העליון שינה החלטה בנוגע לפיצויים שבז"ן תשלם לאקוסנס

הרכב של בית המשפט העליון, בראשות השופט יורם דנציגר, הפחית את גובה הפיצוי שתשלם בז"ן לחברת אקוסנס, על ביטול זכייתה במכרז לטיפול ב-35 אלף טון בוצה. 

באוקטובר 2015 פסקה שופטת המחוזי שושנה שטמר כי בז"ן תשלם לאקוסנס 2.02 מיליון שקל פיצוי וכן 130 אלף שקל הוצאות משפט. בית המשפט העליון קיבל את מרבית הקביעות של השופטת שטמר, אך הפחית כאמור את סכום הפיצוי והעמיד אותו על 1.3 מיליון שקל.

המחלוקת התעוררה סביב המכרז שהוציא בז"ן בנובמבר 2008 לטיפול בבוצה, שהצטברה במשך עשרות שנים כתוצאה מתהליכי זיקוק הנפט. המכרז נדרש בעקבות דרישות של עיריית חיפה והמשרד להגנת הסביבה לטפל במפגע, והוא נועד לאתר חברה שתבצע הפרדה בין החומרים המסוכנים בבוצה לחומרים שניתן לקבור באתרי הטמנה רגילים, כדי למנוע פינוי יקר לרמת-חובב.

9 חודשים לאחר הוצאת המכרז הודיעה בז"ן ל-10 מתמודדות כי הצעותיהן נדחו, והמשיכה במגעים עם אקוסנס, שכללו נסיעות לבדיקת טכנולוגיות בחו"ל שמימנה אקוסנס והוצאות אחרות. 15 חודשים לאחר דחיית כל שאר ההצעות, בסוף ינואר 2010, הודיעה בז"ן לאקוסנס כי היא מבצעת "חשיבה מחודשת" על פתרון שלא מחייב הקמת מתקן מורכב בשטח בית הזיקוק. אלא ש-3 שנים לאחר מכן סיכמה החברה עם מציעה אחרת במכרז מ-2008, על פתרון באמצעות אותה טכנולוגיה שבה הייתה אמורה אקוסנס להשתמש.

אקוסנס, שיוצגה בידי עו"ד לימור בן-נון נחמני, טענה כי למרות שלא נחתם הסכם רשמי בין הצדדים, הצעתה התקבלה דה-פקטו על-ידי בז"ן. לטענת עו"ד בן-נון נחמני, בז"ן יצרה רושם ברור לפיו העניין הוכרע, ובדיעבד התברר כי פעלה בחוסר תום-לב.

בתחילה דרשה אקוסנס צו מניעה שימנע את החלפת אקוסנס בחברה אחרת, אך בעקבות הצעת בית המשפט שונתה התביעה לפיצויים.

בית המשפט המחוזי קבע כי מחילופי המיילים בין הצדדים היה ברור כי אקוסנס מניחה שקיבלה למעשה את העבודה, וכי בז"ן מודעת לכך. עוד קבעה השופטת שטמר כי טענותיה של בז"ן בנוגע לסיבות לביטול הזכייה - חוסר כשרות טכנית של אקוסנס וחוסר נכונות לפנות את כל הבוצה - נגועות בחוסר תום-לב. לכן היא פסקה פיצויי קיום, על הרווחים שנמנעו מאקוסנס, בגובה של כ-2 מיליון שקל, לפי חישוב של 80 שקל לטון בוצה, בהפחתת 20% משום שמדובר בהערכה.

השופטת שטמר הוסיפה, "מעל לנדרש", כי אם הייתה פוסקת פיצויי הסתמכות, כלומר על נזקים נלווים מעבר לרווחים הישירים שהייתה צפויה אקוסנס להשיא, הם היו בגובה 1.3 מיליון שקל. החישוב: 500 אלף שקל על אובדן לקוחות שחיכו לראות איך יפעל המתקן החדשני שהייתה אמורה אקוסנס להקים; 600 אלף שקל הוצאות במהלך המשא-ומתן הארוך; ו-200 אלף שקל על נסיעות לחו"ל. שטמר סברה, עם זאת, כי אין מקום לפסוק פיצויים אלה.

"לאחר שקראי בעיון את טענות הצדדים ושמעתי את טענותיהם בעל-פה", כתב השופט דנציגר בפסק הדין בערעור, "הגעתי לכלל מסקנה כי לא קיימת עילה להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, ואני סומך את ידי על מרבית הקביעות בו, תוך אימוץ הנימוקים שביסודן".

דנציגר קיבל, אם כן, את הטענה שבז"ן לא נהגה בתום-לב.

"יחד עם זאת", הוסיף דנציגר, "אמליץ לחבריי לשנות את קביעתו של בית המשפט המחוזי באשר לסוג הפיצוי לו זכאית המשיבה, ולפסוק לטובתה פיצויי הסתמכות בלבד".

דנציגר מסביר כי לא ניתן לטעון כי המכרז היה סגור, משום שבטיוטת ההסכם שנשלחה בינואר 2010 עדיין היו נושאים שעמדו במחלוקת מהותית בין הצדדים. "אין, לטעמי, לקבל את המסקנה לפיה כל הנושאים המהותיים בהסכם היו מוסכמים על הצדדים, ומשכך אין גם הצדקה לפסיקת פיצויי קיום כאילו שוכלל ההסכם בפועל.

"המקרה שלפנינו נמנה עם אותם המקרים - הם הרוב - בהם יש לפסוק לצד הנפגע פיצויי הסתמכות בשל הנזק שנגרם לו מעצם כניסתו למשא ומתן אשר במהלכו התנהל הצד השני בחוסר תום-לב. בנקודה זו אמליץ לחבריי לאמץ את סכום פיצויי ההסתמכות שקבע בית המשפט המחוזי, קרי 1.3 מיליון שקל".

בנוסף לפסיקת הפיצויים החליט השופט דנציגר לפסוק תשלום הוצאות משפט נוספות לטובת אקוסנס בגובה 30 אלף שקל. עמיתיו להרכב, השופטים יצחק עמית ומני מזוז, הסכימו עם קביעותיו.  

מבז"ן נמסר בתגובה: "לפני כ-7 שנים חיפשה בז"ן פתרונות לטיפול בבוצה, ולאחר שהשתכנעה כי אקוסנס לא תעמוד בדרישות הסביבתיות שהציבה, לא התקשרה איתה בהסכם. אנו מצרים על כך שבית המשפט לא קיבל את עמדת החברה, וסבורים כי טוב עשה בית המשפט העליון שהפחית באופן משמעותי את הפיצויים". 

עו"ד לימור בן נון-נחמני, באת-כוחה של אקוסנס, מסרה: "בית המשפט העליון אימץ את מרבית קביעות השופטת המחוזית שושנה שטמר, לפיהן בז"ן התנהלה בחוסר תום-לב משווע כלפי מציע במכרז. יש לקוות כי הקביעות החמורות שנקבעו כנגד התנהלות בז"ן בפסק הדין ימנעו את הישנות ההתנהלות ויעצרו גופים גדולים לעשות ככל העולה על רוחם, באשר בישראל יש דין ויש דיין".