לא על ההיי-טק לבדו

נגידת בנק ישראל, ד"ר קרנית פלוג, טענה בשבוע שעבר כי המשק הישראלי הוא כמו רכבת עם קטר חדיש ומתקדם. תעשיית ההיי-טק היא הקטר, שמושך קרונות מיושנים ומקרטעים, שהם שאר ענפי המשק. בדרך-כלל אנו מורגלים לשמוע אמירה כזאת מפי ראשי תעשיית ההיי-טק בישראל, שמבקשים לחזק את הסגידה לענף הכלכלי החשוב, ולקדם בכך את ענייניהם. פחות מובן לשמוע אמירה זאת מפיה של נגידת בנק ישראל. הנה הסיבות:

ראשית, המשק הישראלי מתברך בענפי משק רבים מלבד ענף ההיי-טק, שהם יעילים, תחרותיים ותרומתם למשק עצומה. בתחומי התעשייה קיימים בישראל מפעלים מובילים בתחומם בעולם בשורה ארוכה של ענפים, כמו כימיה, מתכת, פלסטיקה, מזון, התפלת מים, נייר ועוד.

גם בתחומי השירותים קיימים כאן ענפים מוצלחים, כגון: תיירות, ביטוח, תחבורה, שירותי תקשורת, מסחר ועוד. החקלאות הישראלית אף היא עדיין מהמובילות בעולם בתפוקתה ובאיכותה.

נכון יותר לקבוע, כי כל מפעל או תחום כלכלי-עסקי שמצליח להתחרות לאורך זמן, ואף להרחיב את תפוקתו ואת מעגל מועסקיו בישראל - חרף ייסוף מתמשך בשער-החליפין, רגולציה וחקיקה מקשות, אירועי ביטחון כל מספר שנים - ראוי לתואר "קטר המשק הישראלי", ולא להיות מוגדר "כקרון מיושן ומקרטע".

בהערת אגב נציין, כי הייצור התעשייתי של הענפים המוגדרים "טכנולוגיית-עילית" עלה בשש השנים האחרונות לפי הלמ"ס בשיעור של 5% בלבד, בעוד שייצור ענפי התעשייה במוגדרים "מסורתיים" עלה באותה תקופה בכ-10%. כך לומדים כי ברכבת של בנק ישראל "הקרונות" נוסעים מהר יותר מ"הקטר".

ברור שיש מקום להשקעות מיכון נוספות בענפי המשק שאינם היי-טק, אך אלו מבוצעות בהדרגה על-ידי המפעלים לפי שיקולי כדאיות כלכלית, ואין להקדים את המאוחר.

העובדה שחלק גדול מענפי המשק משלמים לעובדיהם שכר נמוך מזה הנהוג בענף ההיי-טק, אינה הופכת ענפים אלו למיושנים ולמקרטעים. כל תחום ומאפייניו, וכל מפעל צריך להתחרות מול מקביליו בעולם, ולא מול ענף ההיי-טק בישראל. ככל שמפעל או תחום יהיה יעיל בתחומו ויגדיל את התפוקה לאורך זמן - כך גם שכר עובדיו צפוי לגדול.

נגידת בנק ישראל צדקה בדבריה בדבר אחד: קיימת בישראל כלכלה דואלית. אך הכלכלה הדואלית אינה בין ענף ההיי-טק לבין שאר ענפי המשק, כפי שטען בנק ישראל, כי אם בין המגזר העסקי התחרותי לבין המגזר הציבורי והמונופולים. בעוד שענפי המשק העסקיים פועלים ללא לאות להתייעל ולהתחרות, חרף תנאי סביבה מורכבים, המגזר הציבורי הולך, משמין ומתנפח בשיעור חריג, ובכך מעיק יותר ויותר על המגזר העסקי. כאן טמון חלק נכבד מבעיית הפריון הנמוך יחסית של המשק הישראלי.

מבנק ישראל ניתן היה לצפות שיאיר ויעלה לשיח מוקד זה של פריון נמוך. אך באופן מפתיע בנק ישראל דווקא מפציר בממשלה להגדיל את המגזר הציבורי תוך הטלת מסים נוספים על הציבור. בנק ישראל מסתמך בתמימות כלשהי על מחקר שמצביע כי ההוצאה האזרחית בישראל נמוכה מממוצע מדינות ה- OECD.

יש להניח, שכדרכן של השוואות בינלאומיות גם השוואה זו לוקה ברלוונטיות חלקית בלבד. כך למשל, היא אינה מביאה בחשבון את הגיל הצעיר של האוכלוסייה בישראל, שמשפיע דרמטית על היקף ההוצאה לבריאות ולסיעוד. גם ההוצאה הגבוהה לביטחון, רלבנטית להסקת המסקנות מהמחקר. קריאת בנק ישראל להגדלת המגזר הציבורי עוד לפני שזה עובר תהליכי התייעלות והגדלת הפריון, רק ירחיבו את הכלכלה הדואלית בישראל - קטר המגזר העסקי והתחרותי הגורר אחריו קרונות של מגזר ציבורי כבד והולך.

■ הכותב כיהן כממונה על התקציבים במשרד האוצר