אתר בנייה / צילום: תמר מצפי
איך זה שהסינים מצליחים לתכנן ולהקים מגדל בתוך שבועות ספורים, כאשר פה בישראל לוקח שנים ארוכות להקים בניין? כיצד הבריטים הצליחו לסלול במהירות את רשת הרכבת התחתית מתחת ללונדון באמצע המאה ה-19, ופה מתעסקים בשנת 2017 בקו הראשון שיחצה את תל-אביב? לפני שמאשימים את שרי הממשלה לדורותיהם, חשוב להזכיר את זכות הקניין וזכויות הפרט של האזרחים שחיים כאן. זכויות שהיו הרבה פחות דומיננטיות באנגליה של פעם, ושבוודאי פחות רלוונטיות בסין של היום. זכויות שלא בקלות נוותר עליהן היום או מחר, אבל גם כאלה שמאפשרות כמעט לכל החלטה במדינת ישראל, ודאי אם היא נוגעת לענייני נדל"ן המערבים בדרך כלל הרבה מאוד כסף ושיקולים חשובים אחרים, להימרח חודשים ושנים ארוכות עד שמישהו (מי אמר בית המשפט העליון) יאמר סוף סוף את המילה האחרונה.
הזכות הזו הולידה בין השאר גם את ועדות הערר המחוזיות - צוואר הבקבוק הידוע לשמצה של תוכניות הבנייה בישראל. ערכאות שניתן לרוץ אליהן כדי להגיש התנגדות, גם אחרי שהוועדה המקומית ישבה, דנה ואישרה את התוכנית שהגיש יזם, רשות כלשהי או השכן ממול (ערר על תוכנית יוגש רק אם היא כוללת הקלה או שימוש חורג. אם היא לא חרגה מהתוכנית, המתנגדים צריכים להגיש עתירה לבית משפט).
במקביל, צוואר בקבוק נוסף התפתח במהירות בוועדות הפיצויים והיטלי ההשבחה - שהוקמו רק לפני עשור כדי לייעל את המערכת ולחסוך עומס בבית משפט. בפועל, אותן ועדות - שאמורות לטפל בעררים על גובה היטלי השבחה בעת אישור התוכנית או בתביעות פיצויים בגין אישור תוכניות (לפי סעיף 197) - לא מצליחות להתמודד עם העומס על כתפיהן. ורק שנבין - עד להכרעת הוועדה, לא ניתן לקבל היתר בנייה להקמת הבניין.
מספר העררים הפתוחים מבהיל. כפי שאנחנו מציגים היום, נכון לסוף 2016 מדובר ב-750 עררים פתוחים על תוכניות בכל הארץ ועוד 1,800 עררים בנוגע לפיצויים או לבירור מחדש בנוגע לגובה היטלי ההשבחה. ואגב, הנתונים שהועברו על ידי מינהל התכנון מתייחסים רק לתיקים שנפתחו החל משנת 2012, בשעה שישנם כנראה לא מעט תיקים שמחכים עוד משנים שקדמו להן. ובאופן צפוי, היכן שנמצא הכסף הגדול, באזור המרכז ותל-אביב, גם כמות העררים הגדולה באמת - 310 במחוז מרכז ועוד 1,200 במחוז תל-אביב.
לזכותו של שר האוצר הנוכחי, נאמר שהוא זיהה את הבעיה מיומו הראשון בתפקיד. בנובמבר 2011 הוא הודיע על הקמת 3 ועדות ערר נוספות (שתיים בתל-אביב ואחת במחוז מרכז), והבטיח כי "תחילת פעילותן של הוועדות עתידה להביא לקיצור הטיפול בתיקים בחצי שנה לפחות, ולשחרור של מאות יחידות דיור לשוק". כחלון אמר אז כי "הקמת הוועדות הנוספות מהווה נדבך נוסף במאבק לפתרון משבר הדיור. ההחלטה על הקמת הוועדות התגבשה לאחר שזיהינו את ועדות הערר כצוואר בקבוק וכגורם מעכב בהליך האישור. הוועדות החדשות שיוקמו יקצצו באופן משמעותי הבירוקרטיה ויסייעו בהזרמת כמות משמעותית של יחידות דיור לשוק".
ועדיין, כמו שתוספת המכוניות לועגת מדי שנה לתוספת המחלפים והכבישים שבה מתפאר שר התחבורה, גם הגידול במודעות האזרחים ובכמות עורכי הדין בישראל (שכבר למדו לדפוק בעצמם על דלתות השכנים ולשכנע אותם להגיש התנגדות) ממשיכה לסתום את צוואר הבקבוק בוועדות הערר, למרות ההבטחות הגדולות של שר האוצר, האחראי גם על מינהל התכנון.