כל מי שגולש באינטרנט מכיר את התופעה: כמעט כל דעה או ידיעה המתפרסמת בו מלווה בטוקבקים. כאשר החלה התופעה, הכוונה הייתה טובה - לתת במה לדעותיהם של גולשים על דברים שנכתבים במסגרות השונות באתרי האינטרנט. די מהר התברר שבפועל זה לא קורה. מה שכן קורה הוא מתן במה שמעליה מקללים ומשמיצים את הכותב, בני משפחתו, וגם סתם ככה.
הדבר שהכי מאפיין טוקבקיסטים כאלה הוא היעדר התייחסות לדברים שנכתבו. העיקר שהם יכולים לקלל ולהשמיץ באין מפריע.
הנוהרים והפוסט-אמת
מדברים עכשיו הרבה על כך שאנו חיים בעידן של פוסט-אמת. כלומר, כבר אי-אפשר להבדיל בין שקר לבין אמת. ראינו את זה בקמפיין של טראמפ, וכמובן שזה קיים גם אצלנו.
הדוגמה הזכורה ביותר הייתה ההודעה המחושבת היטב של ראש הממשלה בנימין נתניהו כי "הערבים נוהרים לקלפיות באוטובוסים" - מה שהריץ את תומכיו להצביע. כך הפך השקר, בעיני רבים, לאמת שאולי הכריעה את תוצאות הבחירות.
הזיות והמצאות
ברור לגמרי שתופעת הטוקבקיסטים היא מהאלמנטים המשפיעים ביותר על הטשטוש בין אמת לשקר. אני יודע זאת גם מניסיון אישי. מה הם לא כותבים עליי? אלה אפילו לא שקרים, אלא המצאות, הזיות, דברים איומים שלא היו ולא נבראו.
חלק מהם בפירוש מייחל למותי, ולא אתפלא אם יימצא ביניהם מטורף שיחליט להקדים את יציאתי מן העולם הזה - כל זה רק משום שדעותיי אינן נראות להם. ואני כמובן אחד מני כותבים רבים.
כיכר העיר הזדהמה
הכוונה הטובה של מתן אפשרות למגוון דעות - מעין כיכר עיר למגוון דעות - התנפצה אל חומת הבורות והבערות. יודגש כמובן שלא כולם כאלה, מדי פעם זוכים גם לתגובה עניינית, אבל זה נדיר.
העיתונאים המעודדים
מצער אותי שעיתונאים רבים מודדים את הפופולריות שלהם לפי מספר הטוקבקים (או הלייקים, הציוצים וכל השאר) - לא משנה מה נאמר בהם ומי אומר אותם. אני חושב שבכך הם מעודדים את התופעה הפסולה - אבל זה עניינם. כשלעצמי, החלטתי לעשות מעשה.
ביקשתי מעורך אתר "גלובס" לחסום את הטור שלי מפני הטוקבקיסטים. לשמחתי הוא הסכים. מכאן ואילך הטור הזה יהיה חסום לציבור הטוקבקיסטים הפרימיטיביים. לא רוצה אותם בקרבת מאמריי.
אשמח אם גם אתרים ועיתונאים אחרים ילכו בדרך זו, למען ניקיון השיח הציבורי בארץ.