האפוטרופסות הטבעית

השימוש הציני שעושים הורים גרושים בזכות האפוטרופסות הטבעית על ילדיהם

כיצד קובע בית המשפט בסוגיית משמורת הילדים בגירושין/ צילום:  Shutterstock/ א.ס.א.פ קרייטיב
כיצד קובע בית המשפט בסוגיית משמורת הילדים בגירושין/ צילום: Shutterstock/ א.ס.א.פ קרייטיב

גם זוגות נשואים אינם תמימי דעים בכל החלטה הקשורה לגידול הילדים, והורים גרושים בוודאי מסכימים אף פחות. כדי למנוע שיתוק של ההתנהלות המשפחתית, אם ידרשו ההורים הגרושים לנהל משא ומתן על כל נושא וענין, מבחין החוק הישראלי בין החלטת הקשורות לסמכות המשמורת, לבין החלטות הקשורות לסמכות האפוטרופסות.

החלטות יומיומיות ושגרתיות נתונות לשיקול דעתו של ההורה המחזיק בילד באותה עת במסגרת חלוקת המשמורת והסדרי השהות. כך כל הורה יכול להחליט לאיזה חוג לרשום את הילד בזמן שהוא נמצא אצלו (כל עוד הוא גם מממן את החוג), לאיזו פעילות חברתית לקחת את הילד, האם לתת לו אקמול, וכיוצ"ב.

מנגד, ההורה הגרוש חייב לקבל את הסכמתו של ההורה השני עבור החלטות משמעותיות שהן חלק מזכות האפוטרופסות ההורית על הילד, במיוחד בתחום הרפואה והחינוך, לרבות טיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי, רישום למוסדות חינוך ועוד. גם מוסדות החינוך והמטפלים בתחום בריאות הנפש מודעים כיום לחובתם לקבל הסכמה בכתב משני ההורים אם הם גרושים, ולכן דרישה זאת גם נאכפת בפועל.

חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות מאפשר לבית המשפט לשלול מהורה את זכויות המשמורת על הילד, ולהעניק "משמורת" בלעדית רק לאחד ההורים, אך החוק אינו מסמיך את בית המשפט לשלול או לצמצם אפוטרופסות של הורה, אלא אך באמצעות מסירה לאימוץ או הכרזת הילד כנזקק לפי חוק הנוער. העיקרון הוא שגם להורה שאינו אידיאלי יש זכות להישמע ולהיות מעורב בהחלטות מהותיות הנוגעות לילדיו.

בשנים האחרונות הגיעו בתי המשפט להבנה שיש הורים העושים שימוש ציני בזכות האפוטרופסות הטבעית הנתונה להם על ילדיהם, כדי לסרב לכל בקשה של ההורה השני, ובכך לסכל את הטיפול הראוי בילד, כל זאת כדי לנקום בהורה ואולי אף בילד. את התהליך שעברה הפסיקה כדי לפתח את האפשרות לצמצם את זכויות האפוטרופסות של הורים כאלה, ניתן לראות באופן ספציפי בפסיקתו של השופט אסף זגורי מבית המשפט לעניני משפחה בנצרת.

בשנת 2014, דן השופט בתביעה של אם לשלול את האפוטרופסות מאב שבעת ילדיה, ולהעניק לה את האפוטרופסות הבלעדית, לאחר שהלה הורשע בעבירות אלימות ומין קשות במשפחה, ונגזר עליו עונש מאסר של 18 שנה. לבית המשפט לא היה ספק שבמקרה קיצוני זה, כל עוד האפוטרופסות קיימת, הילדים נמצאים בסיכון אמיתי מהאב, שימשיך לקבל אינפורמציה אודותם, ואף יהא רשאי לנהל את עניינם, להביע עמדתו ביחס לחייהם וכיוצ"ב. בפסק דין ארוך ומנומק עמד בית המשפט על הקושי שבהגבלת אפוטרופסות בשל המצב החוקי, ובנה קונסטרוקציה משפטית כדי לאפשר זאת במקרים החריגים והקיצוניים ביותר.

בשנת 2015 השופט קיבל תביעה של אם לקבלת אפוטרופסות בלעדית על ביתה, לאחר שהאב סירב להכיר בילדה, ולא קיים כל קשר עימה, וזאת על אף שלא נשקף ממנו סיכון לבת. בפסק הדין קבע השופט כי הלכה למעשה האם ממילא משמשת אפוטרופוס בלעדי לבת מאז לידתה, ולמרות ניסיונות חוזרים ונשנים מצידה ומצד רשויות הרווחה, האב מסרב לקיים כל תקשורת בנושא הבת. בנסיבות קיצוניות אלה לא ניתן לדרוש מהאם לקבל הסכמה לפעולותיה עבור הבת, ולכן הושעתה אפוטרופסותו על הבת, עד למועד שבו יחליט שהוא מעוניין להיות מעורב בחיי בתו, אם יום זה יגיע אי פעם.

בשנת 2017, הלך השופט צעד נוסף והפעם הגביל אפוטרופסותו של אב אשר מכיר בילדיו, אינו מהווה סיכון עבורם, ואף מקיים עימם קשר, אך בלתי מספק. לאחר הגרושים האב עבר למקום מגורים מרוחק מבית האם והילדים, ולטענתו המרחק, והיחסים העכורים מאד עם האם, מקשים עליו לקיים קשר רציף עם הילדים. לכן הוא אינו מוכן להתחייב לפגוש בילדים יותר מסופ"ש אחד בחודש עם לינה, ולהתחייב לימי מפגשים קבועים. כמו כן האב אינו מוכן לתקשר עם האם בשום צורה, ודורש כי ימונה אפוטרופוס לדין כצד שלישי, אשר רק עימו האב ידבר.

נראה כי הפעם בית המשפט הלך רחוק מדי בקשירת נושא הסדרי הראיה עם האפוטרופסות. ניתן להבין כי לאור חוות דעת המומחים, שלילדים נגרם נזק נפשי כבד מחוסר היציבות של נוכחות האב בחייהם, בית המשפט מעוניין לתת לאב מוטיבציה לשנות את דרכו. כמו כן במסגרת פסק הדין מבהיר השופט שלא בכל מקרה שבו הורה לא מקיים כליל או חלקית את הסדרי הראיה עם ילדיו תישלל ממנו האפוטרופסות, אך יש חשש כי אמירה זאת תיתפס כאמרת אגב, ואילו השורה התחתונה והמשמעותית תוותר העובדה שניתן לצמצם אפוטרופסות לאב שאינו מעורב "מספיק" בחיי הילדים.

הגבלת האפוטרופסות של האב במקרה זה נובעת בעיקר מסרובו לקיים כל צורת תקשורת עם האם. בעידן המודרני שבו קיימים כל כך הרבה דרכי קשר שלא מצריכים מפגש אישי בין ההורים, ממסרונים ועד מיילים, הורה שלא מאפשר החלפת מידע והתייעצויות בין ההורים, מביא למצב שבו לא ניתן לטפל בילדים בהסכמה, ולכן במקרים קיצוניים אלה של העדר תקשורת יש מקום להענקת שיקול הדעת בלעדי להורה המטיב יותר עבור הילדים.

עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס", מומחית לדיני משפחה וירושה, בעלת אתר www.divorceinfo.co.il