קריירה/ צילום: צילום: Shutterstock/ א.ס.א.פ קרייטיב
בעולם העבודה בארץ, חלק נכבד מאיתנו נתקלים מעת לעת בתופעה מכוערת של מנהלים ועובדים כאחד שמעליבים את עמיתיהם לעבודה ומתקשרים באופן לא תרבותי בלשון המעטה. אף שהרוב המוחלט של העובדים מסתייגים מהמשך עבודה בסביבת עבודה כזו, היא ממשיכה לאפיין מקומות עבודה רבים.
מדוע זה קורה? ייתכן שאת התשובה לכך מספק מחקר חדש שנערך בבית הספר למינהל עסקים וורטון (שבין בוגריו נמנים וורן באפט ודונלד טראמפ), אך את מסקנותיו לא ניתן לקבל בשוויון-נפש. המחקר גורס כי דיבור אגרסיבי במקום העבודה משפר ביצועים ותורם להגברת המוטיבציה.
נתון מעניין נוסף הוא שכמעט 60% מהעובדים מעידים כי דיבור כזה מתרחש לפחות פעם בחודש במקום עבודתם. התופעה הפכה לשכיחה כל-כך, עד שעובדים במקומות מסוימים מקבלים התנהלות כזו כעובדה מוגמרת, בלי להבין שהם למעשה חווים בריונות והתעמרות במקום העבודה.
על אף שהמחקר נערך על-ידי חוקרים ממוסד מכובד, מומלץ לחשוב פעמיים לפני יישום מסקנותיו ולהשתמש בו בערבון מוגבל. דיבור אגרסיבי יכול אולי לסייע לשיפור ביצועים במצב של תחרות בין יריבים, כמו בספורט או במכירות, אולם במקומות עבודה רגילים הוא יכול לייצר את האפקט ההפוך. סביבת עבודה שבה מושרשת תרבות דיבור עוינת ואגרסיבית, תגרום לעובדיה להתכנס בקליפתם, לפתח אדישות כלפי משימותיהם וטינה כלפי מעסיקיהם. למעשה, אגרסיביות תוביל לאנטי-מוטיבציה, לתפקוד חלקי או לקוי ובסופו של דבר גם לסיום יחסי העבודה.
לא מעט מעסיקים טועים לחשוב שלתחרות אגרסיבית בין עובדיהם מתווספת תרומה כלכלית. אולם בפועל, גם אם נדמה שסביבת עבודה כזו מניבה תפוקות גבוהות יותר בטווח המיידי, בטווח הארוך נוצרת סביבת עבודה "רעילה", שיכולה להסב לחברה נזקים כלכליים ותדמיתיים שקשה לאמוד אותם. זאת, בלי לדבר על הנזק הבריאותי והנפשי שנגרם לעובדים עצמם. לעתים המנהל "מתעורר" ומגלה זאת מאוחר מדי, אחרי שכבר נפגעה המוטיבציה של יתר העובדים להמשיך לבצע את תפקידם על הצד הטוב ביותר. גרוע מכך - ישנם עובדים איכותיים אשר בחרו לעזוב את הסביבה התוקפנית.
הרצון לייצר תפוקות גבוהות ולמקסם רווחים בכל מחיר, יכול לסנוור ולהשכיח מאיתנו את העובדה שמקום העבודה אינו "ג'ונגל", ועובדים בו בני אדם. במציאות המוטרפת של שוק העבודה בישראל - הנע בין תחרות מתמדת, עמידה ביעדים, טכנולוגיה משתנה שצריך לאמץ במהירות ולחצים המופעלים עלינו מכל עבר - מתפתחת תחת אפנו במקומות לא מעטים סביבת עבודה שלילית, לחוצה ולא בריאה, שמקדשת תרבות עבודה שבה "אדם לאדם זאב".
סביבת עבודה כזו אינה גזירת גורל, ועובדים לא חייבים לקבל אותה בהכנעה. אמנם האחריות לדאוג לסביבת עבודה מיטבית היא בראש ובראשונה של המעסיקים, אך גם לעובדים יש אחריות משמעותית בעניין. מוטב שירימו דגל אדום ולא לבן, ובמקום לספוג התנהגויות שליליות של עמיתיהם, יתריעו ויפקחו את עיניו של המנהל. גם אם המעסיק עדיין לא הבין את גודל החומרה וההשלכות של סביבת העבודה השלילית - בכוחם של העובדים להדליק נורת אזהרה, שבסופו של דבר תמנע נזק נוסף להם ולחברה, מקור לחמם.
אפילו אם יש בדל של אמת בממצאי המחקר שהוצגו בהתחלה, לא יעלה על הדעת שמנהלים יאמצו שיטה זו לתמרוץ עובדיהם. יש קו תפר דק מאוד בין תחרות בריאה שמעודדת תוצאות חיוביות - לבין סביבת עבודה דורסנית שפוגעת בכל מי שבסביבה.
כדי ליצור אווירה יצירתית ופרודוקטיבית, מוטב לבחור דרכים אחרות שלא רומסות את כבוד העובד, כמו שבח פומבי, תגמול כספי תלוי הצלחות, תמריצים חיוביים נוספים ויחס מכבד. שימוש באמצעים אלה הוא הדרך להגשים את היעד של מעסיקים ועובדים כאחד - מקום עבודה מצליח ומשגשג שעובדיו מגיעים אליו עם חיוך.
■ הכותבת היא מומחית לדיני עבודה