פרופסור אביעד הכהן / צלם: יונתן בלום
"נטילת סמכות זו על-ידי בית המשפט, ללא הסמכת המחוקק, היא עצמה יש בה משום פגיעה בדמוקרטיה נאורה, שיסוד היסודות שלה הוא שלטון החוק ולא שלטון המחוקק, שלטון המשפט ולא שלטון השופט". כך כתב בשעתו השופט (העליון) מנחם אלון על החלטת בית המשפט העליון לבטל במאי 1985 החלטה של ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-11 (ע"ב 2/84 משה ניימן נ' יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-11).
האמירה הזו של אלון ז"ל הדגימה היטב את תפיסת עולמו של השופט הדתי-לאומי, שנולד בגרמניה, התחנך בתלמוד תורה, הוסמך לאחר עלייתו ארצה לרבנות וגיבש לעצמו השקפת עולם דתית-לאומית.
אלון מונה לעליון ב-1977 ולאורך שנותיו כשופט בערכאה העליונה שילב בפסקי הדין שנתן עקרונות וסימוכין מהמשפט העברי, תוך שהוא מתבסס על חוק יסודות המשפט הקובע כי במקרה שבו יש לאקונה משפטית: "יכריע בה לאור עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל".
אלון נחשב במשך שנים ליריבו הרעיוני הבכיר של נשיא העליון לשעבר, אהרן ברק, על אף שהשניים היו חברים קרובים. בעוד שברק פירש את הביטוי "מורשת ישראל" שבחוק, ככללי, וכלא פונה בהכרח למשפט העברי, ראה אלון את החוק כביטוי לתפיסה רחבה, תרבותית-לאומית, המבקשת לקשור את משפט המדינה היהודית עם המורשת המשפטית של העם היהודי.
שלא במקרה, אלון גם נחשב לגדול המתנגדים בבית המשפט העליון ב-1982 לאקטיביזם השיפוטי שהוביל ברק. פסקי דינו של אלון נלמדים גם היום בבתי הספר למשפטים, אבל בקרב שניהל מול ברק אלון הפסיד. עמדתו של ברק, שלפיה לעליון יש סמכות לפסול חוקים של הכנסת והחלטות של הממשלה כל אימת שאלה עומדים בניגוד לחוקי היסוד, השתרשה היטב בערכאה העליונה, והיא מקובלת כיום על כלל שופטי העליון ועל ציבור המשפטנים.
התפיסה הזו באה לידי ביטוי בכך שעד כה פסל העליון ב-13 מקרים חוקים או תקנות של הכנסת. המקרה האחרון היה בחודש מארס השנה, אז ביטל בג"ץ את מתווה הגז של הממשלה, לאחר שקבע כי "סעיף היציבות", העומד בבסיס המתווה, אינו חוקי, ודינו להתבטל. שרת המשפטים איילת שקד לא אהבה, בלשון המעטה, את ההחלטה. שקד מעוניינת כי בעליון יישבו שופטים ששותפים להשקפתו של אלון ז"ל בנוגע להיקף הסמכות הראויה של העליון.
זוהי אחת הסיבות לכך ש"רשימת ה-28", המביאה את שמות המועמדים לבית המשפט העליון, שפרסמה שקד בתחילת השבוע, כוללת באופן חסר תקדים 12 מועמדים שבאים מהציבור הדתי-לאומי.
אחד המועמדים, פרופ' אביעד הכהן, הוא אף ידידו ותלמידו המובהק של מנחם אלון. מועמד נוסף, עו"ד אסף פוזנר, היה מתמחה של אלון. מועמד שלישי, ד"ר דוד האן, קשור בטבורו המשפחתי לתנועת המפד"ל, התנועה שממנה קמה מפלגת הבית היהודי של שקד ונפתלי בנט.
פרופ' מיגל דויטש, מומחה למשפט אזרחי מאוניברסיטת תל-אביב, שהיה בעצמו מועמד לבית המשפט העליון, אומר בזהירות כי "שאלת הענייניות בבחירת המועמדים לשיפוט בבית המשפט העליון מוטלת בספק".
לדברי דויטש, השיקולים שצריך להביא בחשבון בבחירה של שופט לעליון צריכים להיות מקצועיים בלבד. "90% מהתיקים שנדונים בעליון עוסקים במשפט אזרחי ובמשפט פלילי ובעניינים מינהליים וחוקתיים שאינם נוגעים לשאלות של דת ומדינה או לנושאים חברתיים שנויים במחלוקת. נכון שהמקרים המעטים שמגיעים להכרעות בנושאים חברתיים שנויים במחלוקת תופסים נפח תקשורתי גדול, אבל שופט בבית המשפט העליון צריך להיות בעיקרו משפטן מעולה. כל היתר נראה לי שיקול לא מספיק ענייני".
לדברי פרופ' דויטש, "כשפותחים את הדלת לשיקולים אקסטרה-מקצועיים, אז אין לדבר הזה סוף. אם שופט הוא דתי, או לא דתי, מזרחי, לא מזרחי, בן העדה הזו או האחרת - אין לזה סוף. צריך להחליט שבוחרים את השופטים המעולים ביותר, ויש בכל המגזרים משפטנים מעולים גם במחוזי וגם באקדמיה וגם בפרקטיקה. נדמה לי שיש כאן הרבה מאוד מהממד הפוליטי במובן הרחב, וזה לא כיוון נכון".
פרופ' רון שפירא, שאף הוא היה מועמד בעבר לשיפוט בבית המשפט העליון, חושב אחרת. לדבריו, בחירה של מועמדים לשפיטה בעליון לפי העמדות והרקע הביוגרפי-תרבותי שלהם היא דבר לגיטימי. "במשך עשרות שנים עוצבה שיטת המשפט הישראלית באופן המדגיש שהמשפט הוא עניין להכרעות ערכיות, ולא לפורמליזם מקצועני. משום כך, מוזר להתלונן היום על כך שעמדות של מועמדים בשאלות ערכיות וההעדפות התרבותיות שלהם נחשבות לרלוונטיות לבחירה לתפקידי שפיטה", אומר פרופ' שפירא.
לדברי שפירא, "אני לא חושב שהממשלה הנוכחית מקדמת שופטים על-פי דפוס ההצבעה שלהם למפלגות פוליטיות, אבל היא כנראה נוטה להעדיף אנשים שאופקיהם התרבותיים רחבים די הצורך כדי לכלול מרכיב משמעותי ועמוק של זיקה לתרבות היהודית המסורתית".
- ההחלטות ופסקי הדין של השופטים, גם בבית המשפט העליון, צריכים להינתן על סמך הדין ולא לפי תפיסת עולם או הרקע החברתי שממנו בא השופט.
שפירא: "החלטה משפטית, במיוחד בתחומי המשפט החוקתי והמשפט המינהלי, איננה מוכתבת מלשון החוק וגם איננה פתרון יחיד לחידת אופטימיזציה של ערכים מדידים. למרבית השאלות יש יותר מפתרון אחד, שניתן להגן עליו על סמך עקרונות היסוד המוסכמים של השיטה, ולעתים ההכרעה נובעת מהרגל חשיבה, מסורת או העדפה המחוזקת בנטיית לב.
"לפעמים, הדבר החשוב מבחינה חברתית אפילו איננו הפתרון המשפטי בסוגיה מסוימת, אלא התהליך של ההגעה אליו - אוצר המילים שבו מתווכחים עליו והמשמעות הנודעת לאותו פתרון כחלק מן התרבות הכללית המעניקה לו הקשר. על כל אלה חשוב להשפיע כשבוחרים שופטים לערכאות בכירות".
פרופ' שפירא מציין כי "בנוסף לבחירה המודעת שאני מנחש שנעשתה על-ידי שרת המשפטים, העובדה שאנחנו מוצאים מועמדים דתיים רבים יותר למשרות שפיטה, היא גם תוצאה של תהליכים סוציולוגיים שמתרחשים כבר זמן רב באופן עצמאי".
- למה כוונתך בתהליכים סוציולוגיים?
שפירא: "הנוכחות הרבה של נושאי משרה דתיים בשירות המשפטי הופכת בולטת משנה לשנה, ככל הנראה על רקע הנטייה הגוברת במגזר הדתי-לאומי להשתלבות בשירות הציבורי בכלל, ובמידת מה בשל ירידת קרנו של השירות הציבורי במגזרים אחרים".
מטעם השרה איילת שקד נמסר בתגובה: "שרת המשפטים איילת שקד מנהלת שיחות עם כל חברי הוועדה לבחירת שופטים על-מנת להגיע להסכמות. כפי שהשרה התבטאה בעבר, הקריטריונים לבחינת מועמדות הם הרמה המשפטית, תפיסת העולם המשפטית, האישיות, המזג השיפוטי, וקריטריונים נוספים של המועמדים".
לדברי שקד, "לא נשקלים שיקולים שאולי מעניינים עיתונאים, אך פחות מעסיקים את השרה".
מי ומי במועמדים?
השופט אשר קולה
אשר קולה הוא המועמד היחיד מבית המשפט המחוזי בנצרת. קולה הוא מועמד של השרה שקד, ובימים האחרונים התברר כי קולה עשוי להתגלות כמועמד שעשוי להפתיע ולגבור על שאר המועמדים ולהגיע לבית המשפט העליון. הדבר עשוי לקרות אם שקד תיכנע ללחץ הנשיאה מרים נאור ושופטי העליון, ותוותר על בחירתו של פרופ' גדעון ספיר, ששקד תומכת בו מאוד, אך פחות מקובל על שופטי העליון.
אם שקד תבקש לקדם את קולה על חשבונו של ספיר, יהיה לשופטי העליון קשה להתנגד לכך, וקולה עשוי להיבחר כמועמד של פשרה. קולה למד בישיבה התיכונית "נתיב מאיר" בירושלים וסיים לימודי הסמכה לרבנות. לפני שפנה לקריירה משפטית, הוא עבד כמנהל בית ספר. את השכלתו המשפטית רכש באוניברסיטת בר-אילן.
בינואר 2004 מונה קולה לכהונת שופט של בתי משפט שלום במחוז הצפון. באוגוסט 2008 הוא מונה לשופט המחוזי בנצרת. קולה יושב כראש הרכב פשעים חמורים במחוזי בנצרת, והוא עוסק בעיקר בתחום הפלילי.
פרופ' גדעון (גידי) ספיר
פרופ' גידי ספיר הוא אחד המועמדים המועדפים על השרה שקד המבקשת למנות שופטים "שמרנים", אך שופטי העליון מתנגדים למינויו, שכן ספיר נחשב לאחד מגדולי המתנגדים באקדמיה לאקטיביזם של העליון.
ספיר מתגורר בגוש עציון עם משפחתו, ובעבר למד בישיבת ההסדר "הר עציון" ועבר בהצלחה את בחינות ההסמכה של הרבנות הראשית. את ההתמחות במשפטים עשה אצל שופטת העליון בדימוס, דליה דורנר. את השכלתו האקדמית רכש בארץ ובארה"ב. הוא כיהן כפרופסור-אורח באוניברסיטת נורת'ווסטרן ובאוניברסיטאות טורונטו הקנדית ומונש האוסטרלית. ב-2010 פרסם ספיר את ספרו "המהפכה החוקתית", שבו תקף את האקטיביזם השיפוטי של בית המשפט העליון.
השופט מנחם פינקלשטיין
מנחם פינקלשטיין (66) הוא שופט בית המשפט המחוזי מרכז. מועמד של השרה שקד. פינקלשטיין עשה קריירה משפטית ארוכה בצבא ושימש כפרקליט הצבאי הראשי בין השנים 2000 ל-ל-2004. במאי 2005 הוא מונה לשופט בבית המשפט המחוזי בחיפה, ובהמשך עבר לבית המשפט המחוזי מרכז בלוד.
פינקלשטיין עוסק בעיקר במשפט פלילי. ספרו, "הטור השביעי וטוהר הנשק - נתן אלתרמן על ביטחון, מוסר ומשפט", זכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית ב-2012.
גורמים המקורבים לעבודת הוועדה לבחירת שופטים, אמרו היום (ג') ל"גלובס" כי אלמלא גילו המתקדם, היו סיכוייו של פינקלשטיין להגיע לעליון גדולים מאוד. אולם שקד מעוניינת להשפיע על צביונו של העליון למשך שנים ארוכות ככל הניתן, ולכן היא אינה רואה טעם רב במינוי של שופט שאופק הכהונה שלו הוא של כ-4 שנים.
פרופ' אביעד הכהן
אביעד הכהן הוא פרופסור למשפטים ודיקן בית הספר למשפטים ומרכז האקדמי שערי מדע ומשפט. הכהן הוא מועמד שהביאה לרשימה השרה איילת שקד. הכהן הוא תלמידו של השופט מנחם אלון ז"ל, ואף התמחה אצלו. את החצי השני של תקופת ההתמחות במשפטים עשה הכהן אצל מישאל חשין ז"ל, לימים המשנה לנשיא בית המשפט העליון.
עבודתו המדעית של פרופ' הכהן מתמקדת בחקר המשפט העברי, משפט זכויות האדם, דיני תקשורת, חקר התלמוד הירושלמי וספרות השו"ת. הכהן משמש כפרשן בעיתון "ישראל היום", המזוהה עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, וכותב בכלי תקשורת רבים. במקביל לעבודתו כמרצה למשפטים, הוא יסד את "מוזאיקה" - המרכז לחקר דת, חברה ומדינה.
הכהן הוא בנם של חבר-הכנסת לשעבר הרב מנחם הכהן, רב תנועת מושבי העובדים בישראל ורבה הראשי של רומניה, וההיסטוריונית פרופ' דבורה הכהן. למד בישיבה התיכונית נתיב מאיר, ואחר-כך בישיבת הר עציון ובישיבת הכותל, ושירת בצבא במסגרת ההסדר.
השופטת יעל וילנר
השופטת יעל וילנר מבית המשפט המחוזי בחיפה היא מועמדת של השרה שקד ושל שופטי העליון, ולכן סיכוייה להגיע לעליון ממשיים. וילנר היא שופטת יעילה ואהודה ובעלת מזג שיפוטי הולם. וילנר, ששימשה כעוזרת פרלמנטרית בכנסת, התמחתה אצל נשיאת העליון לשעבר, דורית ביניש. ביוני 1998 היא מונתה לכהונת שופטת בבית משפט השלום בחיפה. בינואר 2006 מונתה לכהונת שופטת בית המשפט המחוזי חיפה. וילנר היא ידידתו הקרובה של שופט העליון, יצחק עמית.
כונס הנכסים הרשמי (כנ"ר), פרופ' דוד האן
דוד האן משמש ככונס הנכסים הרשמי. מועמד של השרה שקד. עומד לפרוש בעוד 8 חודשים מתפקיד הכנ"ר, ומחפש את התחנה הבאה שככל הנראה לא תהיה בעליון. לדברי גורמים המעורים בעבודת הוועדה לבחירת שופטים, קודמו בתפקיד הכנ"ר, שלמה שחר, היה מועמד לבית המשפט המחוזי, ולא נבחר אליו. "אז להקפיץ את האן מתפקיד הכנ"ר ישר לבית המשפט העליון, נראה כמהלך מוגזם".
האן היה מרצה בכיר בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן לדיני תאגידים ולדיני חדלות פירעון. הוא נחשב לחוקר חלוץ בישראל בתחום חדלות פירעון. חיבר את הספר "דיני חדלות פירעון" ומחברם של מאמרים רבים בישראל ובחו"ל בתחומי התמחותו.
האן נולד בתל-אביב ומתגורר באורנית. הוא נשוי לאפי, אב ל-5 ילדים. הוא בנו של אריה האן, מזכיר הכנסת המיתולוגי וקשריו המשפחתיים עם מפלגת "הבית היהודי" של שקד ובנט אמיצים.
אריה האן היה מזכיר סיעת המפד"ל, שממנה נולדה מפלגת הבית היהודי, ואמו, דינה, היא יו"רית תנועת אמונה העולמית וחברת הנהלת ההסתדרות הציונית העולמית, שהתמודדה ברשימת המפד"ל לכנסת, וכיום היא חברה בבית היהודי. אחיו, עופר, הוא יועץ במשרד החינוך, שבראשו עומד כיום בנט, עוד מימי השר הקודם שי פירון ממפלגת יש עתיד.
השופט משה סובל
בניגוד למועמדים הדתיים האחרים, שרובם הובאו על-ידי השרה שקד, השופט משה סובל מבית המשפט המחוזי בירושלים הוא מועמד מובהק של הנשיאה מרים נאור. סובל התחנך בישיבה התיכונית "חורב", ובישיבה הגבוהה "חברון" שבירושלים. את שירותו הצבאי עשה במקהלת הרבנות הצבאית. לאחר השחרור הוא זנח את קריירת הזמרה ופנה ללימודי משפטים שאותם סיים בהצטיינות באוניברסיטה העברית.
לאחר הסמכתו לעריכת דין, שימש סובל כעוזר משפטי של שופט העליון בדימוס, יצחק זמיר. ב-30 במארס 2015 היה סובל שותף להרכב השופטים במחוזי ירושלים, שהרשיע את ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, במירמה והפרת אמונים ובקבלת דבר במירמה במשפט פרשת טלנסקי מעטפות הכסף.
עו"ד אסף פוזנר
עו"ד אסף פוזנר הוא שותף בכיר במשרד עורכי הדין קמחי, פלד, פוזנר, שילה ומומחה למשפט אזרחי ובעיקר ברשלנות רפואית וקניין. פוזנר הוא מועמד של לשכת עורכי הדין. פוזנר הוא עורך הדין הפרטי היחיד ברשימת המועמדים לשיפוט בעליון. פוזנר, חובש כיפה, התמחה בעליון אצל השופט מנחם אלון וכן במשרד של עו"ד יעקב רובין.
השופט דוד מינץ
השופט דוד מינץ מבית המשפט המחוזי בירושלים, הוא מועמד מטעמה של השרה שקד. מינץ משמש גם כמרצה לדיני חדלות פירעון באוניברסיטה העברית. הוא גדל והתחנך בחינוך הדתי-לאומי, ובשנת 1977 סיים את לימודיו התיכוניים במדרשית נועם בפרדס-חנה. בשנים 1982-1977 שירת מינץ בצה"ל במסגרת ישיבת הסדר בגוש עציון כקצין בחיל השריון.
בשנת 1986 סיים מינץ את לימודי התואר ראשון במשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. מינץ למד לקראת לימודי הסמכה לרבנות במכון אריאל בירושלים.
פרופ' שחר ליפשיץ
פרופ' שחר ליפשיץ הוא דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן. ליפשיץ הוא מרצה מוערך למשפטים ומועמד שמקובל על לשכת עורכי הדין ועל השרה שקד. עם זאת, סיכוייו להיבחר לעליון בסבב הנוכחי נחשבים לנמוכים.
ביולי 2014 חולל ליפשיץ סערה כשתקף בפומבי את פרופ' שינמן מהפקולטה למשפטים, לאחר ששינמן הביע הזדהות עם כאבם של הפלסטינים בעזה במייל ששלח לסטודנטים בפקולטה.
השופטת מיכל נד"ב
השופטת מיכל נד"ב היא מועמדת לעליון שהובאה לרשימת המועמדים על-ידי הנשיאה מרים נאור, והיא מקובלת על שקד כמועמדת.
נד"ב היא שופטת בבית המשפט המחוזי במחוז המרכז. היא למדה משפטים באוניברסיטה העברית והתמחתה במחלקת הבג"צים במשרד המשפטים. היא מונתה לשיפוט בבית משפט השלום באשקלון ב-1997 והתקדמה עד לתפקיד שופטת בכירה בבית המשפט המחוזי מרכז בלוד. נד"ב מרבה לדון בתביעות ייצוגיות.
השופטת תמר בזק-רפפורט
שופטת בית המשפט המחוזי בירושלים, תמר בזק-רפפורט, היא מועמדת של השרה שקד, אך לא בעדיפות ראשונה. בזק-רפפורט היא דתייה שבאה מקרב הציבור התומך במפלגת הבית היהודי ונחשבת למועמדת שמקובלת על הימין בכלל ועל שרת המשפטים בפרט.
בזק-רפפורט עשתה שירות לאומי בסניף בני עקיבא בירושלים והתמחתה בבית המשפט המחוזי בעיר. היא מכהנת גם כמ"מ אב בית הדין לחוזים אחידים והייתה מועמדת לממונה על ההגבלים העסקיים.
