בשבוע שעבר התעוררה סערה ציבורית בשל החלטתה של נשיאת בית המשפט העליון, מרים נאור, שלא לשלוח נציג של הרשות השופטת לטקס לציון 50 שנה להתיישבות ביהודה ושומרון, בשל היותו, להשקפתה, אירוע פוליטי. והנה, היום (ג') נחשף בגלי צה"ל ששופט בית המשפט העליון, נעם סולברג, תושב אלון שבות, דווקא נכח בטקס השנוי-במחלוקת שנערך בקרבת ביתו.
מטעמה של נאור נמסר בתגובה, כי הגעתו של סולברג לטקס נעשתה בידיעתה וכי סולברג נכח בו כאזרח פרטי ולא כנציג מערכת המשפט. ואילו השופט העליון בדימוס, אליקים רובינשטיין אמר שאין בכך כל רע וש"סולברג הלך (לטקס) על תקן תושב המקום ולא נכנס לתכנים ספציפיים".
בהתייחסויות של נאור ורובינשטיין לנוכחות סולברג בטקס יש בעיה אחת - נאור ורובינשטיין מציגים בתגובתם עמדה שהיא מנוגדת לתפיסה המסורתית של בית המשפט העליון, לפיה שופט, ודאי שופט מכהן של בית משפט העליון, אינו יכול "לפשוט מעליו את הגלימה" כרצונו ולהפוך כבמטה קסם לאדם פרטי בלבד.
שופט של בית המשפט העליון נשאר תמיד בעיני הציבור נציג מערכת המשפט, גם כשהוא יוצא את משרדו בגבעת רם ונוסע לביתו בירושלים, בתל-אביב, או באלון שבות.
ניתן להניח שהתגובה הרשמית של נאור מנסה לכסות על אכזבתה מסולברג, שהחליט "לצפצף" עליה וללכת לטקס, למרות שבעיניה הוא היה אירוע פוליטי ולא ממלכתי. מצד שני, סולברג הרי מתגורר בגוש עציון. למה שאת מה שהוא מקיים באופן יומיומי בגופו ובנפשו, הוא לא יקיים בטקס שעורכת הממשלה?
בכל מקרה, דבר אחד הוא ברור - או שסולברג עבר על כללי האתיקה בהגיעו לאירוע פוליטי, או שנאור טעתה כשהחרימה טקס ממלכתי. אי אפשר לתת פטור לשניהם, או לאחוז בחבל משני קצותיו בתירוץ שסולברג הלך אליו כאדם פרטי.דרך אגב, לפי שיטת הסניוריטי, צפוי סולברג לכהן כנשיא בית המשפט העליון בין אוקטובר 2028 לינואר 2032. אפשר לנחש שלטקס החגיגי שוודאי ייערך בעוד 15 שנה לציון 65 שנה להתיישבות ביהודה ושומרון, הרשות השופטת תשלח נציג רשמי.