ראש הממשלה בנימין נתניהו נפגש עם נשיא ארה"ב דונלד טראמפ בבית הלבן / צילום: אבי אוחיון לע"מ
אדוני ראש הממשלה, אתה מוסיף לשתוק לנוכח הסטירה הפומבית המצלצלת שהנחית חברך הטוב, דונלד טראמפ, על הלחי הקולקטיבית של העם היהודי. נאלמת דום כאשר מנהיג העולם החופשי, שאתה מגדירו כידיד טוב של מדינת ישראל, רמס ברגל גסה את מורשת השואה בהכריזו שיש נאצים "טובים מאוד", בדיוק כפי שיש שמאלנים "טובים מאוד".
לא אמרת מילה לאחר שנשיא ארה"ב, שכל כך פיללת שייבחר, מצא שיש סימטריה מוסרית בין ניאו-נאצים, חברי קו-קלאקס-קלאן ורכיבים אחרים של הימין הקיצוני, שחוללו פרעות בשארלוטסוויל, וירג'יניה בסוף השבוע שעבר, לבין מפגינים שמחו על נוכחותם שם; בין אלה שצרחו "מוות ליהודים", "היהודים לא יחליפו אותנו" ו"הייל טראמפ" לבין אלה שניסו להשתיקם.
המשוואה של טראמפ, שהעניקה לגיטימציה נשיאותית חסרת תקדים ליורשים האידיאולוגיים של אדולף היטלר, עוררה צהלה אדירה בימין הקיצוני וקבס ברוב מגזרי האוכלוסיה האחרים בארה"ב. ואצלך, מר נתניהו?
שלשום (ג') - אחרי שלושה ימים! - גינית בתקיפות את הפורעים בשארלוטסוויל. "אני מזועזע מביטויי האנטישמיות, מהניאו-נאציות ומהגזענות", אמרת. "על כולנו להתנגד לשנאה הזו". עם כל הכבוד, אדוני ראש הממשלה, זו לא חוכמה גדולה. גינוי של אספסוף ימני משולהב ורצחני, שטוף זימה נאצית, גרסה אמריקאית פרימיטיבית ובלתי מאורגנת של לובשי החולצות החומות באירופה בשנות ה-30, אינו מצריך שום השקעה של הון פוליטי. אבל היכן הגינוי של מי שנתן גושפנקא של הבית הלבן לבריונים הניאו-נאצים האלה לאחר מעשה? איפה ההצטחצחות האורטורית שלך כשצריך אותה? הרי התנופה שנתן דונלד טראמפ לתנועה הניאו-נאצית באמריקה היא אירוע היסטורי שנזקו לא יתפוגג במשך שנות דור.
לא, חלילה, שזכר השואה אינו צרוב בלבך. תמיד ידעת לנצל את כישוריך האורטוריים כדי להרעיד את נימי הנפש בתאריכים רלוונטיים. בינואר אשתקד, למשל, בנאום מוקלט בטקס לציון יום השואה הבינלאומי בשגרירות ישראל בוושינגטון, אמרת - ואני בטוח שהתכוונת לכל מילה: "היום אנו זוכרים שישה מיליון יהודים שנרצחו בשואה. אנחנו זוכרים מיליון וחצי ילדים יהודיים שלא זכו להתבגר... פעם היה העם היהודי חסר ישע וחסר מדינה. כיום אנו שוב עם ריבוני ועצמאי עם יכולת להגן על עצמנו..."
האם לא עלה על דעתך שדווקא אתה, מנהיג מדינת היהודים הריבונית, חייב להגן על מורשת השואה מפני חורשי רעתה? היה קל מאוד להוקיע את מכחיש השואה הבלתי מגולח מחמוד אחמדיניג'אד. זה עבד מצויין בניו-יורק ובוושינגטון. קצת יותר קשה להוקיע את נשיא ארה"ב, גם כאשר הוא עצמו מספק ראיות מתועדות לירידתו מהפסים.
ושלא תהיה לך טעות, אדוני ראש הממשלה. טראמפ אולי לא הכחיש את השואה, אבל הוא תרם לזילותה. בקריצתו לפשיסטים האמריקאים, בניד הראש הקל לעברם, הוא אותת שזה בסדר להיות ניאו-נאצי. הרי זו ארץ חופשית. לכל אחד מותר להאמין במה שהוא רוצה. יש ביניכם חבר'ה טובים, הוא חיזק אותם. שואה? אנטישמיות? הסוגיות הברורות האלה שעולות מדבריו לא הטרידו את נשיא ארה"ב. טראמפ, איפוא, הוא בעיה לא פחותה ממושאי עידודו - ואתה לא עשית דבר כדי להעמידו על מקומו; לא העזת להביע את מחאת המדינה היהודית.
הרי לא היתה לך בעיה להגדיר בעבר את ג'ימי קארטר כ"נשיא העוין ביותר לישראל". לא חששת לומר שברק אובמה ביצע "מחטף אנטי ישראלי מביש" כאשר הוא החליט שארה"ב תימנע בהצבעה על הצעת החלטה נגד ההתנחלויות במועצת הביטחון בדצמבר אשתקד. האם ייתכן שעובדת היותם של השניים דמוקרטים סייעה לך להתגבר על מורך הלב ולהוקיע אותם, בעוד שקשריך ההדוקים עם המפלגה הרפובליקאית כובלים את ידיך וסותמים את פיך עתה?
איזה פרצוף יש להנהגת ישראל כאשר מנהיגים במערב אירופה משמיעים ביקורת מושחזת על ההתפרצות המתלהמת והאנטישמית במשתמע של טראמפ, בעוד שאתה, מר נתניהו, מתעלם ממנה? האם נוח לך שגויים של שבת ילחמו את המלחמה שאתה צריך להוביל?
אולי כדאי שתלמד מתרזה מיי, ראש ממשלת בריטניה. קשריה עם טראמפ הדוקים לא פחות מקשריך שלך, למרות צרימות בתחילת היחסים. היא שמרנית לא פחות ממך (והרבה יותר מטראמפ) והיא מייחסת חשיבות רבה מאוד לקשריה עם וושינגטון. ובכל זאת, היא הגיבה כך על דברי טראמפ: "אינני רואה שום הקבלות בין אלה שמחזיקים בדעות פשיסטיות לבין אלה שמתנגדים להן. אני חושבת שיש חשיבות לכך שאלה שמחזיקים במשרות שלטוניות חייבים לגנות את השקפות הימין הקיצוני". מאי אמנם לא נקבה בשמו של טראמפ אך היא לא הותירה ספק מה דעתה על דבריו. שר המשפטים של גרמניה המערבית, הייקו מאס, הלך רחוק יותר: "הדעת אינה סובלת כיצד טראמפ מנסה לטייח עתה על אלימות האספסוף הימני משארלוטסוויל. לאיש אסור להמעיט ממשמעות האנטישמיות והגזענות של הניאו-נאצים".
כמובן, מר נתניהו, אינך יושב לבדך על הגדר. הצמרת הישראלית יושבת לצדך. נשיא המדינה, ראובן ריבלין - בדרך כלל סמל של תעוזה פוליטית - התעלם אף הוא לחלוטין מדברי נשיא ארה"ב והסתפק בגינוי פושר של מה שהתרחש בשארלוטסוויל, במכתב לוועידת הנשיאים של הארגונים היהודיים הגדולים, כך: "המחשבה שבימים אלה אנו חוזים בדגל הנאצי - סמל אכזר כל כך של אנטישמיות - מוצג ברחובות הדמוקרטיה הגדולה בעולם, ובעלת הברית הגדולה והמוערכת ביותר של ישראל, היא כמעט בלתי נתפסת".
ושרת המשפטים איילת שקד צייצה: "את הניאו-נאצים בארה"ב צריך להעמיד לדין". (באמת? ומה ייאמר בכתב האישום?) ובינתיים לא שמענו אף מילה משלדון אדלסון, ידידך משכבר הימים, מר נתניהו, שתרם סכומים כבדים לקמפיין של טראמפ. ועל גדר משלהם יושבים מחוקקים רפובליקאים רבים (בהחלט לא כולם) - אף הם ידידיך הקרובים - שיודעים לספר על תיעובם מטראמפ בשיחות פרטיות עם כתבים, אך כאשר מדובר בהצהרות פומביות - נו, זה כבר סיפור אחר.
יש אומרים, שאי אפשר להאשים את טראמפ כי הוא פשוט לא מבין. "מעולם לא היה לנו נשיא, ממפלגה כלשהי, שמנותק כל כך מהבנת ההיסטוריה הלאומית שלנו, מהמאבקים הפנימיים שלנו, שעודם מתנהלים, סביב השאלה מיהו בדיוק אמריקאי 'אמיתי'", כתב השבוע הפרשן הוותיק ג'ף גרינפילד. "מעולם לא היה לנו נשיא שמשלב מידה מדהימה כל כך של בורות היסטורית ופוליטית עם כישורים לשוניים שמציבים את דרגת ההתפתחות שלו ברמה של ילד מאותגר בן תשע".
זה אולי נכון, מר נתניהו, אבל כמנהיג המדינה היהודית אינך יכול להחשות על דברי בלע מאששי אנטישמיות - ולא חשוב מאיזה פה הם יצאו. ואם אתה חושש, אדוני ראש הממשלה, שטראמפ האימפולסיבי יזעם על ביקורת ישראלית בגין התנהלותו בסוגיית הפרעות בשארלוטסוויל וינחית את פטישו על מפעל ההתנחלויות בבוא העת, אתה יכול להירגע. ההתנגשות עם ממשל טראמפ בגין תהליך השלום בוא תבוא, גם אם תשלח לו זר ורדים עם שוקולד משובח של עלית יום יום. זאת, כמובן, בהנחה שהאנרגיה הנשיאותית לא תוזרם לאפיקים דחופים יותר, תהליך אימפיצ'מנט למשל.