נסיבותיו האישיות מתגמדות מול חומרת העבירות והנזקים האדירים ניצול לרעה של כוח נגד נשים שווה לניצול לרעה של כוח למטרות תאוות בצע. דין אחד למי שפוגע בנשים העובדות תחת מרותו ולמי שלוקח כספים המצויים באחריותו כאיש-ציבור.
דין אחד למשה קצב ולאהוד אולמרט. יחס אחד לשניים שהציבור העניק להם, באמונה, את כל הכוח - והם אכזבו ופשעו. השחיתות היא אותה שחיתות, הפלילי הוא אותו פלילי, והרעיון של קיצור שליש זהה במשמעותו למתן חנינה. זה גם זה מכוונים לקיצור זמן עונש המאסר שנגזר בבית-המשפט.
לכן, בבוא היועץ-המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, ופרקליט המדינה שי ניצן, לבחון, לגבש ולנסח את עמדתם לעניין בקשת החנינה של אולמרט, חובה עליהם לדון בכך בדיוק באותן אמות-המידה שבהן בחנו את הבקשה הראשונה לקיצור שליש ממאסרו של קצב. לא בערך ולא ליד. לא משנה מי זה ועל מה זה. אלא בדיוק.
ובבוא הנשיא ראובן-רובי ריבלין לקבל החלטה בעניין בקשת עורכי-הדין אלי זהר ורם כספי לחון את אולמרט - חובה על הנשיא לשנן את קורות קצב בדרכו לקיצור עונשו של אולמרט.
אותה מקבילית-כוחות חייבת להתקיים גם ביחס התקשורת, העיתונות, מעצבי דעת-קהל וארגונים חברתיים. אולמרט כקצב.
מי שדרש חרטה פומבית מקצב האנס המטריד, מחויב לדרוש אותה גם מאולמרט, שהוכח כאיש-ציבור מושחת ונוטל שוחד. הנה ציטוט מוועדת השחרורים, בדיון הראשון בעניין קצב לפני מעט יותר משנה: "זכותו של אסיר לדבוק בחפות ולהמשיך להאמין שהינו חף מפשע. אולם מצב זה מונע מהאסיר שבפנינו כל אפשרות להתחלה של הפנמה, ומכאן התחלה של טיפול".
אמפתיה. מי שדרש מקצב את הפנמת רגשות קורבנותיו, חייב לדרוש אותה גם מקורבנות אולמרט, הציבור הרחב ובוחרי קדימה שנוצלו על-ידו. וכפי שאמרה ועדת השחרורים בתשובה לרעיון של תוכנית טיפול פרטית לקצב, שתביא אותו להבנה מעמיקה: "לא יהיה בכוחה של התוכנית הפרטית למנוע המשך התנהלות לקויה, עיסוק אובססיבי בחפותו, ואולי גם המשך פגיעה בנפגעות העבירה, ולא יהא בה למנוע את אותו סיכון שנקבע כלפי נשים".
התנצלות. "...לא היו מעטפות כסף, אין מעטפות כסף... לא היה ולא נברא, נא להוריד את זה מסדר היום... לא הייתה שחיתות, לא הייתה קבלת כספים, לא היה שום דבר מהדברים שניסו לייחס לי". כך אמר אולמרט ב-10.7.2012, בעת שזוכה בביהמ"ש המחוזי בירושלים, ב"פרשות טלנסקי וראשונטורס".
הוא לא תיקן את זה גם אחרי שנמצא שהיו מעטפות, והייתה קבלת כספים. לפיכך, בטרם דיון ראשוני בחנינה, יקומו נא הנשיא, היועץ-המשפטי ופרקליט המדינה, וידרשו מאולמרט התנצלות פומבית בפני הציבור, על הלקיחה לכיסו, על השימוש בכיסאו, על הקרע העמוק באמון בנבחרים.
תוכנית שיקום. כל מי שעמד ודרש "תוכנית שיקום" לקצב מפאת התנהגותו המופקרת בהפעלת כוח על נשים כפופות לו, חייב לדרוש "תוכנית שיקום" גם לאולמרט מפאת רדיפת הבצע, קבלת השוחד, זלזול מוחלט בהוראות החוק, בוז ליושרה ולחובה כנבחר-ציבור.
אבחון פסיכיאטרי. הדרישה החד-משמעית לאבחון פסיכיאטרי לקצב, חייבת להתקיים גם ביחס לאולמרט. בלי הבדל דת, גזע, הטיה פוליטית, קהילת החברים ועוד.
מידת הרחמים? נסיבות אישיות? - הנה מה שאמרה הפרקליטות כשדרשה (ב-1.1.2015) לבטל את השחרור על-תנאי לאסירה אתי אלון מ"פרשת הבנק למסחר", אחרי שישבה 14 שנים בכלא: "נסיבותיה האישיות של האסירה מתגמדות לנוכח חומרתן המופלגת של העבירות והנזקים האדירים שנגרמו בעטיין" .
ובכן, נסיבותיו האישיות של האסיר אולמרט מתגמדות לנוכח חומרתן המופלגת של העבירות והנזקים האדירים. וכפי שאמר השופט בתל-אביב, דוד רוזן, שגזר את דינו של אולמרט (ב-13.5.2014): "נוטל שוחד הוא בבחינת בוגד, איש מעל הבוגד באמון שניתן בו, אמון שבלעדיו לא ייכון, יקום ויהיה שירות ציבורי מתוקן".