ביטול חוזה / צילום: Shutterstock/ א.ס.א.פ קרייטיב
כאשר נגרם נזק למבוטח, באופן טבעי הוא פונה לחברת הביטוח בדרישה לקבלת כספים (תגמולי ביטוח) בגין נזקיו. אם דרישתו של המבוטח נדחית על-ידי חברת הביטוח, הוא יכול לפנות לבית המשפט בתביעה משפטית כנגד חברת הביטוח. הליך זה כרוך בהוצאות לא מבוטלות, אורך זמן רב (כמה שנים), ומרחפת מעליו אי-ודאות באשר לתוצאות פסק הדין. לפיכך נוטים מבוטחים רבים להגיע לפשרה מהירה עם חברת הביטוח, לקבל פחות מהסכום לו קיוו אבל "להרוויח" זמן, עוגמת-נפש ויכולת לשקם את הנזקים.
ככל שהצדדים מצליחים להגיע להבנות ביניהם, נדרש המבוטח לחתום בדרך-כלל על הסכם פשרה לסילוק סופי ומוחלט של דרישותיו מחברת הביטוח. הסכם פשרה זה ידוע גם כ"שטר/כתב סילוק" או "כתב ויתור".
האם כאשר מבוטח חותם על הסכם פשרה כאמור, אשר אינו משקף בהכרח את מלוא נזקיו, נחסמת בפניו הזכות לקבל כספים בעתיד?
באחד הימים התייצב ס' ("התובע") במשרדו של סוכן הביטוח ("הסוכן") לשם הסדרת תשלום פוליסת רכב שרכש. באותו היום החליט התובע לרכוש פוליסת ביטוח אובדן כושר עבודה מחברת ביטוח מסוימת, באמצעות הסוכן. 3 ימים בלבד לאחר מכן, ובטרם קליטת הפוליסה במשרדי חברת הביטוח, נפגע התובע בתאונת עבודה, כאשר נפל מגובה רב, ונגרמו לו שברים קשים בגפיים. התובע אושפז למשך מספר שבועות בבית חולים ופנה לסוכן, ולטענתו הוסבר לו כי על-פי הפוליסה הוא זכאי לפיצוי בגין 4 רכיבים: ימי אשפוז, שברים, נכות ומצב סיעודי.
חברת הביטוח שלחה חוקר מטעמה במטרה לברר אודות נסיבות עריכת הפוליסה ומועד הנפקתה. התובע והסוכן הציגו בפני החוקר את השתלשלות האירועים וזה לטענתם השתכנע שהפוליסה הונפקה לפני התאונה. התובע טען, שהסוכן הודיע לו כי אושר לו תשלום בסך של 74,000 שקל בגין השברים ובגין ימי האשפוז.
עוד נטען כי זכאות התובע לפיצוי בגין נכות וסיעוד טרם קמה, מאחר שהנכות טרם התגבשה. התובע הוסיף,כי הוא ואשתו הגיעו לחתום על מסמך לשם קבלת פיצוי בגין השברים וימי האשפוז. בשלב מאוחר יותר הופתע התובע לגלות כי המסמך עליו חתמו הוא ואשתו הוא "שטר סילוק סופי" (שחוסם אפשרות לקבלת כספים נוספים מחברת הביטוח). התובע העלה שלל טענות כנגד חברת הביטוח וכנגד הסוכן וציין כי התגמולים הנוספים להם הוא זכאי בגין רכיבי הנכות והסיעוד בפוליסה נאמדים על סך של כחצי מיליון שקל. עקב סירובה של חברת הביטוח לשלם סכומים כלשהם הגיש התובע תביעה בבית המשפט.
חברת הביטוח טענה להגנתה כי התובע חתם על שטר סילוק סופי, ולכן יש להורות על דחיית התביעה. חברת הביטוח הוסיפה כי הפוליסה למעשה הונפקה לאחר התאונה ולאור הסיכון להיעדר כיסוי ביטוחי הסכים התובע לחתום על שטר הסילוק, אשר נערך לבקשתו.
הסוכן טען כי כתב התביעה הוגש בחוסר תום-לב תוך ניסיון של התובע להתעשר שלא כדין. נטען כי לאחר שחברת הביטוח שלחה שטר סילוק הסוכן הזמין את התובע למשרדו והסביר לו את המשמעות של המסמך. הסוכן הוסיף כי הוא המליץ לתובע לפנות לעורך דין, אלא שזה בחר לחתום על שטר הסילוק במקום.
האם הנסיבות בהן נחתם שטר הסילוק מונעות מהתובע להעלות טענות נוספות? בית המשפט בחן את שטר הסילוק עליו חתמו התובע ואשתו, והדגיש כי כאשר אדם חותם על מסמך קמה חזקה שהוא מודע ומסכים לאמור בו וככל שברצונו לסתור את החזקה חל עליו נטל מוגבר. על-פי הראיות לא הופעל כל לחץ על התובע ועל אשתו לחתום על שטר הסילוק, והם למעשה הבינו היטב את משמעות חתימתם.
בית המשפט דחה את טענותיו של התובע, לפיהן מדובר בטעות, הטעיה, עושק, כפיה ועילות ביטול נוספות מתחום דיני החוזים. בית המשפט קבע כי לא נפל כל פגם בחתימה על שטר הסילוק ואין מקום להורות על בטלותו.
עוד נקבע כי לא הוכח שהסוכן התרשל ואין הוא חייב לפצות את התובע בגין הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה. בית המשפט דחה את התביעה וחייב את התובע בהוצאות מופחתות (בית משפט השלום, חיפה, 50474-09-14).
"חתמתי תחת השפעת תרופות"
במקרה אחר א' ("התובע") נפגע בתאונה, ונגרמו לו נזקי גוף. במהלך אשפוזו בבית החולים חתם התובע על הסכם פשרה מול חברת הביטוח, שביטחה את האירוע. על-פי הסכם הפשרה התובע קיבל פיצוי כספי בסך 3,000 שקל מחברת הביטוח. במקביל פנה התובע למוסד לביטוח לאומי לשם הכרה באירוע כתאונת עבודה ולשם קביעת אחוזי נכות. המוסד לביטוח לאומי קיבל את בקשת התובע, ולבסוף נקבעה לו נכות לצמיתות בשיעור של 42%. התובע ערך תחשיב נזק עם עורך דינו, ונמצא כי נזקיו נאמדים בשיעור של למעלה ממיליון שקל. התובע קיבל כספים מהמוסד לביטוח לאומי, ובניכוי הכספים הללו נמצא כי היתרה לה הוא זכאי נאמדת בסך של כ-600 אלף שקל אותם הוא דרש לקבל מחברת הביטוח, אשר סירבה לשלם בטענה כי התובע חתם על כתב סילוק. התובע לא השלים עם סירובה של חברת הביטוח והגיש תביעה בבית המשפט.
התובע טען כי חתימתו על הסכם הפשרה נערכה בבית החולים בהיותו נתון להשפעת תרופות, והסכום ששולם לו אינו הולם ואינו משקף את הנזקים שנגרמו לו. עוד נטען כי הסכם הפשרה אינו ממצה את זכויותיו המשפטיות וחברת הביטוח פעלה למעשה בחוסר תום-לב.
חברת הביטוח טענה להגנתה כי הסכם הפשרה נחתם לאחר שלא התגלו ממצאים רפואיים כלשהם שהעידו על נזקיו של התובע. בנוסף, נטען כי התובע חתם על הסכם הפשרה, וחתימתו מאשרת את סילוק התביעה במלואה.
עוד נטען כי חברת הביטוח לא מחויבת לבחון האם סכום הפיצוי עליו הוסכם עם המבוטח אכן משקף את נזקיו, בוודאי כאשר המסמכים הרפואיים לא מעידים על פגיעות משמעותיות. הפיצוי למעשה שיקף את מצבו הרפואי של התובע במועד החתימה על הסכם הפשרה. ככלל, הסכמי פשרה נחתמים תוך נטילת סיכון כי בעתיד יתרחשו שינויים במצב הרפואי.
בית המשפט ציין תחילה כי למרות שהסכם הפשרה נחתם בזמן שהתובע היה בבית החולים, לא הוכח שהוא היה נתון להשפעת תרופות. על-פי הדין, כאשר אדם רוצה להוכיח עניין רפואי עליו לצרף חוות-דעת רפואית, והתובע לא פעל כאמור. יתרה מזאת, מהראיות שהוצגו בהליך עלה כי התובע הבין את המשמעות של הסכם הפשרה והוא חתם עליו מרצונו החופשי. בנוסף, צוין כי התובע לא היה עקבי במסירת הגרסאות שלו לבית המשפט, והדבר פועל לרעתו.
בית המשפט סיכם את פסק הדין, בציינו כי הסכם הפשרה שיקף במועד חתימתו את האינטרסים של שני הצדדים. התובע נטל על עצמו סיכון, שמצבו הרפואי עלול להשתנות לרעה בעתיד. התביעה נדחתה (בית משפט השלום, תל-אביב, 14942-03-14).
■ הכותב הוא מומחה בביטוח ונזיקין, הבעלים של משרד עורכי דין ג'ון גבע, הדר ושות' ומשמש, בין היתר, כיועץ המשפטי לחברי לשכת סוכני הביטוח.