות, ואו שמצליחים לשכנע אותי או שלא מצליחים, ואני תמיד רוצה לדעת עם מי אני משקיע. אבל בישראל אני לא נכנס עמוק. כמה פעמים השקעתי לפי המלצות של הקרנות הללו, ואני מאוד מרוצה מאופן פעולתן, אבל אני לא יכול לומר שמדובר בכסף מאוד גדול".
- בעבר דווקא היית מעורב פה, במודגל ובפטרוכימיים, והמדינה לא אישרה אותך כאחד מהבעלים הפוטנציאליים (באופן עקיף) לבתי הזיקוק. זה מה שמרתיע אותך מהשקעות משמעותיות נוספות בארץ?
"אני לא רוצה להשקיע כסף בארץ בשום תחום התלוי באישור הממשלה וברגולציה - משום שאינני רוצה למצוא את עצמי במצב שבו נמצאתי עם בתי הזיקוק בחיפה. הייתי ממליץ לכל העסקים להיות חופשיים מכל מיני אישורים רגולטוריים".
- רגולציה היא באמת טרחה, אבל רבים דווקא משגשגים בעסקים תלויי רגולציה. מדוע הפסילה על הסף של כל עסק כזה?
"משום שפעם אחת השקענו כסף על סמך מה שחשבנו אותו לבסיס איתן, שהכול יהיה בסדר, והתוצאה - שלא קיבלנו את אישור הממשלה".
- אתה לא יכול להבין את החשש של רשות החברות הממשלתיות? בכל זאת, בתי זיקוק זה נכס אסטרטגי, והיו חוסר בהירות לגבי מקור הכסף שלכם והרבה האשמות מצד הממשל הרוסי.
"אצלי הכול כל-כך פתוח, כל-כך בדוק, שיכולים לדבר מה שרוצים, אבל אני יכול לעבור כל בדיקה. וזה בעצם הישג במצב הסבוך שמצאנו את עצמנו בו, אחרי שפוטין תקף אותנו. ההתקפות האלה גרמו לכל מיני בדיקות לגבי טוהר הכסף שלנו, אבל אחרי שעברנו זאת פעם אחת, בישראל, בשום מקום ובשום מדינה לא היו לנו בעיות מהסוג הזה".
- נתנו לכם להבין שתקבלו אישור?
"כן, אבל לא מצד הממשלה אלא מצד השותפים שאיתם היינו בקשר זמן רב. אבל ברגע שאנחנו בעצמנו התחלנו לטפל באישורים ויכולנו להבין או לדמיין איך התהליך הזה הולך, וכאשר הרוסים קיבלו מסמכים פיננסיים שלנו שהגשנו לממשלת ישראל, החלטתי שיותר אני לא רוצה. די".
- כלומר נכווית.
"כן. אחרי המקרה הזה החלטתי שאני לא משחק יותר במשחקים האלה. אני אדם כזה שאם תחום מסוים סגור עבורי, אני לא מתעניין בו יותר. העולם הוא גדול ורב-גוני".
- אבל היום, אחרי שפסק הדין בהאג לא רק פסק לכם פיצויים אלא נתן אישור ל"טוהר הכסף", כבר אין תחומים שסגורים עבורך. תשקול עוד השקעות כאן?
"לא. לא כדאי לי. אני רוצה לחיות פה, וככל שיש לך פחות אינטראקציות עם הממשלה במקום שבו אתה גר, כך אתה יותר רגוע".
"חצי מעם ישראל נמצא בתפוצות"
המקום שבו לאוניד נבזלין מאוד פעיל בו בישראל, הוא בתחום ההירתמות לחיזוק הזהות היהודית הן בישראל והן בתפוצות. בשנת 2004 יסד את קרן נדב שמטרתה לתמוך ביוזמות המקדמות את הזהות הקולקטיבית היהודית. בין השאר, נענתה הקרן לבקשת ממשלת ישראל לחלץ את בית התפוצות ממצבו הקשה אז, ולהפוך אותו למוזיאון גדול, מעודכן וחדשני יותר. היו"ר הפעיל של בית התפוצות היא אירינה נבזלין, הבת, שנרתמה למשימה במלוא המרץ.
מאז היווסדה של הקרן, היא מקציבה מדי שנה סכום של עד 10 מיליון דולר, ועיקר פעילותה הוא מיזמים בתחום ההשכלה והמחקר, וכן היא משתפת פעולה עם מיזמים של נדבנים אחרים, שקרובים לרוחה.
"אני יוצא מהנחה שאדם יכול לבחור את זהותו", מסביר נבזלין. "עליתי ארצה מה'תפוצות', מרוסיה, ושם הייתי אחד ממנהיגי הקהילה היהודית (שימש נשיא הקונגרס היהודי ברוסיה), והבנתי היטב איך יהודי התפוצות רואים את ישראל. גם יהודי התפוצות חשובים לעם היהודי, כמעט כמו מדינת ישראל, אבל בתנאי שהם מזדהים כיהודים. מן הצד השני, ליהודי שחי בארץ יש מבט אחר, ולרוב הידע שלו על מצבם הנוכחי של יהודי התפוצות אינו מספק, ובעצם, חצי מעם ישראל נמצא בתפוצות, לא בישראל.
"אבל הדבר שהכי מדאיג אותי שאנחנו רואים בעולם התבוללות ונישואי תערובת. כל שנה אנחנו מפסידים המון יהודים. זה כמובן עניין אישי של כל אדם, אבל אני חושב שכדאי לפחות לעשות את הבחירה הזאת על בסיס ידע מספיק לגבי ישראל והעם היהודי.
"לכן הקמנו את קרן נדב, על מנת לקדם את הרעיון שהעם היהודי באשר הוא ירגיש כעם אחד, ואלה שהחליטו להתבולל, תהיה להם אפשרות לדעת על השורשים שלהם, ואולי בכל זאת לבחור שכל המשפחה תהיה יהודית ולא נוצרית למשל".