אריאל הלפרין / צילום: יונתן בלום
אריאל הלפרין הוא אחד האנשים המנוסים בתעשיית הקרנות הישראלית. מי שהוביל לפני שני עשורים את אחד הפרויקטים הכלכליים הגדולים שידעה המדינה - הסדר הקיבוצים, עומד כיום בראש קרן הפרייבט אקוויטי טנא, המנהלת השקעות במיליארדי דולרים, קרן שאם התמזל מזלה של חברה תעשייתית למשוך את תשומת ליבה, אפשר שסיכויי ההצלחה שלה ישתפרו.
אבן קיסר, חברת משטחי הקוורץ של קיבוץ שדות ים, שאינה יורדת מהכותרות בשנים האחרונות, היא דוגמה מובהקת לכך. טנא, שנכנסה להשקעה באבן קיסר ב-2006, הייתה זו שהובילה את החברה להנפקה לפי שווי של 330 מיליון דולר, ובשיאה הגיע שוויה של החברה ל-2.5 מיליארד דולר. ב-2013 טנא יצאה ממנה כאשר 39 מיליון הדולר שהקרן השקיעה בה, צמחו לאקזיט מרשים של 186 מיליון דולר.
בשלוש השנים שחלפו מאז, אבן קיסר עברה בערך כל מה שרק אפשר להעלות על הדעת: מתחים קשים בין בעלי המניות וחברי הקיבוץ, מחנאות, עצומות הדדיות, התפטרות חברי דירקטוריון, ודוח אגרסיבי מצד קרן הגידור ספרוס פוינט, שבו טענה כי משטחי הקוורץ של החברה מכילים הרבה פחות קוורץ מהמקובל, ולמרות זאת נמכרים במחירי פרימיום. המניה מצדה צנחה, כך ששוויה של אבן קיסר כיום נמוך בהרבה לעומת השיא ועומד על כ-1.4 מיליארד דולר. טנא מצדה, זיהתה חלון הזדמנויות, ונכנסה שוב לחברה, אם כי הפעם באחזקה קטנה, של 4% (לעומת 27% בסיבוב הראשון), בתמיכת רוב גדול של חברי הקיבוץ.
- למה החלטתם לחזור לאבן קיסר?
"קרן טנא נכנסת להשקעה במקום שיש צירוף של מספר עניינים: חברה או פעילות שאנו מאמינים שניתן להשיג בה צמיחה משמעותית בפרק זמן של חמש עד עשר שנים, אם כי כשאנו נכנסים לחברה, אנחנו מודעים לאפשרות שנהיה בחברה גם תקופות ארוכות יותר. עניין שני זה היכולת שלנו להשפיע בצורה מהותית על החברה, לפחות בכל מה שקשור בתהליך הצמיחה והפיתוח העסקי שלה. כאשר מחברים את הדברים האלה בהקשר של אבן קיסר, הגענו למסקנה שנוצרה אפשרות לחזור אליה ולהביא לידי ביטוי את שני האלמנטים האלה".
- ובמילים אחרות: ידעתם מתי לממש, עשיתם סיבוב, ועכשיו זיהיתם הזדמנות לקנות בזול.
"ההצלחה היא לא בכיס של אף אחד. צריך לעבוד מאוד קשה וגם קצת מזל לא יזיק כדי שזה יצליח. ברור שמחיר המניה ירד מהשיא, אבל השאלה העיקרית היא לא מה מחיר המניה בשנייה הזו, אלא מה המהלכים שצריך לנקוט כדי לשפר בצורה מהותית את הביצועים של החברה. אנחנו מקווים שהשינוי במחיר המניה יבוא דרך השיפור בביצועים של החברה".
- אחרי שלוש שנים כל-כך סוערות, אפשר להוביל שם שינויים?
"זה לא סוד שהיו מאבקים בחברה בשנים האחרונות, אבל ההסתכלות שלנו היא לא לשם. אני מסתכל קדימה, ואני חושב שעצם הרצון וההסכמה של קיבוץ שדות ים להיכנס לשותפות עם טנא, הם הוכחה לכך שהקיבוץ וחבריו מסתכלים גם הם קדימה ורוצים יחד איתנו להוביל את החברה".
- למרות המתחים?
"אני לא חושב שבשותפות הקודמת שהייתה בינינו היו מתחים. לעיתים היו גישות שונות, דעות כאלה ואחרות, לא תמיד בינינו לבינם. לעיתים קווי הדיון עברו בכלל במקומות אחרים, אבל מעולם לא היה לא הליך של בוררות, לא הליך משפטי כלשהו, לא איזה סכסוך כבד בין הקיבוץ לבין טנא. הלכנו בדרך משותפת וידענו להתגבר על המחלוקות והחברה הגיעה להישגים משמעותיים. חלק מהדברים קרו אחר כך, מסיבות כאלה ואחרות, לכן אני חושב שהיחסים שלנו עם הקיבוץ ועם רוב חבריו היו טובים והוגנים, ואני בטוח שנדע למצוא את הפתרונות לכך. נעשה הכול כדי שהיחסים עם הקיבוץ יהיו יחסים טובים של שיתוף. מספיק קשה לבנות חברה גלובלית".
- אתה חושב שחלק מהמתחים שהיו, נגעו לשכר של המנכ"ל יוס שירן, שצבר בשנות כהונתו סכום עצום של כ-100 מיליון שקל? בכל זאת, לא ממש מסתדר עם עקרונות קיבוציים של פשטות והסתפקות במועט.
"רבים נהנו מההצלחה הבאמת מרשימה של אבן קיסר ומעליית השווי שלה, כולל בעלי המניות שדות ים, טנא והציבור. בסופו של דבר, מרכיב מרכזי בשכר המנכ"ל נבע מההצלחה של החברה, ואני חושב שזה דבר נכון. אני מודע לוויכוחים שיש בציבור על שכר מנהלים, אבל סבור שרוב הציבור - במקום שבו יש זיקה ברורה בין הצלחה לבין תגמול - מקבל את זה לחלוטין בהבנה".
- הכניסה שלכם קשורה לעזיבה של שירן? נכנסתם מיד אחרי שהודיע על פרישה.
"ממש לא. יוס שירן היה מנכ"ל מצוין לחברה. הוא הוביל אותה להישגים בלתי רגילים. צר לי שהוא לא נשאר בתפקידו והחליט לפרוש".
- מקובל שפרייבט אקוויטי שיצאה מחברה נכנסת אליה שוב?
"בחיים הכלכליים אין חדש תחת השמש. אני בטוח שהיו מקרים כאלה".
המפתח הוא באיזון
שלא כמו קרנות פרייבט אקוויטי בעלות מדיניות השקעה מבוזרת יותר, טנא, שבה שותפים גם אייל עטיה, דורי בראון, רן בן אור והאחרון שהצטרף אברהם לוין - משקיעה רק בחברות תעשייתיות; כאשר בתחילת הדרך הדגש היה על חברות תעשייתיות מהסקטור הקיבוצי בלבד. כך, בפורטפוליו של טנא אפשר היה למצוא חברות דוגמת נטפים של קיבוץ חצרים, שממנה יצאה ברווח אדיר כשקרן פרמירה רכשה את החברה תמורת 850 מיליון דולר; את SCR, המספקת פתרונות חליבה, שגם ממנה יצאה טנא ברווח מרשים כשהחברה נמכרה תמורת 250 מיליון דולר; את קוטלב של קיבוץ חניתה, ת.א.ג של קיבוץ געתון, כרומגן של שער העמקים, ריקור של עין חרוד, אומן של חצור, ופישמן הנדסה, שגם בה עשתה אקזיט כשקרן פורטיסימו רכשה את החברה לפני כשנתיים.
"אנו מחפשים חברות בעלות אופי תעשייתי", מצהיר הלפרין, כאשר בכיסו גיוס הקרן השלישית של טנא. "טנא היא לא קרן הון סיכון. אנו מחפשים חברות בוגרות שאנחנו מזהים בהן את פוטנציאל הצמיחה בשנים הקרובות, שיש להן הנהלה מבוססת וטובה, שאפשר גם לשפר אותה ולחזק אותה. אנחנו רוצים לרכז את הפעילות שלנו בחברות בשלב הזה של הפיתוח העסקי והצמיחה שלהן, וזו המטרה שלנו.
"כשהתחלנו לפעול ב-2005-2004, היו באמת הזדמנויות רבות במגזר של התעשייה הקיבוצית, הזדמנויות של חברות שענו לקריטריונים האלה. ואכן, בקרן הראשונה שלנו, טנא 1, היינו מאוד ממוקדים בסקטור הקיבוצי של התעשייה. במהלך השנים השקענו גם בחברות לא קיבוציות, אבל אנחנו כן מחפשים קשר לתעשייה, זה חשוב לנו. אבל אם אני חוזר לתעשייה הקיבוצית, אין ספק שהמהלך הראשוני הזה של טנא נשען על היכרות עם הסקטור הקיבוצי, היכרות עם לא מעט תעשיות ומובילי דעה במגזר הקיבוצי".
- בגלל תפקידך הקודם כראש מטה הסדר הקיבוצים?
"סיימתי את התפקיד בשנת 2000 וקרן טנא ביצעה את ההשקעה שלה חמש שנים אחר כך, אז יש פה תקופה די ארוכה באמצע, אבל כן, חלק גדול מההיכרויות האלה נעשה בתקופה שהייתי בראש מטה ההסדר בין 1992 ל-2000".
- בזמנו, כשאתם התחלתם להשקיע בתעשייה הקיבוצית, זה היה הרבה פחות מקובל מאשר היום.
"היו השקעות לפנינו ויהיו גם השקעות אחרינו. הנושא הזה של הכנסת משקיעים חיצוניים לחברות קיבוציות, לא התחיל עם טנא. זה התחיל על-ידי השקעות פרטיות וגם על-ידי הפיכה של חברות לציבוריות. אני לא יכול לומר שטנא המציאה משהו. מה שכן ידענו הוא כיצד לנהל ולסגור השקעות כאלה, והייתה לנו הזכות לעבוד עם חברות שבתקופה שהיינו בהן השיגו צמיחה והישגים משמעותיים".
- איזו חברה הכי הצדיקה את האמון שנתתם בה?
"כשאת נכנסת לחברה לחמש או עשר שנים, זה פחות עניין של אמון. ברור שאת צריכה להאמין שהנישה נכונה, שהחברה טובה, שיש אפשרויות של צמיחה, שיש יתרונות יחסיים כאלה ואחרים. אבל בסוף, אחרי חמש או עשר שנים, זה מה שעשית בחברה, ולא רק איך נכנסת. אם את מסתכלת ברטרוספקטיבה, אבן קיסר למשל, צמחה פי חמישה וחצי במכירות, אז ברור שהחברה היום היא לא אותה החברה שהייתה לפני עשר שנים. היא הרבה יותר גדולה, מבוזרת יותר, עם אסטרטגיה שונה. אין חברה שאנחנו נכנסים בה ושאין לנו אמונה שאנו יכולים לשפר את ביצועיה".
- אשאל אחרת. איזו חברה היא הבוננזה שלכם?
"אין אחת. על פני שנים, יש חברות שהצליחו. אנחנו לא קרן הון סיכון, ולא בנויים על הצלחה אחת וזהו. יש כמה וכמה השקעות טובות, ובמצטבר זה צריך להצליח. בקרן הון סיכון, בגלל שהסיכון גדול יותר וההפכפכות יותר גדולה, הקרן לא יכולה להצליח אם לא תהיה לה הצלחה אחת פנומנלית או שתיים. זה לא המצב אצלנו. אצלנו זה יותר מאוזן. כוונתי, שהיו לנו כמה וכמה השקעות שהובילו לאקזיט מאוד מוצלח. זה לא מקרה אחד, ומה שהכי חשוב זה שהקרן כולה תביא תשואה טובה והוגנת למשקיעים שלה, וזה מה שקיים".
כמו משפחה שמתפרקת
לא תמיד המגע של טנא היה למגע זהב. לפחות בשני מקרים, בכרומגן ובאומן, טנא ביקשה להוביל הנפקה בשווי מסוים, אך המוסדיים לחצו להוריד את השווי, ולבסוף, לאחר מסקנה שלא יהיה ביקוש למניות, הוחלט לוותר על ההנפקה. "אני דווקא מסתכל על זה אחרת", מתייחס הלפרין. "אני חושב שהאירועים האלה מעידים על החוזק שלנו. בחנו את הנושא, וכשראינו שהתנאים לא התאימו לנו, אמרנו לא. זה מעיד על החוזק שלנו".
- עד כמה אתה מוצא קושי להיכנס לחברה קיבוצית, שלא פעם מתנהלת לפי קודים שהם לא בהכרח כלכליים?
"אין פער מהותי בין חברות קיבוציות לבין אחרות. חברות קיבוציות מתנהלות ברובן על-ידי מנהלים מקצועיים, והרצון בהרבה מאוד קיבוצים הוא להשיג אותו מתווה עסקי שהם רואים לנכון כבעלים - מתווה שבו החברה צומחת, מרוויחה, מחלקת דיבידנדים, מעלה את השווי שלה. השוני נובע מהזיקה שבין החברה לקיבוץ, מהאופן שבו הבעלים, שהוא הקיבוץ, רואה את האחזקה בחברה".
- באיזה אופן שונה?
"יש קיבוצים שאומרים: אנחנו רוצים להישאר בחברה, רוצים להישאר כקהילה, שהיא הבעלים של החברה, ויש גישות אחרות: קיבוצים שסבורים שהדבר הזה הוא לא נכון, גם בגלל השינוי באורחות החיים וגם בשל הסיכון הכלכלי. כשקיבוץ נשען על נכס אחד מרכזי, היכולת לעבור משברים במצב כזה, והיכולת לקחת סיכונים עסקיים במצב שבו קהילה שלמה תלויה במפעל - קטנה יותר. לפעמים זה מקשה על קבלת החלטות על רכישה או על השקעה בהיקפים מסוימים. זו הסיבה שאני חושב שלא מעט קיבוצים יעדיפו לאורך השנים לממש, ולהשעין את הקיום של הקהילה על נכסים יותר מפוזרים, ברמת סיכון יותר נמוכה, או לחלק את הכסף בין החברים".
הלפרין, 60, זה המקום להזכיר, הוא בעצמו קיבוצניק לשעבר - בן קיבוץ יפעת שאותו עזב לפני כמה עשורים. אחות אחת שלו עדיין מתגוררת שם, אחות אחרת מתגוררת בקיבוץ כפר מסריק, וגם אשתו היא יוצאת קיבוץ, עין חרוד. הוא עצמו הלך הכי רחוק שאפשר מהקיבוץ, מצד אחד. מצד שני, אולי ההשקעה בחברות קיבוציות היא סוג של תיקון.
- הלכת לכיוון הקיצוני. אתה מתעסק כיום בכסף, בהשאת רווחים.
"במובן הזה, זה נכון".
- התגלמות הקפיטליזם.
"אני לא יודע אם זו התגלמות הקפיטליזם. גם כלכלות סוציאל-דמוקרטיות עוברות שינויים, גם בהן מתחוללים תהליכים. הרבה אנשים שואלים את עצמם לא רק למה הקיבוץ מתקשה כל-כך במתכונת הישנה שלו, אלא למה סוציאל-דמוקרטיה משתנה. אחת התשובות היא שבשביל לקיים סוציאל-דמוקרטיה, צריך רוב נורמטיבי באוכלוסייה. אני מתכוון לרוב של אנשים שיקומו בבוקר, יעבדו בחריצות ובהתמדה, וישלמו את מיסיהם.
"זה משהו שיותר מאפיין חברות הומוגניות, ובמקום שקיים רוב נורמטיבי כזה, אפשר לקיים סוציאל-דמוקרטיה. זה לא מספיק, אך זה הכרחי, וכשאני מסתכל על מה שקורה באירופה, תחת שמות שונים - משהו בעניין הזה התפרק ואנשים לא היו מוכנים יותר לקיים סוציאל-דמוקרטיה במובן האדוק שלה. אז הלכו למודלים יותר ליברליים. התהליך עוד רחוק מלהסתיים".
- בעבר אמרת שאין עתיד לקיבוצים אם הם לא יעברו שינויים מבניים, בעיקר במובן של הזיקה בין החבר לקיבוץ. דיברת על הצורך שלחבר הקיבוץ יהיו נכסים וזכויות השייכים לו. איך אתה רואה את הדברים כיום?
"חלק גדול מהשינוי כבר התחולל בעקבות הסדר הקיבוצים. הסדר הקיבוצים בא בעקבות משבר המערכות של הקיבוצים. המערכות התומכות והמחשבה שאם קיבוץ יהיה במצוקה, יעזרו לו - כל זה נחלת ההיסטוריה. היום כל קיבוץ עומד לבדו עם המערכת הכלכלית שלו, עם הצורך שלו לקיים קהילה, באופן שגם יתאים לשאיפות ולאמונות של מרבית החברים, אבל גם יתאים למציאות הכלכלית. בתוך הספקטרום הזה אנחנו מוצאים קיבוצים שעברו הפרטה רחבה, עד כדי כך שהחברים גרים בדירות משלהם, שהשכר הוא דיפרנציאלי והערבות ההדדית מוגבלת.
"מהצד השני, אנו רואים קיבוצים מצליחים שהם שיתופיים. במרבית המקרים מדובר בקיבוצים שיש בהם הצלחה כלכלית, ושהקיבוץ מקיים חיים שיתופיים והצליח ליצור ביטחון לחברים דרך הפרשות פנסיוניות, דרך יצירת רשת ביטחון שתשרוד גם אם מצבו של הקיבוץ יהיה רע. בצד המספרים, כיום פחות מרבע מהקיבוצים הם קיבוצים שיתופיים של ממש".
- התמורות שעברו הקיבוצים הן חיוביות?
"אני חושב שהן חיוביות והיו מחויבות המציאות. צר לי שהכניסה לעולם של המרחב הזה של השינויים והתמורות, לא נעשתה בצורה יותר מאורגנת ותחת מעטפת יותר ברורה של כללים. מדוע זה קרה כך? זו שאלה רחבה. אני חושב שכשהייתה הזדמנות ליצור מערכת כזו במחצית השנייה של שנות ה-90, בגלל עקרונות אידיאולוגיים היה קשה לקבל את זה, ואחר כך כשחלו השינויים והתמורות, זה כבר נעשה בלתי אפשרי.
"אבל עם כל זאת, הקיבוצים, בחריצות ובהתמדה, מתמודדים עם זה. כל שינוי בשותפות הוא שינוי קשה, וכדי להבין את מה שעובר על חברי קיבוצים, צריך להסתכל סביב ולראות מה קורה כשמשפחה מתפרקת או כששותפים נפרדים, וזו הדוגמה הרלוונטית. זה קשה, זה מסובך, וזה מצריך הרבה מאוד משאבים שהם לא רק משאבים כספיים".
"לא ממהר להתחבר לתיאוריות קונספירציה"
הלפרין על העניין הגובר של משקיעים סיניים בחברות ישראליות
בין אם זו תנובה, אדמה או הפניקס, אחד הנושאים שמעסיקים את שוק ההון והכלכלה הישראלית הוא האטרקטיביות של חברות ישראליות למשקיעים מסין. "יש לזה כמה ממדים", מתייחס הלפרין. "יש את הממד התרבותי: כיצד בעל מניות, בעל שליטה, יסתדר עם התרבות הישראלית, עם חברה ישראלית. זה צד אחד של הדברים. עדיין לא נצבר מספיק עומק וניסיון כדי להבין את הדברים האלה. ברור שקיימת בעיה, אבל אני מאמין שמשקיעים - גם סיניים, לא שונים מאחרים, ובאים בשביל להצליח, ואני מאמין וחושב שהדבר הזה, הפערים האלה, כחלוף הזמן ילכו ויתיישרו במידה מסוימת, ויימצאו הדרכים לעבודה משותפת. עניין נוסף שמעלים בהקשר הזה, הוא מתוך איזו מחשבה שקיימת אסטרטגיית-על סינית לקנייה של חברות או טכנולוגיות, בישראל או במערב".
- אולי אלה פשוט כוחות השוק. יש להם צרכים, וגם כסף.
"אני חושב שהביטוי 'יש כסף' מאפיין לא רק את הסינים. יש הרבה כסף אמריקאי, יש מדינה קטנה ששמה נורבגיה, שקרן הפנסיה שלה מחזיקה מאות של מאות מיליארדי דולרים. כשאומרים השתלטות סינית, מוכרחים להודות שמתכוונים לכך שמאחורי הרכישות האלה עומדת אסטרטגיית-על. אני באופי שלי, לא ממהר להתחבר לתיאוריות קונספירציה, ואני חושב שעומדים מאחורי זה שיקולים כלכליים. יש כלכלה דינמית מאוד בסין וברור שכלכלה כזו, עם ההישגים שלה והדינמיות שלה, יש לה גם חולשות, והיא מחפשת להן פתרונות גם מחוץ לסין. הדבר הזה מאוד טבעי, ולכן אני חושב שצריך להיות קצת יותר זהירים. לא בטוח שיש כאן משהו שלא קיים בתרבויות אחרות או בכלכלות אחרות".
- אתה חושב שהנהירה הסינית טובה לחברות בישראל? תראה את תנובה, העסק מדשדש.
"בתנובה, כשאומרים 'העסק מדשדש', הייתי בודק עד כמה הוא מדשדש. שנית, האם זו תוצאה של הבעלות או אולי של תמורות בשווקים שבהם פועלת תנובה? אשאל אותך הפוך: אם תנובה הייתה מצליחה להעלות את מחיר הקוטג', היית אומרת שזה הסינים? יש קשיים בתנובה, ויכול להיות שיש לי מחשבות על הקשיים האלה, אבל אני לא בטוח שכולם באים מהסינים, אפילו לא מקצתם".
אריאל הלפרין
אישי: 60, נשוי 3, גר בתל אביב
השכלה: דוקטור לכלכלה מהאוניברסיטה העברית. השלים פוסט דוקטורט ב-MIT
מסלול: בשנות ה-90 היה ראש מטה הסדר הקיבוצים, לאחר שאלה נקלעו לחובות של מיליארדים בשנות ה-80. ב-2004 הקים את קרן טנא, שהחלה את דרכה בהשקעה בחברות תעשייתיות קיבוציות
