מיקו צרפתי / צילום: תמר מצפי
אחרי 21 שנים של פחד פוליטי לרוחב קשת המפלגות ואימפוטנציה ביצועית גורפת של כל בכירי הרגולטורים במשרדי הממשלה, חוטפת הממשלה בדיוק את המגיע לה: עובדי חברת החשמל יורקים לבעלי הבית בפרצוף, נהנים מגיבוי תמוה עד מוטה מבית הדין לעבודה וההסתדרות וגם מחברי כנסת ופקידים בכירים בעלי אינטרס - ומתפוצצים מצחוק כל הדרך למצבורי המיליארדים הגלויים והסמויים, פרי העברות מכיסי הציבור לעובדים.
האם 2017 תהיה שנת הפריצה? האם מה שנראה כרגע, שהממשלה תחזיק מעמד עד למועד הבחירות, כלומר בידיה שנתיים של יכולת ביצוע - תביא לגיבוש רפורמה והעברתה? אם זה תלוי בממשלה - אז לא נראה כך. בנימין נתניהו הפך ראש ממשלה שבורח מכל עימות ורפורמה כלכלית (יפתח רון-טל, שלא הוכיח את עצמו, קיבל מראש הממשלה קדנציה שלישית כיו"ר; וסמנכ"ל הרגולציה אורן הלמן מוצע על-ידי נתניהו לנציב שירות המדינה).
שר האוצר משה כחלון סייע לאבי ניסנקורן לכל אורך הקדנציה שלו, עד שכמה שבועות לפני הבחירות להסתדרות, התברר כי כחלון הוא השותף הקואליציוני של ניסנקורן (ניגוד עניינים?); ויובל שטייניץ, שר האנרגיה, ממשיך לדבר ולדבר על הצורך ברפורמה במשק החשמל - ובפועל מסתפק בזה. מתחתיהם מתחבאים כל הרגולטורים שגם חוששים מחוסר גיבוי פוליטי וגם רוצים לסיים קדנציה בשלום ואולי בעתיד לקבל חוזי ייעוץ, אם לא ג'ובים נדיבים, מחברת החשמל.
וכך קרה שהנוזל הצהבהב השתלט על כל המערכת כולה - מהמנהלים עד המאכערים - ולשיא השיאים הגיעו שופטי בתי הדין לעבודה, שייתרו את סמכויות המדינה והעניקו את כל הכוח לוועד עובדים מונופוליסטי, כולל היתר לשבות בכל עת שירצו. מה שאיפשר למדינה לעתור לבג"ץ בתקווה שזה יציל אותה, בעצם את כולנו, מהשיתוק של עצמה.
בתחילת מאי השנה פסק בית הדין הארצי לעבודה , בראשות השופט יגאל פליטמן, כי המדינה חייבת (!) לשתף את עובדי חברת החשמל בכל הדיונים, השיקולים, התוכניות וגיבוש המדיניות בכל הנוגע לרפורמה בחברה. ואם לא - זו המשמעות - מותר לעובדים לשבות בכל רגע שירצו בגין כל עילה.
במילים אחרות: המדינה, בבואה לגבש מדיניות ביחס לעתיד משק החשמל ולרפורמה בתאגיד ציבורי יקר מאוד, לא יעיל, מכביד, מפוקפק בהתנהלותו, שצבר חובות אדירים של עשרות מיליארדים, חייבת - כך קבע השופט פליטמן - בהתייעצות עם העובדים. לא התייעצות על תנאי ההעסקה שלהם, לא על השלכות המדיניות והרפורמה עליהם, לא על תנאים-הטבות-פיצוי לעובדים שייאלצו להיפרד מסיר הבשר של המונופול - אלא הממשלה חייבת גם להתייעץ וגם להתחשב במה שמקנה לוועד את הכוח לדרוש אימוץ אוטומטי של האינטרסים של עובדי המונופול. כאילו החברה היא של אמא של העובדים.
זה כבר היה כל-כך מוגזם, עד שלא נשארה ברירה אלא לעלות לעליון. באמצע יוני התקבל אישור היועץ המשפטי לממשלה, ד"ר אביחי מנדלבליט, והמדינה הגישה עתירה לבג"ץ נגד מתן זכות וטו בפועל לוועד נגד בית הדין הארצי לעבודה על פגיעה בריבונות הממשלה.
האם בג"ץ יוביל לסוף דיבורי הרפורמה, שהחלו ב-1996? ספק. ספק אם שופטי העליון ירצו להתערב מהותית במה שהממשלה לא מעזה להתערב בו.