השפכים הזורמים בנחל אשלים / צילום: עודד נצר, אקולוג מחוז דרום, המשרד להגנת הסביבה
בשבוע שעבר אירע אסון סביבתי בנגב המזרחי, האסון האקולוגי החמור ביותר בישראל בשנים האחרונות. מאות מיליוני ליטרים של חומצה רעילה זרמו לנחל אשלים. המשרד להגנת הסביבה הודיע כי "המשטרה הירוקה" (ולא הכחולה) תפתח בחקירה פלילית נגד קומץ מנהלים בחברת רותם אמפרט (בבעלות כיל דשנים), יצרנית הפסולת המסוכנת ש"הרגה" את הנחל.
לאחר האסון פנתה עמותת אדם טבע ודין לשר האנרגיה בבקשה לבחון בדחיפות את זיכיונות החברה ואת הרחבת פעילותה בכריית הפוספטים בערד. במכתבה פירטה שורה של זיהומי עבר גדולים. "אין מדובר בתקלה חד פעמית", הסבירו, "אלא בדפוס פעולה בעייתי, על סף העברייני, מצד קברניטי חברת רותם אמפרט, אשר באופן עקבי מבכרים את רווחי החברה על פני עמידה בחובות שמטיל החוק הישראלי לשם הגנה על הסביבה".
האם שיאנית הפסולת הארצית היא האשמה העיקרית? נדמה שלא. דפוס פעולה "על סף העברייני" לא נוצר ללא ואקום באכיפה. בסופו של דבר, מעל מערכת האכיפה הסביבתית על כל שלוחותיה מרחפת שאלה מטרידה: מדוע לכיל מותר מה שלא מותר לשום מפעל אחר?
מדוע לכיל מותר לממן הדרכות, משרות או רכבים לפקחי רשות הטבע והגנים? מדוע רק לכיל מותר להקים מאגרי חומצה אימתניים ללא היתרים? מדוע רק לכיל מותר לרמות את המדינה בחישובי התמלוגים ולסיים את הפרשה בפשרה (קנס של 391 מיליון דולר)?
איך זה שרק לכיל מותר לקבל משאבי טבע ציבוריים ללא מכרז וללא תמורה? על מה ולמה רק לכיל מותר לאגור הרים ואגמים של חומרים המוגדרים "פסולת מסוכנת", ועוד מחוץ לשטח המפעל?
כמו נהג פרוע סדרתי המתחמק ללא עונשים, כיל אינה האשמה העיקרית בהרס הטבע בחבל ארץ זה. לא כיל אשמה, אלא כל מי שאפשרו לה להמשיך ולהשתולל כמעט בלי חשבון על חשבון הסביבה. לא רק את המזהם הלא משלם צריך לחקור, אלא את מערכת האכיפה שכשלה. אותה מערכת שמנהלת כעת את החקירה.
אז כן, יש מקום לחקירה הפלילית נגד המזהם עצמו. אך בנוסף מתחייבת בדיקה מעמיקה באשר לתפקוד הרגולציה, לכל הפחות ע"י ועדת הגנת הסביבה של הכנסת ומשרד מבקר המדינה. מכיוון שהדבר עובר כחוט השני בין שלל רשויות ארציות ומקומיות, לו היינו מדינה מתוקנת - הייתה מוקמת ועדת חקירה ממלכתית לחקירת הגורמים לאסון.
■ הכותב היה יו"ר עמותת "רוצים לחיות בלי מכרות"