בורסה / צילום: תמר מצפי
הרפורמה הצפויה במדדי המניות המקומיים בבורסה בת"א מגיעה אל קו הזינוק, כך שבעוד פחות משלושה שבועות המדדים הקיימים יורחבו, יתווספו חדשים ותקרת המשקל המקסימלית במדד תקטן. מטרתה המוצהרת של הרפורמה היא הקטנת ריכוזיות המדדים, התאמתם למגוון רחב יותר של משקיעים והגדלת הסחירות במניות הקטנות.
ימים יעידו לגבי מידת ההצלחה של המטרות המוצהרות, אבל בתוך האי-ודאות הרבה, בולטת תופעה מובהקת וברורה, שמצד אחד היא צפויה, אבל בה בעת היא מייצרת הטיה. למה הכוונה? לתשואה החריגה שרשמו אותן מניות יתר חדשות - שמהחודש הבא יצטרפו למדד ת"א 100 (שייקרא מעתה מדד ת"א 125).
הרווח שבין אנליזה למסחר: התשואה הממוצעת של 33 מניות היתר החדשות, שייכללו מהחודש הבא במדד ת"א 125, הגיעה בשנה האחרונה לכדי שיעור פנומנלי של 60% (התשואה החציונית נושקת לכדי 50%) - כאשר כולן, ללא יוצאת מן הכלל, הציגו תשואה חיובית. מובן שהתשואה החריגה אינה תוצר בלעדי של השבחה כלכלית, שכן עיקרה הוא תוצאה של השפעה מסחרית, ואם כך הם פני הדברים, אזי ברור שמההיבט הפונדמנטלי, כלומר הכלכלי, עליות השערים האחרונות מקפלות בתוכן נדבך מלאכותי מאוד משמעותי.
אם זו המסקנה, אזי המהלך המתבקש בנקודת הזמן הנתונה הוא לפעול בניגוד למגמה - כלומר למכור את אותן 33 מניות שרשמו בשנה האחרונה תשואה חדה וחריגה. אז זהו, שבגדול יש בכך היגיון, אבל כמו בכל ממוצע, יש להיזהר שלא לחטוא בהכללה - שכן גם בין המניות האמורות קיימות כאלה שעדיין ראויות להשקעה.
מניות ראויות בתוך היקרות: אינני מכיר לעומק את כל המניות המצטרפות, כך שאין ביכולתי לחוות על כולן דעה, אך חלק מהן צדו את עיני - שכן כתבתי עליהן בעבר, בזו הבמה, ובעיקר דברים לטובה. מצאתי לנכון להזכיר אותן שוב, ממש בקצרה, שכן גם היום - לאחר תוספת ערך מרשימה - הן עדיין ראויות להשקעה. אני מכוון לשבע החברות הבאות: דמרי , ארד , פמס , ווואן טכנולוגיות , איסתא , נאוי ושלאג .
תמחור הוגן: אומר במפורש כבר עתה, המניות האמורות אכן נסחרות ברמת תמחור הוגנת וסבירה, אבל היא לא בגדר "מציאה" - שכן המחיר שלהן כיום הוא כבר לא מה שהיה.
איכות הביצועים: כשבוחנים את המאפיינים ואת איכות התוצאות של אותן שבע חברות מדוברות, ניתן לזהות מספר קווי דמיון: רובן מובילות בתחומן, הן צומחות מעל לממוצע, שיעורי הרווחיות שלהן גבוהים יחסית ולרובן מבנה מאזן איתן. יש לכך חשיבות רבה, שכן גם אם התמחור הוא בסופו של יום "רק" הוגן, זה מקטין את הסיכון ומגדיל את הביטחון בהשקעה.
קצרה היריעה מלנתח בנפרד כל חברה, כך שלגבי שבע החברות המדוברות, בחרתי לרכז מספר נתונים רלוונטיים בטבלה - כאלה שעומדים בבסיס החלטת ההשקעה.
תשואת המניה: נכון שהתשואה הממוצעת של אותן שבע חברות נבחרות אינה צנועה, אבל בהשוואה לנסיקה של יתר המניות שאמורות להצטרף למדד ת"א 125, מדובר ברמה הרבה יותר נמוכה.
איתנות פיננסית: למעט קבלנית הבניה י.ח דמרי, הרי שלכל יתר החברות יש התחייבויות פיננסיות זניחות - אם בכלל. מעבר לעובדה שהיעדר מינוף מעיד על יציבותן העסקית של החברות, הרי שמבנה הון איתן מקטין משמעותית את תנודתיות המניות.
רווחיות תפעולית: עומדת על שיעור ממוצע של 14.5% לערך, שזה מעט יותר גבוה מהרמה הממוצעת של החברות במדד ת"א 100. העניין הוא, שלרווחיות העודפת בהחלט יש הצדקה, שכן לחברות הללו יש יתרונות יחסיים משמעותיים, והן גם פועלות בשווקים עם לא מעט חסמי כניסה.
מכפיל רווח נקי: השונות בתמחור אינה גבוהה, אבל מה שברור הוא, שמכפיל רווח נקי של 14 אינו גבוה בצורה חריגה. האמת היא, שהוא אפילו נמוך בהשוואה לממוצע במדד ת"א 100.
צמיחה: קצב הצמיחה חושב על בסיס שיעור הגידול השנתי בהכנסות, כפי שהיה בחמש השנים האחרונות. מה שבולט מהנתונים שבטבלה, זו העובדה שמרבית החברות צמחו מעבר לשיעור צמיחת התוצר העסקי, כמו גם מעל לממוצע של החברות במדד ת"א 100.
שורה תחתונה: אין חולק שבממוצע, תשואת המניות שאמורות להיכנס למדד ת"א 125 הייתה חריגה, אבל לממוצע יש תכונה שלילית - נטייה להכללה - שפוגעת גם במי שאינו ראוי לפגיעה. אין לי היכרות מעמיקה עם כל 33 המניות שייכנסו למדד בחודש הבא, אבל אלה שהצגתי בפניכם ראויות להשקעה, שהרי קשה לומר על מניות שצומחות בשיעור של 5% לשנה, עם מבנה מאזן איתן ונזילות גבוהה - ושנסחרות במכפיל רווח נקי מתחת לממוצע - שהן יקרות להשקעה. מה זה אומר מבחינה מעשית? לקנות את אותן שבע מניות, ובמקביל למכור את 26 הנותרות.
הכותב הוא מנהל מחלקת מחקר מניות בלאומי שוקי הון, עובד בנק לאומי. הסקירה בוצעה על בסיס מידע ונתונים ציבוריים, המפורסמים לכלל המשקיעים, ועליהם בלבד
