פרופ' רפי ביאר (מימין), ד"ר אברהם סוחמי ופרופ' מרשה ג'אביט / צילום: פיוטר פליטר
"עד לפני שלוש שנים, עסקתי במשך שנתיים בנושא איתור מנהרות, משום שזה מה שהטריד את מדינת ישראל", מספר ד"ר אברהם סוחמי, "אני כדרכי אינדיבידואליסט, ומצאת את מה שמצאתי אבל אף אחד לא רצה לשמוע.
"פניתי לרמטכ"ל ולכל הנוגעים בדבר וחזרתי והסברתי, עד שיצאה הוראה, מטעם לא חשוב מי, שאמרו 'אל תדברו עם סוחמי'. אז יישמתי את ההמצאה לגילוי מוקדם של סרטן השד. זה אותו רעיון בעצם, רק הבדל של גודל. המנהרה שונה מהסביבה שלה וגידול שונה מהסביבה שלו".
ה'נודניק' שמפריע לרמטכ"ל הוא לא אחר מאבי תחום המכשור הרפואי בישראל, מי שייסד את חברת אלסינט והנפיק אותה בהנפקה הראשונה אי פעם של חברה ישראלית בבורסה אמריקנית, בשנות ה-70. אלסינט צמחה והתפתחה ובסופו של דבר נמכרה בחלקים לענקיות המכשור הרפואי GE ופיליפס, שהקימו על בסיס החברה מרכזי פיתוח בישראל שכל אחד מהם מעסיק מאות אנשים.
אולם אז קם לו דור שלא ידע את אברהם, והפתרון שלו לאיתור מנהרות נקבר.
"נמאס לי מהבינוניות"
במקרה של הפתרון לאבחון סרטן השד, המצב שונה. סוחמי הציג את הפתרון לבכירים בבית החולים רמב"ם, בראשות המנכ"ל רפי ביאר, אשר קישר את סוחמי עם פרופ' מרשה ג'אביט, אחת הנשים הבכירות בעולם בתחום ההדמיה לסרטנים נשיים. ג'אביט עלתה לישראל זמן קצר לפני כן ומונתה למנהלת מחלקת ההדמיה ברמב"ם. היא בחנה את הרעיון ונתנה את הגושפנקה שלה שהוא אכן מעניין ונראה בר ביצוע.
ג'אביט הפכה לתומכת נלהבת, גם אם בינתיים ללא תפקיד רשמי, בחברת אלסינט ממוגרפיה (כי מותג מנצח לא מחליפים), אותה מנהל סוחמי יחד עם בנו, שמואל.
סיפורה של ג'אביט לא פחות מרתק מסיפורו של סוחמי, אליו נגיע בהמשך. "גדלתי בניו יורק. עזבתי את התיכון מוקדם כי נמאס לי מהבינוניות, והלכתי ללמוד באוניברסיטת ברנדייס. בגיל 19 איבדתי את אימי לסרטן השד. היא הייתה אמא וגם המפרנסת היחידה של הבית, כי אבי היה חולה. ביקשתי לפרוש מבית הספר לרפואה אבל הדקאן לא הסכים לשמוע מזה. הוא אמר 'אנחנו נעזור לך', והוא אכן עזר וסיימתי את לימודי הרפואה תוך שלוש שנים במקום ארבע, מתוך הכרח, כי הייתי חיבת להתחיל כבר להתפרנס.
"התמחיתי בתחום סרטן השד. הרגשתי שאני חייבת להקדיש את חיי לתחום הזה ואכן במהלך חיי הייתי לוחמת למען הדמיה למחלות נשיות".
- היית יכולה לבחור גם בכיוון של טיפול בסרטן השד, אך בחרת בהדמיה, כלומר במניעה. מדוע?
"זה היה טבעי עבורי, כי אני קצת OCD, ואני מאמינה שהרדיולוגיה האבחונית היא כמו מתמטיקה - יש תשובה נכונה. אם נקרא את התמונה נכון, נדע מה מצב הרקמה. תמיד אמרו לי שהכישרונות שלי הם מאוד 'גבריים'. זה מעולם לא עצר אותי. אני חושבת שהרפואה צריכה להיות מבוססת על מידע וראיות, ולא על אקראיות או תחושת בטן או שיפוט מוטה של מישהו".
ג'אביט פיתחה פרוטוקולים לקריאת תמונות הדמיה, שימשה כעורכת בכתבי עת מובילים בתחום וכיהנה בוועדות חשובות. "הייתי בין הראשונים שראו מכשיר MRI. שלחו אליי חולים להדמיה הזו עוד לפני שמישהו ידע איך עובדים עם זה, בשנות ה-80. לימדנו את עצמנו לעבוד עם MRI, לא היה ממי ללמוד. גם ה-CT היה אז בימיו הראשונים".
- הכרתם את אלסינט?
"בוודאי. הכרנו והערכנו מאוד את מה שאלסינט עשתה".
- מתי התחלת לעבוד בבתי חולים צבאיים?
"אחר פיגועי 11/9, הבנתי שאני מבוגרת מדי להתגייס לצבא כלוחמת - ורציתי! הם באו לארץ שלי והרגו את האנשים שלי! זה ממש לא בסדר מבחינתי! אבל לא יכולתי להתגייס ורופא שלמד אצלי בעבר צלצל אלי וביקש ממני להגיע לבית החולים הצבאי שאליו מגיעים הפצועים מעיראק. הוא אמר לי 'הצעירים שלנו שבורים. מפוצצים לחתיכות'.
"עבדתי שם במשך 12 שנה. הגיעו אלינו פצועים עם פגיעות בכל הגוף, היה צריך לבצע להם הדמיה בכל הגוף. חלקם מתו וחלקם שרדו - וסבלו סבל עצום. במשך תקופה הייתי מאוד פסימית ושבורת לב מכך שלא יכולתי לעשות יותר.
"ואז יום אחד נכנס אלי למשרד צעיר שהכרתי. הוא שהה בבית החולים במשך שנה, היו לו ברזלים במוח, הוא עבר 10-12 ניתוחים, אבל באותו יום הוא צעד לקליניקה שלי על שתי רגליו ואמר לי 'הערב אני הולך לשחק גולף עם אבא שלי', והבנתי שכל מה שעשינו היה שווה את זה, למרות כל המתים ואלה שנשארו במצב קשה מאוד, כי אדם אחד יצא מן החדר שלי לשחק גולף.
"מאותו רגע המוטיבציה חזרה אליי, וחזרתי להיות הרופאה שמגיעה לחיילים הללו, שהפכו את העולם למקום טוב יותר ואפשרו לי לאכול את ארוחת השבת שלי בשקט עם המשפחה שלי".
- את נשמעת מאוד פטריוטית לארה"ב. מה הביא אותך לישראל?
"תמיד היו אומרים לבעלי (ד"'ר ג'ונתן ג'אביט, שייסד ומנהל את חברת התרופות לטיפול בדיכאון NeuroRX) 'מרשה לעולם לא תלך אחריך לישראל'.
"שנינו מאוד אוהבים את ישראל וכבר היה לנו בית בירושלים, אולם אני הייתי מאוד נטועה בתוך עולם הרדיולוגיה בארה"ב. יום אחד נפתחה המשרה הזו של ראש תחום הרדיולוגיה ברמב"ם. לא האמנתי שיקבלו אותי - אישה לא ישראלית, שלא הייתה בצבא, אפילו לא דוברת את השפה כי לא הייתי בבי"ס לעברית כשהייתי ילדה. המשפחה שלי לא יכלה להרשות לעצמה. בביקור ברמב"ם הייתי מאוד רגועה כי לא חשבתי שיש סיכוי אמיתי שזה יקרה. אבל זה קרה, ובסוף באמת לא הלכתי אחרי ג'ונתן לישראל כי הוא בא אחרי".
היום השניים מתגוררים בזכרון יעקב. "יש לנו חיי משפחה נהדרים. אנחנו יוצאים לדייטים ומדברים והוא האדם הכי חכם שאני מכירה. הוא ואברהם האנשים הכי חכמים שאני מכירה, אנשים שיכולים לעשות הזדמנות מכל דבר".
"לא היה לי בוס"
ובחזרה לסוחמי. "אנשים רודפים אחרי לכתוב את סיפור חיי", אומר סוחמי, בן למעלה מ-80 כיום אך נמרץ כבעבר. "במילה אחת - אני Maverick. זאת אומרת אדם שמעולם לא היה לו בוס.
"היה רק אחד, המנחה שלי לדוקטורט, וגם לו בסופו של דבר אמרתי שהוא לא יכול להיות חתום על הדוקטורט שלי כי הוא לא עשה שם כלום. זה היה לגמרי שלי".
"תמיד רציתי לעשות כל דבר אחרת, כבר מהרגע שלמדתי בפעם הראשונה איך עושים את זה בדרך הרגילה. עסקתי באין ספור נושאים, כל נושא מעניין אותי". הדוקטורט המדובר עסק בכוחות גרעיניים. "המנחה שלח אותי לחפש כוחות גרעיניים בשיטות שלו, ואני ראיתי מיד שזה בלתי אפשרי. הדוקטורנט שלידי חקר אז משהו שרק היום גילו אותו, 40 שנה אחרי, אז איזה מין דבר זה לתת למישהו דבר כזה כדוקטורט? אבל עשיתי כמיטב יכולתי, כתבתי, הוספתי ידע לתחום וגם אספתי סביבי 5-6 אנשים שהערכתי שהם טובים כמוני.
"קיבלתי הצעה להמשיך באקדמיה אבל אז בא אלי יהודי בשם עוזיה גליל ואמר לי 'מה תעשה בארה"ב''". גליל ודן טולקובסקי מדיסקונט השקעות, נתנו לסוחמי סכום גדול דאז, 250 אלף דולר, והוא ייסד את אלסינט (שילוב של Electronic ו-scientific), במקביל לכך שהמשיך לעבוד במשך יום בשבוע באוניברסיטה.
החברה עסקה בתחילת הדרך בתחום הסורקים הגרעיניים לתעשייה, עד שסוחמי קרא מאמר ממנו הבין כי ניתן להשתמש בסורקים הללו גם להדמיית גוף, כלומר CT. אלא שאז הכסף נגמר.
"הביאו אותי למשקיע שבא להשקיע בישראל, אבל הוא התעצבן ואמר 'סוחמי רוצה לעשות הכל! שיגיד במה הוא מתכוון להתמקד'". סוחמי סירב להתמקד והמשיך לחפש השקעות. הוא איתר את בנקאי ההשקעות פרד אדלר שהסכים לגייס לו הון ובלבד שיראה לקוחות. החברה גייסה לקוחות למכשיר שטרם הושלם, והצליחה לגייס 10 מיליון דולר בנאסד"ק. "הגיוס היה על בסיס הבטחה שלנו שנייצר את המכשיר. אלא שאז החלה מלחמת יום כיפור. לא נורא, כסף היה לנו".
החברה פיתחה מצלמות גרעיניות, סוקרי CT וממוגרפיה ומכשירי MRI, כל אחד מן המכשירים היה בין הראשונים בתחומו, והם התחרו בהצלחה במובילות השוק. "החברות הגדולות באמת לא נכנסו אז עדיין לתחום, אלא המתינו לראות מה קורה".
סוחמי: "כל זה הוביל להרבה הוצאות ובשלב כלשהו החברה הפסידה הרבה כסף, דרכי נפרדה מזו של מועצת המנהלים, ולכן נפרדתי מתפקיד המנכ"ל והלכתי לנהל את החברה בארה"ב".
- אומרים שברחת מחקירה של רשות ני"ע.
"זה מעולם לא היה נכון. המצאה של עיתונאים. הייתה תביעה של בעלי מניות באלסינט נגד החברה, משום שבשלב כלשהו נאלצנו לסווג מחדש השקעות גדולות שעשינו כהפסד, ופתאום ההפסדים גדלו מאוד והמניה ירדה. התביעה הייתה נגד החברה ולא נגדי אישית ורשות ני"ע לא הייתה מעורבת בה".
בסוף שנות ה-90 נרכשה אלסינט על ידי מוטי זיסר ונמכרה, כאמור, לשלושה תאגידי ענק בתחום המכשור הרפואי.
סוחמי: "אני ממילא הייתי בארה"ב אז הקמתי שם מספר חברות, תוך השקעת הכסף שהניבו לי מניות אלסינט שהיו ברשותי. הקמתי חברה בתחום המחשבים, אחרת בתחום הטלפונים ואחת בתחום מכשירי השמיעה. כל אחת בתחום אחר לגמרי - ככה עשיתי תמיד.
"הייתי גם שלוש שנים בצרפת כדי ללמוד דברים שלא ידעתי, למשל כלכלה. הייתי תמיד מתווכח על כלכלה עד שפרופסור לכלכלה תפס אותי פעם ואמר לי: 'אולי תלך ללמוד כלכלה במקום לדבר?' - והוא צדק. אז למדתי. קניתי 50 ספרים ולמדתי בעצמי". בתקופה ההיא כתב סוחמי שני ספרים, האחד על ניהול והשני בתחום הכלכלי.
- מה החזיר אותך לארץ?
"הילדים, הנכדים. את רוב המקומות היפים בעולם כבר ראיתי והגיע הזמן לחזור ולטפל בבעיות הבוערות. טכנולוגיית ההדמיה החדשה שלי מתאימה לא רק לסרטן אלא למגוון יישומים של הדמיה. אפשר לראות סיגנלים במוח בזמן אמת. אמרו לי 'אם זה יעבוד, אולי אתה תקבל פרס נובל סוף סוף'".
- איך זה פועל?
"אנחנו משדרים גלים אלקטרומגנטיים רבים מזוויות שונות והם מוחזרים בצורה שונה על ידי סוגים שונים של רקמה".
ג'אביט: "ממוגרפיה קיימת כבר שנים רבות, והגיע הזמן להתקדם למשהו חדש. בשנים האחרונות הומצאה הממוגרפיה התלת ממדית אך גם היא למעשה ממוגרפיה, אותה קרינה, אותן בעיות בדיוק.
"היום הממוגרפיה שנויה במחלוקת, ספציפית בין הגילאים 40-49 - ואחת משש נשים חולות בסרטן השד הן בנות הגיל הזה. גם אולטרה סאונד אינו רגיש מספיק, ואילו MRI הוא יקר וגם לא ברורה השפעת חומר הניגוד. נשים עם רקמת שד צפופה דווקא הן בסיכון גבוה לחלות במחלה ודווקא אצלן קשה במיוחד לאבחן. גם אם משתמשים היום בשתי שיטות אבחון זו על גבי זו, מפספסים 30%-50% ממקרי הסרטן".
ישראל נמצאת במקום ה-8 בשכיחות סרטן השד מבין מדינות ה-OECD, הן בשל שכיחות גבוהה יחסית של מוטציות בגן ה-BRCA, הגורמות לסרטן השד, והן מסיבות אחרות.
"קרינה בטוחה מאוד"
סוחמי: "הקרינה של המכשיר שלנו היא בטוחה מאוד. זו אותה קרינה מן הסלולרי, שנבחנת כבר שנים לראות אם השפעתה מסוכנת בשימוש יומיומי למשך שעות, ובינתיים לא מצאו סיכון, למעט זה שאנשים לא מקשיבים אחד לשני. אנחנו משתמשים בקרינה הזו לחלקיקי שניה. זאת, לעומת הקרינה המייננת של הממוגרפיה, שהיא ידועה כמסוכנת".
ג'אביט: "מה שהלהיב אותי הוא שהטכנולוגיה מצד אחד מאוד מדויקת ומצד שני מאוד מהירה. לרוב בעולם ההדמיה אנחנו מקריבים או את המהירות או את הדיוק".
לפני כמה שבועות הציג סוחמי לג'אביט את האבטיפוס הראשון. ג'אביט: "אם הכל יעבוד כמו שצריך, המכונה צפויה לומר לנו גם מה סוג הגידול - האם ממאיר? שפיר? כך נוכל לחסוך בביופסיות.
"כיוון שהבדיקה לא מסוכנת ואין בה קרינה, ניתן לחזור עליה לעיתים קרובות כדי לראות אם גידול משתנה וכך ללמוד עליו הרבה גם בלי לנתח אותו פיזית. בתחילת הדרך ננסה להיות דומים בדיוק האבחון למכשירים ללא קרינה ולאחר מכן נשאף להיות טובים יותר".