אף אחד לא אחראי על בטיחות הפועלים מעבר לקו הירוק

מאז תחילת 2017 נהרגו באתרי הבנייה בישראל 12 עובדים ונפצעו בינוני עד קשה לא פחות מ-86 פועלים. נכתב לא אחת שמדובר במכת מדינה, ונראה שרק בעת האחרונה הנושא מתחיל לזכות לטיפול.

בשנה האחרונה עלתה המודעות הציבורית והתקשורתית לתאונות באתרי הבנייה (אחרי שבשנה שעברה נהרגו 48 פועלים באתרי הבנייה ברחבי הארץ ונפצעו עוד מאות), ותקנות שונות אושרו במטרה ליצור הרתעה ולהקטין את מספר התאונות בענף. אלא שהכללים והתקנות חלים על כל שטחי ישראל, אך לא על מה שקורה מעבר לקו הירוק.

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2016 התחילו להיבנות 2,630 דירות ביו"ש, עלייה בשיעור של כמעט 40% בהשוואה להתחלות הבנייה ב-2015. נכון לשנת 2016 היקף הבנייה למגורים ביו"ש מהווה כ-5% מהבנייה בכל הארץ.

אחד המהלכים החדשים שנעשו בשנה האחרונה בכל הנוגע לבטיחות באתרי הבנייה בישראל, היתה תקנה שקבעה כי כל אתר בנייה שהתרחשה בו תאונת עבודה שנפצע בה אדם בינוני עד קשה או חלילה נהרג, ייסגר ל-48 שעות לפחות.

במשרד העבודה והרווחה מנסים כעת לקדם תקנה שתקבע כי במקרה של הפרות בטיחות באתרי הבנייה תעמוד החברה, כמו גם נושאי משרה בה כמו המנכ"ל, בפני קנסות כספיים. במקביל בוחנים שם אפשרות שקבלנים ויזמים שבאתר פעילותם אירעו תאונות עבודה ישלמו פרמיה גבוהה יותר לביטוח לאומי.

שלוש תאונות מוכרות

אולם מינהל הבטיחות אינו חוקר כאמור כלל תאונות בניין המתרחשות בשטחי יהודה ושומרון. לשאלה האם למינהל הבטיחות יש בכלל גישה לאתרים מעבר לקו הירוק, השיבו שם בשלילה, כמו גם על השאלה האם במינהל הבטיחות מקבלים נתונים אודות המתרחש באתרי הבנייה מעבר לקו הירוק. כל מה שקשור ליו"ש, כך השיבו במשרד העבודה והרווחה, נתון בידי המינהל האזרחי.

במינהל האזרחי, מצדם, החזירו את הכדור לידי משרד העבודה והרווחה. אם זה לא היה עצוב זה אולי היה מצחיק.

בארגון קו לעובד, אחד הארגונים שנלחם בתופעת תאונות העבודה באתרי הבנייה, מסרו ל"גלובס" כי "במסגרת המעקב האזרחי אחר תאונות בניין, מוכרות לנו שלוש תאונות מתחילת השנה שהתרחשו מעבר לקו הירוק - תאונה קטלנית בעיר מודיעין עילית, בה נהרג העובד ח'ליפה מחמד ח'ליפה, ושתי תאונות קשות נוספות בהתנחלויות אריאל ואפרת. בשלוש התאונות הללו, אם היו מתרחשות בתוך ישראל, החוק היה מחייב את סגירת האתר למשך 48 שעות לפחות, לצרכי חקירה והרתעה גם יחד. כיוון שהתרחשו מעבר לקו הירוק, אף פעולת פיקוח לא ננקטה - לא מיד ולא לאחר מכן, זהות החברות האחראיות נותרה עלומה ולא ידוע אם בכלל נפתחה חקירה משטרתית בעקבותן".

במשרד העבודה והרווחה האמון על נושאי הבטיחות, ובתוכו פועל גם מינהל הבטיחות שאחראי על פיקוח על אתרי הבנייה הסבירו כי "חוקי הבטיחות בעבודה אינם חלים מעבר לקו הירוק, אולם אנו מספקים למשטרת ישראל ולאנשי המינהל האזרחי תמיכה טלפונית בנושאים מקצועיים".

גורמים הבקיאים בסוגיית הבטיחות ביו"ש טענו כי משרד המשפטים הסמיך בעבר את משרד העבודה לפעול גם מעבר לקו הירוק, אולם במשרד העבודה והרווחה לא מכירים הוראה שכזו.

"הפקרות טוטאלית"

בבירור במשרד המשפטים קיבלנו את התשובה הבאה: "ההחלטה של משרד המשפטים המוזכרת בפנייה נוגעת להסדרת מתן אישורים על ידי משרד העבודה לפי חוק רישוי עסקים, והיא אינה נוגעת לבטיחות בעבודה באתרי בנייה, תחום שההסדרה המשפטית בו מושתתת על הדין הירדני כתוקפו בשנת 1967. הנושא אינו מצוי בתחום אחריותו של משרד המשפטים".

במילים אחרות, נראה שאין אף גוף שאכן אמון על נושא הבטיחות באתרי הבנייה מעבר לקו הירוק, וגרוע מכך, אם יש כזה, הוא לא מודע לכך.

עפרה חדד, סמנכ"ל חברת יורו ישראל שבונה ביו"ש, אומרת כי אחריות החברה היא לעמוד באותם תנאים בכל מקום. "אני בתור קבלן חייבת לשים מנהל עבודה, חייבים לדאוג לכל נושאי הבטיחות, לא משנה אם זה בתוך הקו או מחוץ לקו הירוק. גם אם לא סוגרים את האתר, כל תאונה קשה לחברה. אני לא צריכה את המינהל שיפקח עליי כדי שנעמוד בתנאי בטיחות. זה צריך להיות מובן מאליו לכל קבלן ועובד".

בקו לעובד סבורים שהעובדה שאתרי הבנייה מעבר לקו הירוק מוחרגים מפיקוח מינהל הבטיחות, כמו גם מהחוקים והתקנות, מקוממת. "באתרי הבנייה מעבר לקו הירוק הפקרת בטיחות העובדים מצד המדינה מגיעה לשיאים מצמררים", כך מסרו בקו לעובד, "מינהל הבטיחות התעסוקתית מחזיק בעמדה שאין הוא מוסמך חוקית לפעול מעבר לגבולות ישראל, המינהל האזרחי טוען כי אחריות הפיקוח על אתרי בנייה בהתנחלויות מצויה בידי משרד העבודה, ולצד גלגולי העינים והאחריות, אף גורם גם אינו אוסף מידע אודות תאונות העבודה, כך שאפילו עובדים שנהרגים ונפצעים נותרים שקופים, מחוץ לסטטיסטיקה.

"על מדינת ישראל האחריות לשים סוף להפקרות הטוטאלית שמתנהלת מעבר לקו הירוק בתחום בטיחות העובדים. כל עוד המדינה תומכת ומעודדת בנייה, אין היא רשאית להתנער מאחריותה להבטיח את חייהם ושלמות גופם של העובדים, גם בשטחי הגדה".

"זול לבנות בשטחים? זה הכל סיפורים. צריך מאבטח על כל חמישה פועלים"

כשמדברים על בנייה מעבר לקו הירוק נשמעת לא פעם הטענה כי הבנייה שם זולה יותר. ההנחות המובלעות מאחורי הטענה הזו הן שהפועלים, שרובם ממילא פלסטינים מהשטחים, יכולים לעבוד יותר שעות כי אינם צריכים לעמוד שעות במחסומים, וכי אפשר אולי - מתחת לרדאר - לשלם להם פחות או לא לשלם חלק מהזכויות המגיעות להם. בנוסף, ישנה כאמור גם האפשרות לחסוך במפקחי בטיחות בהיעדר אכיפה וחוקים בנושא.

עופר שגיב, מנכ"ל חברת מי-טל הנדסה שבונה מעבר לקו הירוק, מסכים כי "בנושא כוח האדם, קל יותר לקבל אישורים. מעבר לכך, קל יותר להביא פועלים כי זה פשוט יותר קרוב להם הביתה. אם מסתכלים על אתרי הבנייה עצמם, הבנייה נטו בלי כל המסביב, אני חושב שאפשר להגיד שהבנייה יותר זולה מעבר לקו בערך בכ-10%".

עוד יתרון לעבודה מעבר לקו על פי שגיב היא הרוח הגבית שיכול לקבל הקבלן מהרשות המקומית: "הרשויות מעבר לקו מאוד גמישות ומאוד רוצות שתבנה, אז משתדלים לא להפריע וללכת לקראת הקבלנים".

"הבנייה זולה ב-20% לפחות"

יצחק חסיד מחברת משכן אליהו, חברה שבנתה באפרת ובביתר עילית, מעריך שהבנייה מעבר לקו הירוק זולה בשיעור משמעותי אפילו יותר: "הבנייה זולה בלפחות 20% מאזור המרכז. יותר קל להכניס פועלים במעברים וכוח העבודה זול יותר גם בגלל הקרבה הגיאוגרפית. בנוסף, הרגולציה פחותה משמעותית. היתר בנייה באיו"ש זה גג ארבעה או חמישה חודשים. הכל יותר זריז, זה שווה בערך 100 או 200 אלף שקל פחות על אותה דירה".

קבלנים אחרים שעמם שוחחנו, שביקשו להישאר בעילום שם, אומרים שהבנייה מעבר לקו הירוק זולה יותר - משום שיש מי שעובדים ב"שחור". אחרים מספרים כי גם נושא אישורי העבודה לפועלים יותר גמיש מעבר לקו, ולא תמיד כל העובדים יהיו כאלו שקיבלו אישורים כנדרש.

אולם עפרה חדד, סמנכ"ל חברת יורו ישראל, שבנתה בין היתר בגבעת זאב ובאריאל, מסבירה שהטענות על כך שהבנייה מעבר לקו הירוק זולה יותר הן בגדר פנטזיה בלבד. "מה שזול זה אולי שיש יותר שטח, אז אין צורך בחניון תת קרקעי, וגם ערך הקרקע נמוך יותר. אבל גם מחירי הדירות נמוכים יותר בהתאמה".

"הבנקים יותר חוששים"

לדברי חדד, "מי שחושב שהבנייה זולה יותר לא מכיר את התמונה המלאה, או לא מביא בחשבון כל מיני דברים שאולי נשמעים קטנים אבל מצטברים יחד לעלויות נוספות. למשל, כשאני בונה באריאל או בכל מקום אחר מעבר לקו, אני חייבת מאבטח עם נשק על כל עשרה פועלים. כלומר, אני צריכה לשלם משכורות לאדם שיושב וקורא עיתון. זה חוק של המינהל האזרחי. אז אם יש לי 50 פועלים זה אומר שיש לי גם חמישה מאבטחים. זה עוד עלות לפרויקט".

- אבל הפועלים עצמם זמינים יותר.

"אלו אותם עובדי שטחים שחלים עליהם הכללים של מדינת ישראל בכל מה שקשור לעובד ומעסיק. הם יודעים בדיוק כמה צריכים לקבל, ומה הזכויות שלהם. אולי פעם המצב היה שונה אבל היום הכול פתוח, חשוף, ועובר אחד לשני. גם העובדה שאין מחסומים לא אומרת שהם יכולים לעבוד יותר שעות. חוק שעות עבודה ומנוחה קובע שעות ספציפיות. זה לא עוזר שמגיעים מוקדם יותר. זו המציאות, אחרת יש תלונות וקנסות".

- וחומרי גלם?

"לפעמים השינוע דווקא קשה יותר. אם נתקעתי בסוף פרויקט וחסרים לי חמישה שקי מלט. במרכז זה קל, מביאים לי תוך כמה שעות. אבל מעבר לקו זה כבר בעיה. גם בכל הקשור לתקופת הבדק, זה גם יותר קשה, שוב צריך מאבטחים ושוב לוגיסטיקה מסובכת. ויש אפילו מסים מיוחדים. באיו"ש אנחנו משלמים למשל ארנונה לרשות המקומית על אדמת בנייה, ובתוך ישראל על שטח לא משלמים כלום. אנשים שוכחים את הדברים האלו ובסוף זה מצטבר".

גם שגיב מסכים שדבר אחד מסובך יותר מעבר לקו הירוק: המימון. לדבריו, "הבנקים יותר חוששים, בגלל חוסר הוודאות לגבי הבנייה מעבר לקו. דואגים אם פתאום יקרה משהו".

זאת ועוד, תקופות פיגועים פוגעות בקבלנים גם בתוך הקו הירוק (משום שפועלים לא יכולים להגיע), וגם מחוץ לו. שגיב: "אני בניתי ב-1999 באפרת, והתחילה אינתיפאדה. היו בעיות והיו כמה חודשים שאי אפשר לעבוד. מנהל העבודה היה צריך רכב ממוגן ועוד כל מיני צרות. אבל זה לא המצב הרגיל".