יאיר סרוסי / צילום: תמר מצפי
לאור העובדה שזו הפעם השנייה ברציפות שבה בנק ישראל דוחף לעזיבת יו"ר של בנק הפועלים, רצוי שהמינוי למחליפו של יאיר סרוסי ייעשה תוך מחשבה מוקפדת ועמוקה על מה נכון לבנק, שמצד אחד אמנם מתפקד מצוין מבחינה עסקית, ומצד שני מדי פעם צצות בו פרשיות המעמידות בסימן שאלה את הממשל התאגידי שלו.
לא מעט גלגולים עבר תפקיד יו"ר בנק בעשור האחרון בענף כולו. בעבר הייתה זו דמות דומיננטית, לעתים הדומיננטית ביותר בבנק - ראו מקרה שלמה נחמה ודני דנקנר בבנק הפועלים. אלא שלכוח הרב של היו"ר יש גם השלכות בעייתיות: אין באמת מי שמפקח עליו, כפי שראינו למשל במקרה של דנקנר ופרשת רכישת הבנק בטורקיה, או שלעתים הדבר מוביל לחיכוכים עם המנכ"ל, מה שמקשה על ניהול הבנק ואף עלול להוביל לשיתוק ולמלחמות פנימיות.
בשנים האחרונות נראה כי בבנק ישראל כיוונו לסגנון אחר, של יושב ראש בנק ייצוגי - פחות מנהל, ויותר שר החוץ של הבנק, ורצוי שיהיה גם בעל ניסיון בירושלים. התוצאה היא שלכמעט כל יושבי הראש של הבנקים הנוכחיים יש רקע בתפקידים ממשלתיים: החל בדוד ברודט וביוסי בכר, וכלה ברוני חזקיהו, שכיהן כמפקח על הבנקים.
הרוח הרגולטורית בשנים האחרונות הייתה להחליש את כוחו והשפעתו של יושב ראש הבנק על הניהול השוטף, ולהפוך את התפקיד לייצוגי עם סמכויות על נושאים ספציפיים בלבד. הנוחות שבתפקיד היו"ר, לצד השכר המפנק, הביאו לכך שמדובר בג'וב שלא זזים ממנו מהר מדי - ולראיה כל יושבי הראש של חמשת הבנקים הגדולים מכהנים בתפקיד זה כמה שנים טובות.
אלא שלצד הממלכתיות, הרוגע והשכנת השקט בבנקים, היחלשות מעמד יושבי הראש מאפשרת למנכ"לים להפוך לדמויות דומיננטיות. אולי דומיננטיות מדי, כפי שאירע בבנק הפועלים עם ציון קינן. כעת ישנה הזדמנות לשינוי - באופן נדיר שני יושבי ראש של בנקים אמורים להתחלף בזמן הקרוב: הן סרוסי בפועלים הן חזקיהו בבינלאומי.
זו ההזדמנות של המפקחת על הבנקים, ד"ר חדוה בר, שיש לעמדתה משקל בקביעת זהות היו"ר, להחליט איזה כיוון היא רוצה להתוות לתפקיד. האם להמשיך במתווה הדמות הייצוגית - שר החוץ של הבנק, או דמות שהיא יותר דומיננטית, שתתערב בניהול הבנק ותוביל בו שינויים. אף אחד מהפתרונות אינו אידיאלי - לכל סוג של יו"ר יתרונות וחסרונות, אך זו ההזדמנות של בר לבטא את עמדתה בסוגיה זו.