עינת ויצמן כלולה בקטגוריה של אלה המוגדרים כ"יוצרים". בתור שכאלה הם נושאים ברמה את דגל חופש הביטוי, ובעיקר את דגל הכיבוש. אותו כיבוש הוא הנושא העיקרי, כמעט היחיד, בו עוסקים ה"יוצרים". אלא מה? לא ידוע לי על איזה תחקיר שיענה לשאלה האם אלה הם באמת יוצרים. די בכך שמישהו, כמו ויצמן, יכתוב משהו, ספר, או מחזה העוסק בכיבוש, כדי שהתואר יוצר יודבק לו. לא כל-כך משנה אם הכתיבה ראויה וטובה או סתם עלובה - העיקר שהפלסטינים יהיו מסכנים, והישראלים אשמים.
שום אחריות?
מה שהופך את ההגדרה "יוצרים" לפארסה. כי רובם, אולי כולם, כותבים את אותו הדבר כבר עשרות שנים. בעצם, כבר לא כותבים. מדקלמים. מי אחראי למסכנות הזאת? לא זוכר דיון רציני על השאלה, האם אולי הפלסטינים אחראים למצב הקרוי כיבוש? אפילו אחריות זעירה, חלקית, או מרבית, בלעדית? אולי הם אלה שבגללם המצב הזה התחיל ואינו מסתיים?
עינת ויצמן. יוצרת, יעני
מכיוון שלמיטב ידיעתי דיון רציני כזה לא קיים בתחום "היצירה הדקלומית" בישראל, אז גם אין תשובה רצינית, ואנחנו נשארים עם הדקלומים של היוצרים המדומים ומעשיהם המוזרים, כמו הליכתה של המדקלמת עינת ויצמן, שמחזה שלה נפסל, למסיבה של חבר הכנסת המורשע באסל גטאס לקראת כניסתו לכלא בגלל ניסיון להעביר לאסירים מחבלים טלפונים שיאפשרו להם ליזום פעולות טרור. בשביל ויצמן ושכמותה זה היה מעשה ראוי לשבח, כי זה הרי היה נגד הכיבוש. כביכול.
מזיקים לפלסטינים
אנשים אלה "יוצרים" לעצמם תדמית של אנשים נאורים, הפטורים מלבדוק את העובדות ולדבוק בהן. או גרוע מזה - הם יודעים את העובדות אבל נותנים להן פרשנויות "יצירתיות", בשם חופש הביטוי. בערך מה שעושים טראמפ ונתניהו. לזה קוראים פייק דעות ופייק יצירות.
הייתי שמח לראות יצירה של המדקלמים המעלה ספקות לגבי טהרת המאבק הפלסטיני בכיבוש; לגבי האחריות שלהם לכיבוד ולכך שהם חיים בתנאים של פיגור; לגבי רצונם בהסדר שלום. משהו, לכל הרוחות.
יש גם מחשבה עצמאית?
משהו שיראה שהמדקלמים מעכו ושאר מקומות כאלה מסוגלים גם למחשבה עצמאית וכנה. משהו שיסביר איך זה שהיהודים ששבו מהשואה בנו מדינה לתפארת, בעוד שהפלסטינים היושבים כאן מאות שנים נשארו בפיגור כללי? ומי עוזר להם להמשיך להתבוסס בפיגורם? אותם יוצרים-מדקלמים האומרים להם שהם צודקים בכך שבמקום לעשות לביתם, הם עושים נגד בתיהם של אחרים.
עכשיו גטאס גאה
כאשר נתפש מעביר את הטלפונים לאסירים ביטחוניים, ניסה באסל גטאס כל דבר כדי להישאר מחוץ לכלא. לאחר שכל התכסיסים נכשלו הוא נזכר: "אני גאה", אמר עם כניסתו לכלא. נו, שיהיה.