מס ריבוי דירות הפך לעובדה מוגמרת. מנגנון מורכב ומסורבל נחקק על מנת להטיל מס על מי ששיעור בעלותו בדירות המגורים שונות עולה על 249%.
מעבר לביקורת על הצדק או חוסר הצדק שבחוק, נראה שהטלת המס לא רק שלא תגדיל את הכנסות המדינה ממיסוי, היא תוביל דווקא להקטנת ההכנסות ממיסים.
הסיבה לכך נובעת מכך שלא מעט בעלי דירות העבירו או עתידים להעביר דירות במתנה לילדיהם, או במקרים אחרים לרכוש מראש דירות על שם הילדים. כל עוד הילדים הינם בגירים, והפעולה הינה אמיתית (ואינה מסווה בלבד) - היא בהחלט לגיטימית.
במקרה כזה, בעוד שכיום משולם מס על השכרת הדירה (בד"כ 10%), הרי שהעברתה על שם הילד תוביל לכך שבמרבית המקרים לא ישולם מס כלל, מאחר שדמי השכירות מהשכרת דירה אחת לא יעלו על תקרת הפטור (כ - 5,000 ₪ לחודש).
לצערנו, לא נלמד הלקח מן העבר. כך לדוגמה, בשנת 2002 הוחלט לבטל את תקרת הביטוח הלאומי, על מנת להגדיל את הכנסות המדינה ממיסים. ביטול התקרה, שהוביל למס של 60% ויותר במדרגה העליונה, גרם לכך שרבים החלו לבצע את עבודתם במסגרת חברה במקום כעצמאי, ולעיתים אף במקום שכירים בתפקידים בכירים. כתוצאה מכך נגרם נזק לקופת המדינה שהוערך על ידי הבנק ישראל בכחצי מיליארד ₪ בפרק זמן של כשנה. גם השבת התקרה, לאחר שנה בלבד, לא הובילה לתיקון הנזק, מאחר שמרגע שהציבור התרגל - לא ניתן היה להסב את הגלגל אחורנית, והתפיסה של עבודה באמצעות חברה קנתה לה אחיזת קבע. עד היום, 14 שנים לאחר מכן, מנסה רשות המיסים באמצעים שונים להיאבק בתופעה, כאשר רק לאחרונה הצליחה להעביר חקיקה לעניין מיסוי "חברות ארנק". יש להניח שהנזק לקופת המדינה במהלך השנים היה של מיליארדי שקלים רבים.
נראה שהלקח לא נלמד. המס על ריבוי הדירות עתיד להוביל לירידה של גביית המיסים מדמי שכירות, וזאת מעבר לעלויות הגבוהות הכרוכות בהפעלתו ואכיפתו.
הכותב הינו שותף וראש תחום מיסוי נדל"ן במשרד אלתר עורכי דין