"כל העולם רוצה להפסיד פה כסף?"

שלל הטיעונים של הגופים המוסדיים נגד הגדלת ההשקעות בהיי-טק הישראלי, שעומדת על כ-0.2% מסך הנכסים שהם מנהלים ("אנחנו נאמנים רק לחוסכים", "התשואות של קרנות ההון סיכון עלובות", "יש בעיות רגולציה"), לא השאירה את בכירי תעשיית ההיי-טק וההון סיכון אדישים. הנה מונולוג של אחד מהם:

"המצב מזכיר לי את הסיפור על אדם שנוסע בכביש החוף ואשתו מתקשרת ומזהירה אותו שסיפרו ברדיו על משוגע שנוסע על כביש החוף בניגוד לכיוון התנועה. הבעל משתאה ואומר לה: 'למה משוגע אחד - כולם פה נוסעים בניגוד לכיוון התנועה'.

"ההיי-טק הישראלי לא זקוק לתמיכה או לטובות של המוסדיים הישראליים - מדי יום מתייצבים פה משקיעים מובילים מארה"ב ומאירופה ומשקיעים בקרנות ובחברות ישראליות. הרבעון הזה כבר הושקעו מיליארד דולר בסטארט-אפים ישראליים ובכל 2016 יותר מ-4 מיליארד דולר. אז כל העולם מטומטם ורוצה להפסיד פה כסף? חמש קרנות הון סיכון מהמובילות בעולם, שלכולן יש עשורים של תשואות מעולות (בטרי, לייטספיד, בסמר, נורווסט, אקסל), מחזיקות פה משרדים עם שותפים ישראלים מעולים. הן עושות זאת כדי להפסיד כסף? גולדמן זאקס השקיעו במובילאיי כדי להפסיד כסף?

"יש בישראל עשרות סטארט-אפים שכבר מוכרים בעשרות מיליוני דולרים בשנה - זה פרופיל סיכון/סיכוי שונה מחברות צעירות - ודי ברור שנראה פה עוד הנפקות ורכישות רבות. כמעט שום דולר לא יישאר בישראל אחרי האקזיטים האלה, כי כל סיפורי ההצלחה האלה ממומנים על ידי קרנות זרות או ישראליות שאין להן כמעט משקיעים מוסדיים ישראליים. מצחיק אותי שמדברים על המסים שהממשלה תראה ושוכחים שרוב הכסף יוצא כי המשקיעים הזרים פטורים ממס במדינת ישראל, שלא לדבר על זה שהפנסיה של המורים בטורונטו צומחת בזכות המוח הישראלי.

"יש לי שני ילדים שנכנסו בשנים האחרונות למעגל העבודה והמדינה מכריחה אותם ואת מעסיקיהם לחסוך חלק משמעותי מההכנסה שלהם אצל משקיע מוסדי כזה או אחר. בעוד כמה שנים זה יצטבר לחלק משמעותי מההון שלהם וכמעט שום דבר מזה לא ייהנה מהתעשייה המדהימה שצמחה פה ב-20 השנים האחרונות. חברות הסטארט-אפ הישראליות המצליחות בכלל לא מכניסות את המוסדיים הישראליים לרשימת המשקיעים שהן פוגשות ברואד שואו שהן עושות - למה להן להכניס משקיעים מקומיים לעסק שמנוהל בסטנדרטים גלובליים ויש לו לקוחות בניו-יורק, לונדון וסן פרנסיסקו? המנכ"ל ממילא יושב בניו-יורק או בסיליקון ואלי, והרבה יותר נוח לו לגייס כסף ממשקיעים אמריקאים שגם ישתתפו בהנפקה עתידית לציבור או יעזרו בקשרים גלובליים. ככה מפספסים את ויקס, סייברארק או מובילאיי הבאות.

"יש בישראל קרנות הון סיכון מצוינות, עם צוותים שהוכיחו את עצמם פעם אחר פעם, שבכלל לא סופרות את המשקיעים הישראלים. שותפים עם רקורד מצוין של הצלחות פורשים מקרנות קיימות ומקימים חדשות בלי לגייס דולר אחד מקומי. למה להם? מתווכחים איתם על הדברים הקטנים ומפספסים את התמונה הגדולה. אז הם מביאים את הכסף מארה"ב ומאירופה ומאסיה וכולם מרוצים.

"נכון, היה פה דור שעשה הרבה טעויות והתנהג בשחצנות. חלקם כבר פרשו וחלקם האחר בדרך לפרוש. תעשיית ההון סיכון התבגרה, הפיקה לקחים והשותפים הצעירים כבר לא יחזרו על טעויות העבר. ברור שהתעשייה הזאת מסוכנת וסובלת ממחזוריות, אבל אם מבצעים את ההשקעות בצורה נכונה, בוחרים את הצוותים הנכונים ובעיקר משקיעים בזה זמן ועוקבים אחרי העבודה של הקרנות, זה משתלם לאורך זמן. גופי מחקר שעוקבים אחרי התעשייה מראים זאת באופן ברור. הטענה שהיקף הכספים שניתן להשקיע בתחום הוא קטן גם היא לא נכונה - זה נכון רק לשלבים המוקדמים, אבל בחברות הבוגרות יותר אפשר להשקיע יותר ובפרופיל סיכון נמוך יותר. הבעיה היא שאם לא השקעת בקרנות הישראליות שמשקיעות בחברות הטובות האלה כשהן עדיין צעירות, לא תדע ולא תוכל לעקוב אחרי ההתפתחות של החברות האלה ולהיות שם כשהן מצליחות וצריכות הון לצמיחה והתרחבות.

"וגם לכם בתקשורת יש השפעה שלילית על העניין. שמחים לאיד בכל כשלון וסגירה של חברה - זו לא תרבות שמעודדת לקיחת סיכונים, ובלי סיכונים זה לא יילך. כתבים כלכליים לעתים מפגינים בורות ולא מבינים את מנגנון העבודה של קרן. ההשוואה שבוצעה ב'דה-מרקר' בין תשואת הבורסה בתל-אביב לבין תשואת חלק מהקרנות שגויה ונראה שהכתב לא ממש מבין בהשקעות. קרן לא משקיעה 100% מהכסף ביום אחד אלא לאורך שנים. כשיש אקזיט מחלקים את הכסף ולכן ההשוואה צריכה להיות לפי שיעור התשואה הפנימית. גם לא נכון להשוות את תשואת הקרנות, שהיא נטו אחרי דמי ניהול, למדד המניות, שאי-אפשר באמת להשיג אותו כי תעודת סל גובה דמי ניהול וגם המוסדי לוקח דמי ניהול. יש עוד כמה פגמים מתודולוגיים בכתבה שפורסמה חוץ מהעובדה הפשוטה ששמו דגש על הקרנות הפחות טובות.

"המציאות היא שחברות הטכנולוגיה הגלובליות יושבות על הר מזומנים של מאות רבות של מיליארדי דולרים. הן משתמשות בכסף הזה כדי לרכוש חברות ולהביא חדשנות פנימה - זו הדרך שלהן לשרוד בתחרות ולצמוח. לפתח טכנולוגיה חדשנית בחברה גדולה זה תהליך יקר ולא יעיל - קשה לגייס עובדים חזקים ויש ביורוקרטיה ופוליטיקה ארגונית. סטארט-אפ ישראלי טוב עושה זאת מהר יותר, חכם יותר ועם פחות כסף. חלק גדול מהאנשים היצירתיים לא רוצים לעבוד בחברות גדולות. ההתפתחות הטכנולוגית מאפשרת לעשות פיתוחים מדהימים בעלות נמוכה וזה עוד יתרון של סטארט-אפים, בייחוד הישראליים שיודעים לעבוד מהר ויצירתי. זו הסיבה שהיו פה עשרות רכישות גדולות של חברות ישראליות בשנים האחרונות. מישהו באמת חושב שזה ייעצר מחר בבוקר? זה ימשיך וכל אקזיט כזה משמעו עוד צ'ק יפה שנשלח לגברת ג*ונס ממינסוטה. יש פה גם קרנות פרייבט אקוויטי שמסתכלות על חברות טכנולוגיה - עוד מקור לאקזיט, והיו כבר כמה כאלה. הסינים קצת הורידו פרופיל אבל הם יחזרו בסוף והם רעבים ועם הערכה אדירה למוח היהודי. שוק ההנפקות בארה"ב מתחיל להתחמם לאט - הרי הבורסה לא תהיה חסומה לעד ויש חברות מצוינות שיהיו ויקס וסייברארק הבאות. כ מה כסף ישראלי יש שם?

"גדל פה דור של יזמים מנהלים ישראלים מנוסים, מה שלא היה לפני 20 שנה - אנשים שבנו יותר מחברה אחת ויש להם הידע והקשרים, והם עדיין רעבים ופותחים עוד סטארט-אפ. לא חבל שנשלח אותם לרעות בשדות זרים? ראו את שלמה קרמר - הוא ייסד את צ'קפוינט, את אימפרבה, עכשיו את קטאו נטוורקס, ובאופן סימבולי גייס מקרן שנקראת USVP. האיש גר פה אבל את הכסף הוא הביא מקרן אמריקאית. לא חבל?"

תשואות גבוהות? רובוט גם יכול להשיג אותן

ביום ראשון השבוע, כשהבאנו את הטיעונים של הגופים המוסדיים נגד גידול בהשקעותיהם בהיי-טק הישראלי, נושא ש"גלובס" תומך, יתמוך, קידם ויקדם - למען הדורות הבאים - חשבנו לעצמנו שמדובר באנשים שלבם יוצא אל החוסכים. בשפע של טיעונים (שחלקם לגיטימיים) הם הביעו את דאגתם לחוסכים ולחוסכים ולחוסכים. פתאום אותם אנשים ששרפו מיליארדים בהלוואות מופרעות ושערוריותיות, לבם יוצא אל החוסכים, הם פועלים רק למען החוסכים, לא למען שכרם השמן, למשל. ובבקשה, אל תנפפו לנו בתשואות החיוביות שהבאתם לחוסכים בשנים האחרונות. כל קוף וכל רובוט שהיה בוחר תעודות סל כלשהן היה מניב תשואה לפחות כמו שלכם, אם לא יותר, ודמי ניהול נמוכים מאלה שאתם גובים.

אז שימו לב יועצי ההשקעות, מנהלי השקעות של הגופים המוסדיים: בשורה התחתונה, לא נעים לנו להגיד, לא ממש צריך אתכם. קפצו בבקשה למדור "גלובלי" של "גלובס" (עמ' 14), וקראו בקפידה את הידיעה על חברת בלקרוק, חברת ניהול הכספים הגדולה ביותר בעולם, שמתחילה לשנות את עסקי בחירת המניות להשקעה שלה - ולהסתמך יותר על רובוטים ואלגוריתמים, ופחות על החלטות של בני אנוש בשאלות של מה לקנות ומה למכור.

וצריך להגיד זאת בפה מלא, אף שמדובר באלפי יועצי השקעות שמתפרנסים מחלוקת עצות ללקוחותיהם: בתעשיית הפיננסים יש יותר מדי מתווכים, והציבור משלם עליהם יותר מדי כסף. מדוע צריך את כולם? התשובה היא: לא צריך. הם חייבים להכיר באמת הזאת, כמו בכל תעשייה אחרת שהמתווכים פינו בה את מקומם: מנהל השקעות הוא פונקציה שתלך ותיכחד. לדעתנו אין שום יתרון לשיקול דעתו על פני שיקול דעתה של תוכנה הבוחרת תעודות סל ללקוח בהתאם לפרופיל סיכון אישי ובעמלות נמוכות יותר. וכל חיתוך בדמי הניהול של ניהול ההשקעות הוא רווח ישיר לחיסכון של הציבור, שלבם של מנהלי הגופים המוסדיים יוצא אליו.

המגמה של בלאקרוק היא טבעית, ובארה"ב כבר יש כמה חברות המתמחות בייעוץ השקעות רובוטי. "בארונ'ס" הציג לפי כשנתיים שתי חברות כאלו, Betterment ו-Wealthfront, שהמודל שלהן פשוט מאוד: שני האתרים שואלים את המשתמשים קומץ שאלות על היעדים שלהם, יכולתם לעמוד בסיכונים ואופק ההשקעות שלהם. לאחרן מכן האלגוריתמים מחשבים את הקצאת הנכסים המומלצת. אחרי הכנסת כסף לחשבון בהעברה מקוונת, נכסי הלקוח מחולקים באופן אוטומטי בין כמה תעודות סל. התהליך אורך פחות מעשר דקות, וניתן לבצע אותו ללא התערבות אדם. דמי הניהול עומדים על 0.25%, בהשוואה לכ-1% בתעשייה הממוסדת.

כמובן, הייעוץ הממוסד לא ייעלם מיד. זה יקרה בתהליך ארוך, אבל התוצאה שלו היא לדעתנו בלתי נמנעת: הדור הצעיר יישאב לתוך יועצי הרובו (יועצים פיננסיים אוטומטיים), משום שזה יותר נוח ויותר זול, ואילו הוותיקים, במיוחד העשירים, ימשיכו בייעוץ הממסדי. אבל דבר אחד צריך להיות ברור: אפשר להשיג אותן תשואות בייעוץ רובוטי, באמצעות תעודות סל, ובלי לשלם דמי תיווך כל כך גבוהים.

השקעה בסטארט-אפים זה כבר דבר שונה מאוד, שאותו כן חייבים מנהלי ההשקעות לעשות. כשהם אומרים שהם לא צריכים לדאוג למדיניות ממשלתית, הם טועים טעות מרה. כשהם עוזרים למדיניות ממשלתית, הם עוזרים גם לחוסכים (אפילו באמצעים עקיפים ולאו דווקא בתשואות), אותם חוסכים שהם כל כך מכבדים.