מאוהב לאויב: הגיע הזמן לצאת להגנת היועמ"ש מנדלבליט

1. בנערותו שיחק אביחי מנדלבליט, היום היועץ המשפטי לממשלה, בקבוצת הכדורגל של מכבי תל-אביב. בוני גינצבורג, לשעבר שוער נבחרת ישראל בכדורגל, המכיר את מנדלבליט מהתקופה הזאת, תיאר אותו כ"שחקן מצוין עם כישרון גדול על המגרש וגם יכולת איפוק. אחד שנלחם על המגרש, אבל תמיד יודע להגיע לפתרונות מאוד נעימים".

להבדיל, גם בתפקידו כיועמ"ש, ולמרות הביקורת עליו מכיוונים שונים, מנדלבליט מתגלה עד כה כמצוין. בזמן האחרון הוא נדרש להגיע לפתרונות מאוד לא נעימים ולא פשוטים, והוא אינו מהסס לעשות זאת.

שתי הטריות והבולטות שביניהן הן החלטתו להעמיד לדין את אשת ראש הממשלה שרה נתניהו בפרשת המעונות, וההחלטה לחתום על הסדר עד מדינה עם ארי הרו, לשעבר ראש הסגל במשרד ראש הממשלה.

ההחלטה בתיק המעונות נגד רעיית ראש הממשלה עדיין לא התקבלה רשמית, אבל היא כבר התקבלה אצל מנדלבליט "נפשית". מנדלבליט, פרקליט המדינה שי ניצן וכל שרשרת הפרקליטות שמתחתיהם שעסקה בתיק המעונות, השתכנעו כי בשורה של מקרים שרה נתניהו עברה על החוק כשגלגלה הוצאות פרטיות שלה ושל משפחתה - על רהיטים, חשמלאי, מטפל לאביה החולה ועוד - אל הכיס הציבורי.

ההחלטה לחתום על הסדר עם הרו לא הייתה פשוטה. היא נעשתה מתוך הבנה שבתיק כל-כך חשוב הפרקליטות חייבת להפוך כל אבן בדרך לבירור האמת. היא נועדה בעיקרה לסתום חורים של מידע והבנה על מערכות היחסים של ראש הממשלה בנימין נתניהו עם ארנון מילצ'ן וג'יימס פאקר בתיק המתנות (תיק 1000), כמו גם על המהלכים האופרטיביים שעשה נתניהו כדי להגשים את הדיל המושחת לכאורה שהוא סגר עם מו"ל "ידיעות אחרונות", ארנון (נוני) מוזס (תיק 2000).

בפרקליטות מאמינים שהעדות של הרו תסייע לגבש תשתית ראייתית שתבהיר אם המעשים של נתניהו חצו את הרף הפלילי ומחייבים את העמדתו לדין, ובאילו עבירות. אולם, בניגוד לחלק מהפרסומים ולמה שכנראה רוב הציבור חושב, ההסדר עם הרו אינו סותם את הגולל על סיכויי נתניהו לצאת ללא כתב אישום מתיקים 1000 ו-2000. הוא כנראה גם לא יוליד את פתיחתן של חקירות נוספות נגד נתניהו.

בכל מקרה, היום, 10 באוגוסט 2017, הגיע הזמן לצאת להגנתו של מנדלבליט, שנאלץ להתמודד מהרגע ששמו עלה כמועמד לתפקיד היועמ"ש עם גל עכור של ביקורת ההולך ומתברר כבלתי מוצדק.

כשמונה ליועמ"ש בינואר 2016, כונה מנדלבליט "יקירו של נתניהו", ונטען כי הוא יתקשה לקבל החלטות בנוגע לנתניהו ומשפחתו לאור העובדה ששימש קודם לכן כמזכיר הממשלה, ומשום שמונה על-ידי נתניהו והוא כביכול חייב לו את המינוי. מנדלבליט גם נאלץ להתייצב בבית המשפט העליון ולהתגונן מפני עתירות לפסילות מינויו. הוא הסביר כי מערכת היחסים שלו עם ראש הממשלה ושריה היא על בסיס העבודה המקצועית ולא בגדר קרבה אישית, ודאי שלא פוליטית.

המינוי עבר בהצלחה, אך התווית שהודבקה למנדלבליט כמקורבו ו"יקירו" של נתניהו לא הוסרה ממנו. בשבועות ובחודשים האחרונים הד'בר בא לביטוי בהפגנות שנערכות בסמוך לביתו בפתח- תקווה - הפגנות שהן לגיטימיות לחלוטין, אולם חלק מהקריאות שנשמעות בהן אינן ממן העניין.

עכשיו מנדלבליט מותקף גם ימין וגם משמאל. אתמול (ד') הצטרף למתקפה על עליו, גם אם כי בצורה מתוחכמת ומרומזת, ראש הממשלה בכבודו ובעצמו. בנאום שנשא בגני התערוכה בפניי תומכיו מהליכוד, נמנע נתניהו מלהזכיר את שמו של מנדלבליט, אך הוא הביע זלזול מופגן בחקירת רעייתו.

"הם 'מעדיפים לעסוק בדברים ברומו של עולם', הנוהל להחלפת מנורה, חמגשיות, כוס התה שהוגשה לאביה הצדיק בן ה-97 על ערש דווי. איזו בושה", אמר נתניהו, שאינו יכול או אינו רוצה להבין מי באמת צריך להתבייש בהתנהגותו.

שתיקת הכבשים: הסוף?

2. בשבוע שעבר ביקרתי את עתירת מפלגת מרצ לבג"ץ נגד תוכנית הרדיו של עו"ד יורם שפטל. כתבתי שהוויכוח של מרצ עם שפטל צריך להיעשות בזירה הציבורית, ושהניסיון להשתיק את שפטל הוא אנטי-דמוקרטי בשל פגיעתו בחופש הביטוי.

יו"רית מרצ, ח"כ זהבה גלאון, כעסה על הדברים וביקשה להגיב. נביא את דבריה במלואם: "מענית צודק. לשפטל אכן עומדת הזכות לחופש ביטוי, אבל איש לא ביקש לשלול את הזכות הזו ממנו. חופש הביטוי עדיין אינו כולל את הזכות להגיש תוכנית רדיו, ולא ייתכן ששפטל יזכה לפטור גורף מהאיסור על הפצת הסתה", אומרת גלאון. "משמח לגלות את הקלות שבה מענית מוחל בשמנו על הדברים של שפטל, למען חופש הביטוי כמובן. אבל מענית אינו זה שצריך לחיות עם איומים ברצח ושטף תגובות הנאצה אחרי כל תוכנית".

גלאון מוסיפה ואומרת כי "מענית לא לבד. גם מנכ"ל 'רדיו ללא הפסקה', אור צלקובניק, יש רגישות מופלגת לחופש הביטוי של שפטל, לפחות בכל הנוגע להאשמת השמאל בבגידה. הוא חי פחות בשלום עם ההתבטאות הגסה והמכוערת של שפטל על הרמטכ"ל ודרש ממנו להתנצל".

לדברי גלאון, "בכל הנוגע לגבולות חופש הביטוי, ב'רדיו ללא הפסקה' מגלים גמישות אולימפית. הגבולות הללו צרים מלהכיל את ההתבטאויות הוולגריות של רון קופמן או את ההשתלחות של שפטל ברמטכ"ל, אבל הם רחבים להפתיע כשמדובר בחברי הכנסת של מרצ".

גלאון כותבת כי "אני יודעת שבימין מאוד אוהבים את הסיפור 'מרצ נגד חופש הביטוי', ובכלל מרתק לראות איך כל אלה שעודדו מהיציע איומים בשלילת תקציב על הצגות בעירום או חוגי בית של 'שוברים שתיקה', אחוזי חרדה פתאום מחופש הביטוי של שפטל.

"הבעיה עם שפטל אינה הפה המלוכלך שלו. הבעיה אפילו אינה הסטנדרטים הכפולים של 'רדיו ללא הפסקה', אלא הבעיה היא שמאחורי הטינופת של שפטל חוזרת עמדה קבועה אחת ומסוכנת: השמאל בוגד. זו המשמעות של הדיבורים עלינו כעל משתפי פעולה עם חמאס. לכולם ברור מה דינם של בוגדים, ומי שעדיין לא הבין, מוזמן לקרוא בטוקבקים".

גלאון מוסיפה כי "לפעמים נראה שהדבר המשמעותי היחיד שלמדו בימין מההסתה שקדמה לרצח רבין, זה שלא מנומס לשים תמונות של פוליטיקאים בכאפייה או במדי SS. אבל הכאפייה או המדים הנאציים היו רק ביטויים גרפיים נרדפים למשהו אחר, עמוק יותר: רבין בוגד. אז משמח שלא נעים יותר לאנשים להעלות תמונות פוליטיקאים במדי SS, אבל זה באמת לא משנה כלום אם עדיין לגיטימי לתאר יריבים פוליטיים כבוגדים. שפטל אינו היחיד, אבל הוא בהחלט עשה מזה קריירה. שפטל אפילו לא טורח להסתיר את הקריאה לרצח...".

לסיכום כותבת גלאון: "אז אולי בימין רוצים שמאל שיישב מקופל בשקט מול הסתה לרצח בשם זכותו של שפטל לשפוך רעל בשידור. אני לא מתכוונת לשחק את התפקיד הזה. סיימתי לשתוק".