עידן הכביש ההיברדי: גבעתיים באומץ, ת"א בפחדנות

החלטת הממשלה לחייב אופניים לנוע בכביש האיצה עיריות לנקוט מהלכי הגנה עליהם מפני פגיעה ממכוניות ■ גבעתיים יצאה בקמפיין נועז, בעוד ת"א מטביעה תמרורים במקומות מיותרים

בגבעתיים ובתל-אביב החל בשבוע שעבר מהלך להגנה על רוכבי אופניים. הפעולות, שנעשו בלי תיאום ובלי שהעיריות ידעו זו על תוכניותיה של זו, קשורות לאותה מציאות בעייתית: רחובות היברידיים, שבהם נכפה על אופניים ומכוניות לחלוק דרך בלי הפרדה.

החלטה של ועדת הכלכלה בכנסת שנכנסה לתוקף לפני חצי שנה לחייב אופניים חשמליים לנסוע בכביש, העמידה בפני הרשויות ברירה אכזרית. כיום רק בפחות מאחוז אחד מכל הדרכים בארץ יש נתיב ייעודי לתחבורה קלה, כך שמצד אחד ניצבים חובת השמירה על החוק והולכי הרגל הנרמסים בגלגלי החשמליים במדרכות, ומהצד השני מאיים הזעם הציבורי של הורים וחשש לביטחונם של תושבים שיידרסו בדרכם ברכיבה לבית ספר ולעבודה.

"עברנו מזמן את השלב שאפשר להתייחס בביטול לתופעת אופניים הנוסעים ככלי רכב", אמר ראש עיריית גבעתיים רן קוניק במפגש עם תושבים. כחלק מההתמודדות יזם קוניק שני דברים שהתחילו החודש: שיעורי רכיבה בטוחה בבתי הספר התיכוניים בשיתוף עם משטרת גבעתיים, וקמפיין הסברה "אתה לא לבד בכביש", הפונה לנהגים ומזכיר שיש שותפים חדשים לדרך והם פגיעים מאוד.

על שלטי חוצות בכניסות לגבעתיים מופיעה תמונת רקע מטושטשת של אופניים דרוסים בכביש עם כתובת: "זאת יכולה להיות הבת שלך בדרך לבית ספר" ו-"זה יכול להיות החבר שלך בדרך לעבודה". בתום חופשת חנוכה יתפרש הקמפיין לעוד עשרות שלטי פרסום ברחובות הראשיים בגבעתיים, והמסר כבר משודר בשילוט דיגיטלי ובמודעות בעיתונות המקומית.

"תופעת האופניים חיובית בעיקרה, שכן יש ביכולתה להקל על העומס בכביש ולהקל על יוקר המחיה של משפחות", לשון ההודעה מגבעתיים. "אך כדי להוריד בני נוער רוכבים מהמדרכות כפי שדורשת המדינה, חייבים לוודא שיכירו את כללי ההתנהגות בכביש. לא פחות חשובה מכך חובתנו כעירייה להתריע ולהזכיר לנהגים במכוניות על נוכחותם וזכותם של הרוכבים בדרך".

לערבב כשאפשר, להפריד כשצריך

"דרכים משותפות לכלי רכב ולאופניים הן פשרה בין נתיב תחבורת אופניים מוגן ובלעדי שהוא האידיאל, לבין הקצה השני של הסקאלה - כשאין תשתית בכלל", אומר האדריכל ערן קפלן, מנכ"ל חברת א.צ.י.כ המייעצת לרשויות מקומיות במהלכי פיתוח של מרחבים ציבוריים.

קפלן מזכיר שבערי עולם רבות ובהן לונדון וננט הצרפתית, יש נתיבים משותפים לאוטובוסים ולאופניים. כמו כן שכיח למצוא רחובות היברידיים שבהם הדרך כולה משותפת לכל סוגי הרכב, וזו תופעה אופיינית למרכזי ערים ולשכונות מגורים ותיקות שכבר בנויות עשרות ומאות שנים, שם הרוחב נתון וצריך להסתדר במה שיש.

דרור רשף, חבר הוועד המנהל של קבוצת "ישראל בשביל האופניים", מצטט את שגרירות האופניים של הולנד (גוף ציבורי הפועל מטעם ממשלת הולנד לקידום אופניים ככלי רכב שגרתי בעולם), אשר לה ניסיון של יותר מ-50 שנה בתכנון תחבורה אורבנית. השגרירות גורסת: "כשאפשר תערבבו - כשאין ברירה תפרידו", ורשף מוסיף שיש מקרים מובהקים שבהם הדרך המשותפת בטוחה יותר, ודווקא הפרדה יוצרת קונפליקט מסוכן (ראו איור ומסגרת).

"בהולנד ממליצים לערבב כי הדבר החשוב ביותר לבטיחות תנועה היא הומוגניות של המסה, הכיוון והמהירות. התרופה הטובה ביותר היא שנראה אחד את השני ונתייחס אחד לשני, אם אין הבדלי מהירות גדולים".

קפלן אומר שההבדל בנזק בין פגיעה של מכונית הנוסעת במהירות 30 קמ"ש למכונית הנוסעת ב-60 קמ"ש, הוא תהומי: באחרון הסיכוי להרוג הוא 90% ובראשון 4%. לקצב התנועה יש לפיכך משמעות רבה, מה שמביא אותנו למהלך של עיריית תל-אביב, שהחל גם הוא בשבוע שעבר.

 

הסימון לא ירגיז את הנהגים

בהודעה לעיתונות בישרה תל-אביב כי "כחלק ממדיניות עידוד רכיבה, העירייה פונה לנהגים לשים לב לרוכבי האופניים ולנהוג בזהירות. זאת באמצעות תמרורים והטבעת סימונים על גבי כבישים שמהירות הנסיעה המותרת היא 30 קמ"ש".

בשלב ראשון יטובעו בתל-אביב 10 סימונים, כולם ברחובות צרים וקצרים שבהם חונות מכוניות לפעמים גם משני צדי הרחוב, ומכונית נכנסת תיאלץ בכל מקרה לנוע באיטיות, אחרת תרסק מראות צד, תשרוט לעצמה את הדלת או תיתקע באחורי מכונית יוצאת או נכנסת לחניה. קצב התקדמות כלי רכב בכביש שם לפעמים אף איטי, מקצב ההליכה במדרכה ליד, ולכן בעצם לא נשקפת כל סכנה של ממש לאופניים בכביש. מתוך כל 1,500 הרחובות שבתחום תל-אביב יסומנו בסוף התהליך 100. העירייה לא הסכימה להסביר לנו את טעמי בחירתה במיקומי הסימונים.

תועלת תדמיתית בקמפיין אירוני של עיריית תל-אביב

מכנה משותף לסימונים שהעירייה מתכננת "בשלב ראשון", הוא קרבתם למוסדות עירייה. הסימון הראשון הוטבע בפתח הסימטה המובילה לבניין מינהל ההנדסה של עיריית תל-אביב ברחוב פילון. תשעה הסימונים הנוספים שיוטבעו בקרוב הם ברחובות קטנים ושקטים, הסובבים את מטה מחלקת הפיקוח העירונית בצפון הישן.

הסימונים עוד לא הוטבעו, אך השבוע כבר היה קשה להתעלם מהקמפיין שהכריז עליהם ונפרש על 200 תחנות אוטובוס במרכז העיר ופרסם את המהלך המתקדם. הפרסום מוסיף לתדמית העירייה כמקדמת תחבורת אופניים עירונית, ותל-אביב באמת עשתה עד היום הרבה יותר מכל העיריות האחרות. כמה אירוני ששלטי הפרסומות לסימונים בלי ערך, מוצבים ברחובות הכי מסוכנים לרוכבי אופניים כמו בן יהודה, יהודה הלוי, קינג ג'ורג' ועוד, שבהם נשקפת סכנה גם להולכי רגל במדרכות שאליהן נפלטים הרוכבים מרוב פחד לנוע בכביש. ברחובות כאלה, וגם קטנים יותר כמו פינסקר, יבנה, פרישמן ועוד, אין לעיריית תל-אביב אומץ לבקש מנהגים להתחשב בשותפים החדשים והפגיעים בדרך, וזה חבל מאוד.

לפעמים ההפרדה יותר מסוכנת

דמיינו רחוב עירוני ובו שני נתיבי נסיעה למכוניות ולידם, מימין, על הכביש נתיב ייעודי לאופניים. דמיינו אופניים ומכונית מגיעים יחד לצומת, נהג המכונית מבקש לפנות ימינה ורוכב האופניים מתכוון להמשיך ישר. הקונפליקט הוא בלתי נמנע, האופניים שהמשיכו ישר ייפגעו מהמכונית שפנתה ימינה. צמתים הם המקומות שבהם ברור שההפרדה מיותרת, וברוב המקרים הרבה יותר מסוכנת מאשר מצב שבו האופניים נוסעים עם כל כלי הרכב.