מחר גזר הדין: האם אלאור אזריה יישלח למאסר?

האם אלאור אזריה יישלח למאסר? בית הדין הצבאי בקריה יגזור מחר (ג') את עונשו של "החייל היורה" אלאור אזריה, שהורשע בהריגתו של המחבל עבד אשריף בחברון ב-24 במארס 2016 ובהתנהגות שאינה הולמת, ויקבע האם אזריה ירצה עונש מאסר בגין מעשהו.

הפרקליטות הצבאית ביקשה מבית הדין להטיל על אזריה עונש של 3 שנות מאסר לפחות. סנגוריו של אזריה מנגד טוענים כי מנגד כי יש לפטור אותו ממאסר, לאור הנסיבות המיוחדות של המקרה.

אזריה, חייל חטיבת "כפיר" שמשפטו הפלילי מעסיק את הציבור הישראלי ואת מנהיגיו מזה חודשים ארוכים ומעורר פולמוס ציבורי נרחב, הורשע ב-4 בינואר 2017 בהריגה. השורה התחתונה של הכרעת הדין של בית הדין הצבאי בראשות אל"מ מאיה הלר הייתה חד-משמעית - אזריה אשם בהריגתו של המחבל הפצוע.

במסגרת הכרעת הדין המרשיעה דחו הלר וחבריה להרכב בית הדין הצבאי, סא"ל ירון סיטבון וסא"ל כרמל וואהבי, אחת לאחת את טענות ההגנה שהעלו סנגוריו של אזריה, ובראשן את הטענה המרכזית כי פעל מתוך הגנה עצמית.

שלושת השופטים פסקו כי "לא הייתה מחלוקת על כך שהנאשם ירה בראשו של המחבל. קבענו כי הירי היה אסור בנסיבות המקרה. בנוסף, הוכח בפנינו למעלה מכל ספק סביר כי מתקיים קשר סיבתי בין הירי שביצע הנאשם לבין מותו של המחבל אשריף".

לדברי בית הדין, קביעות אלה מבססות את היסוד העובדתי של עבירת ההריגה. השופטים הוסיפו כי הוכח בפניהם למעלה מכל ספק סביר כי "הירי שביצע אזריה לא היה נעוץ בסכנה שנשקפה מהמחבל, אלא הסיבה לירי נעוצה בכך שהמחבל תקף בסכין את חבריו של אזריה ליחידה ואף פצע אחד מהם, ולפיכך 'הגיע למחבל למות'".

השופטים כתבו כי "הראינו כי הנאשם היה מודע לכך שירי לראש גורם בסבירות גבוהה למוות. אשר על כן, אנו קובעים כי הוכח במידת הוודאות הדרושה בפלילים כי הירי שביצע הנאשם לראשו של המחבל מקיים יחס חפצי של כוונה".

השופטים הדגישו כי "האמירה של אזריה בסמוך לירי כי 'הגיע למחבל למות' היא משמעותית ביחס להכרעה השיפוטית. זהו לב-לבו של התיק". הם קיבלו בנקודה זאת את גרסת חברו לנשק של החייל, שהעיד כי שמע מאזריה כי "מגיע למחבל למות".

בית הדין קבע כאמור כי אזריה לא העלה בזמן אמת חשש מסכין או ממטען על המחבל. כן נדחתה הטענה כי העובדה שהמחבל היה לבוש במעיל גרמה לאזריה לחשוב שהוא ממולכד. גם את טענתו החלופית של אזריה, לפיה המחבל כבר היה מת בעת שירה בו, דחו השופטים וקבעו כאמור כי הירי של אזריה הוא שהביא למותו. הם עשו כן תוך שהם העבירו ביקורת נוקבת על הסתירה שבין טענה זו לטענת ההגנה העצמית. "הנאשם מנסה לאחוז את החבל בשני קצותיו בטענות ההגנה", כתבו השופטים ואמרו כי מדובר בגרסה כבושה של אזריה.

השופטים העבירו ביקורת נוקבת על דרך ההגנה בה בחרו הסנגורים, עורכי הדין אילן כ"ץ ואייל בסרגליק. בין היתר נפסק כי "ההגנה לא בחלה בהאשמות חמורות למדי שכוונו כלפי התביעה הצבאית בכלל והעומד בראש מערכת אכיפת הדין בצה"ל, הפרקליט הצבאי הראשי, בפרט. מדובר בטענות חמורות אשר אנו לא מצאנו להן בסיס, ואנו קובעים כי נטענו בעלמא".

בית הדין הצבאי דחה גם את הטענות שהעלתה ההגנה בדבר השפעת התבטאויות בגנות מעשיו של אזריה על העדים. אזריה וסנגוריו טענו כי לא רק שאמירות ברורות של שר הביטחון לשעבר, משה (בוגי) יעלון, ושל הרמטכ"ל, גדי אייזנקוט, כנגד מעשי הנאשם השפיעו על העדים, הן בעת מסירת עדותם במצ"ח והן בפני בית הדין, אלא שגם המפקדים, בכל שרשרת הפיקוד: בחטיבה, בגדוד ובפלוגה, אליה השתייך הנאשם, ערכו שיחות עם דרג הפיקוד הזוטר והחיילים ביחידה, והבהירו את עמדתם בדבר הפסול שדבק במעשים.

ההגנה טענה כי בהינתן שצה"ל הוא מערכת היררכית מובהקת, הרי שעמדת המפקדים, שהובעה באופן נחרץ, עמדה לנאשם אזריה לרועץ, עת העידו נגדו חבריו ליחידה, תחילה במצ"ח ולאחר מכן בפני בית הדין.

אזריה, לוחם בחטיבת "כפיר", ירה בראשו של המחבל עבד אשריף בחברון ב-24 במארס 2016 בחברון בעת שזה שכב פצוע וחסר אונים על הארץ, והרג אותו. האירוע תועד על-ידי פעיל ארגון "בצלם", אזריה נעצר, והוגש נגדו כתב אישום באשמת הריגה והתנהגות שאינה הולמת חייל.

אזריה טען כי פעל מהגנה עצמית. במהלך המשפט טענה ההגנה כי מעדויות החיילים והאזרחים שנכחו בזירת האירוע ניתן להתרשם כי התחושה בקרב כלל הנוכחים באירוע החבלני הייתה שעדיין נשקפת סכנת חיים, ולכן הירי היה מוצדק בנסיבות העניין.

עוד טענה ההגנה כי לא ניתן לבחון זירת אירוע חבלני ללא התחשבות בכלל הנסיבות אשר אופפות את האירוע ולבחון בתנאי מעבדה אירוע זה. בעדותו אמר אזריה כי ביצע את הירי כיוון שחש סכנה וחשש שמא המחבל נושא על עצמו חגורת נפץ. לחילופין טען החייל כי המחבל כבר היה מת בעת שירה בו.

מעשהו של אזריה והתגובות של צה"ל והמערכת הפוליטית לאירוע עוררו סערה ציבורית רחבה בישראל, שכאמור לא שככה עד היום. משפטו של אזריה בבית הדין הצבאי ביפו קיבל סיקור תקשורתי נרחב, וכל ישראל גיבש דעה כלשהי על המשפט ועל המעשה.