ההשראה של טראמפ

עונג מיוחד ממלא את דונלד טראמפ כל אימת שהוא טוען לבכורה היסטורית. לאחר ניצחונו בנובמבר שעבר, הוא חזר והטעים שהרוב שלו בחבר האלקטורים היה "אחד הגדולים ביותר בהיסטוריה". למעשה, הוא היה אחד הקטנים ביותר בהיסטוריה, ואחד המעטים שהושגו עם מיעוט של קולות הבוחרים (להילארי קלינטון היה יתרון של 2.3% על פניו בהצבעה הכללית).

בהזדמנויות אחרות הוא ציטט את אלה המשווים אותו עם אנדרו ג'קסון. לא היה כדבר הזה מאז 1828, הוא אומר. את קודמיו השוו עם קודמיהם, או לכל היותר עם קודמי-קודמיהם. אבל הוא כה נדיר, כה מיוחד במינו, כה חסר אח ורע, עד שאין מנוס מלשלוח זרוע ארוכה אל השליש הראשון של המאה ה-19 כדי למצוא לו מקביל. 1828, לא-ייאמן (אגב, מדובר בשתי מלים השזורות לאורך הרפרטואר שלו, כל אימת שהוא סוטה מן הטלפרומפטר).

בשבוע שעבר הוא עלה אל קברו של אנדרו ג'קסון הנ"ל, בנאשוויל שבמדינת טנסי. הוא הצדיע לו, הוא אפילו קד קידה קלה כאשר הניח את הזר, הוא הודה לו על שירותו; והוא הסביר לשומעיו מדוע ג'קסון הצליח כל-כך, ומדוע הוא ראוי לתשומת לבם: מפני שהוא הציב את "אמריקה תחילה" במרכז חייו.

ג'קסון עשה עוד כמה דברים. הוא היה גיבור מלחמה. ב-1815 הוא הציל את כבודה הלאומי של ארצו, כאשר הכה את אויביה הבריטיים במערכת ניו אורלינס. אמרו על המערכה ההיא, שלפניה אמריקאים נהגו לזהות את עצמם על-פי מדינת מושבם (ג'ורג'יה, וירג'יניה, ניו-יורק וכו'), ואחריה התחילו לזהות את עצמם כ"אמריקאים". לשון אחר, הוא היה מייסד הפטריוטיות האמריקאית, ואיזו השוואה תנעם לטראמפ יותר מזו.

הוא עשה עוד כל מיני דברים, שניחוח מסופק נדף מהם. הוא לא סבל אינדיאנים, למשל. הוא פיקד על צבא אמריקאי בשתי מערכות נגדם, שהסתיימו בטבח המוני. לאחר שנבחר לנשיא, הוא שלח צבא לגרש את בני עם הצ'רוקי מנחלת אבותיהם בדרום-מזרח ארצות-הברית. הם צעדו בסך, גברים, נשים וטף, מהלך מאות קילומטרים, מערבה מנהר המיסיסיפי. אלפים מהם גוועו במהלך גירושם. זה היה אחד האקטים המחפירים ביותר בתולדות ארצות-הברית, והוא נטבע בזיכרון הלאומי כ"נתיב הדמעות".

ג'קסון לא היה רק בעל עבדים, אלא גם נודע לשמצה באכזריותו כלפיהם. כאשר אחד מהם נמלט, הוא הציע פרס של 50 דולר על החזרתו, בתוספת 10 דולר על "כל 100 מלקות" שהנמלט יולקה, "עד 300 מלקות". 300 מלקות היו מספיקות למוות בייסורים נוראים.

בשנה האחרונה של נשיאות אובמה, ממשלו הודיע על הדחת ג'קסון מחזית השטר של 20 דולר, שהוא מעטר מאז 1928. את ג'קסון תחליף אישה שחורה, שנמלטה מעבדות ונעשתה פעילה בולטת במאבק לשחרור העבדים באמצע המאה ה-19. ההחלפה נועדה להיכנס לתוקפה ב-2020. מעניין אם טראמפ ינסה למנוע אותה.

הפלירט עם נשיאים מתים

צריך להתייחס במידה ניכרת של ספקנות אל התעניינותו של טראמפ בג'קסון. תהיה הדעה על הנשיא ה-45 אשר תהיה, מעטים מאוד מייחסים לו סקרנות היסטורית או אינטלקטואלית. הוא אינו קורא ספרים, אפילו לא ביוגרפיות החביבות על פוליטיקאים; והערות מקריות שלו מעידות על מטען קל מאוד של ידע.

כמעט אין קושי לנחש שאת הגזרה השווה בינו לג'קסון הוציא בכיר יועציו, האיש רב ההשפעה ביותר בבית הלבן, סטיב באנון. באנון, לשעבר הבוס של אתר הרשת הימני הרדיקלי breitbart, הוא חובב היסטוריה ופילוסופיה, המשתעשע בהפשטות ומפריח "איזמים".

אגב, יועצים כבדי ראש וחדורי תודעה היסטורית פעלו לצד נשיאים קודמים, והשוו אותם עם נשיאים קודמים מאוד. לג'ורג' בוש היה יועץ שאפתן, שבוש כיבד בתואר "האדריכל". שמו קארל רוב, והוא תכנן להחזיר על כנו את "הרוב של מקינלי", זאת אומרת, הקואליציה שהעלתה לשלטון את הנשיא ויליאם מקינלי בשנת 1896. היא עמדה בעינה, פחות או יותר, במשך 35 שנה.

הפלירט הזה עם נשיאים מתים הוא עניין אמריקאי מאוד. האמריקאים חושבים את חוקתם לבת-אלמוות, ואבותיה ומציליה הם מושאי פולחן בדת האזרחית של ארצות-הברית. ל-3 מהם יש בתי מקדש בוושינגטון, אחרים מסתפקים באתרים של עלייה לרגל במקומות הולדתם או מגוריהם. על צלע הר בצפון מערב ארצות-הברית חקוקים דיוקנאותיהם של ארבעה מהם (וושינגטון, ג'פרסון, לינקולן וטדי רוזוולט), ותחרות סמויה מתנהלת על הזכות להצטרף אליהם.

"אני נולדתי לסערה"

כמעט כל נשיא מקווה להיות, בלשון ברק אובמה, מחולל-תמורה (transformational). אנדרו ג'קסון הוא מקור השראה מצוין. הוא, כמו טראמפ, קידש מלחמה על האליטות. ניצחונו הדיח שושלת של 7 נשיאים מווירג'יניה וממסצ'וסטס, שניחנו בכל הכישורים לנשיאות, כולל הבנת מדיניות ויכולת הבעה.

אחד ממקורביו ניסח במערכת הבחירות של 1828 מסמך מדהים, שבו הסביר מפני מה נשיא אינו זקוק לתכונות נשיאותיות. אדרבא, הן יהיו בעוכריו. המסמך ההוא הקנה לו מינוי לכהונה בכירה בקבינט של ג'קסון.

יריבו הגדול ביותר הזהיר שג'קסון יהיה "נפוליאון האמריקאי", זאת אומרת, יחריב את הרפובליקה. הוא לא היה, אבל הניח במידה רבה את יסודותיה של המערכת הפוליטית.

ג'קסון בז לבית המשפט העליון, פירק את הבנק המרכזי הראשון (לא היה לארצות-הברית בנק ב-80 השנה הבאות), ניהל מערכת בחירות של שקרים ושל חדשות מזויפות, ואיים לתלות את מתנגדיו. ג'קסון כיהן רק שנה אחת בקונגרס לפני נשיאותו. הוא התפטר בגועל נפש, והכריז: "אני נולדתי לסערה, ושקט אינו מתאים לי". קשה לחשוב על אפיון מוצלח יותר בשביל טראמפ.