אפרת / צילום: רויטרס
האירוע הממלכתי לציון יובל שנים לשחרור יהודה ושומרון, שנערך לאחרונה בגוש עציון והצית מחלוקת סביב השאלה אם השופטים יכולים להשתתף באירוע או לא - היה בעצם המשך הוויכוח אם גוש עציון בפרט (שרבות מאדמותיו נרכשו על ידי יהודים לפני כמאה שנה) וההתנחלויות בשטחי הגדה המערבית בכלל הם חלק אינטגרלי מישראל.
נוח להגדיר את אזור גוש עציון כ"שטח כבוש" ולכן למחוק אותו מהתודעה, אבל אי-אפשר להמשיך ולהתעלם מהעובדה שעבור לא מעט אנשים, מדובר בפרברי ירושלים. בעשור האחרון, שטח המועצה האזורית גוש עציון הלך וגדל, ולמרות עצירת הבנייה, האוכלוסייה היהודית הכפילה את עצמה.
במפגש עם ראש המועצה האזורית גוש עציון שלמה נאמן, ועם מהנדסת המועצה, האדריכלית זהרה ישי, הם מספרים שהם עושים צעדים ראשונים להפוך את רצף היישובים הקיים, כולל היישובים הערביים, לעיר אחת, ענקית. שניהם לא מצליחים להבין איך מדברים בישראל על מצוקת דיור, בשעה שיש בשטחם כל-כך הרבה מקום. מבחינתם, הכל תלוי עכשיו בטראמפ.
גוש עציון ממוקם מדרום מזרח לירושלים, על הדרך ההיסטורית המובילה לבאר שבע דרך בית לחם וחברון. היישובים הראשונים בגוש עציון הוקמו כבר בשנות ה-30 של המאה הקודמת, על קרקעות שנקנו מפלאחים פלסטינים. היישובים היהודיים נעזבו בחודש מאי 1948, אחרי קרב עקוב מדם, והשטח נכבש על ידי ירדן. ב-1967, אחרי מלחמת ששת הימים, הקימו בני הדור השני של מתיישבי גוש עציון את קיבוץ גוש עציון ואחריו גם את ראש צורים ואלון שבות.
על פי אתר האינטרנט של המועצה האזורית גוש עציון, במועצה 20 יישובים, מהם שבעה יישובים משותפים לדתיים וחילונים, שמונה יישובים דתיים-לאומיים, שלושה קיבוצים ושני יישובים חרדיים. אפרת וביתר עילית, שמבחינה פיזית הן חלק מהאזור, הן מועצות מקומיות נפרדות.
ראש המועצה נאמן מכהן בתפקידו פחות משנה, אך הוא בעל ניסיון רב בפעילות ציבורית ובענייני גוש עציון. הוא נולד בבירוביג'ן, עלה ארצה בגיל 17 ולמד בישיבת הר עציון. בין היתר הוא היה אחראי על מדינות ברית המועצות לשעבר בסוכנות היהודית ויועצו המיוחד של השר לענייני ירושלים והגנת הסביבה, זאב אלקין. הוא עצמו מתגורר בהתנחלות כרמי צור. האדריכלית זהרה ישי גדלה בירושלים, סיימה לימודי אדריכלות בבצלאל, עבדה במשרדים פרטיים ובמשרד השיכון. היא מתגוררת בהתנחלות אלעזר.
נאמן וישי עושים מאמץ ניכר להבהיר, שוב ושוב, שגוש עציון הוא חלק אינטגרלי של ישראל. נאמן: "אני עושה שמירות ביישוב שלי, מסייר עם הג'יפ. בא חייל, שאלתי אותו מאיפה הוא, והוא אמר שהוא מבת ים. אמרתי לו, בוא אני אראה לך את הבית שלך. מהבית שלי רואים את אשקלון, קרית גת, ואפילו את עזריאלי בת"א. הוא שאל אותי: מה, ככה כל היום אתה מסתכל עלינו? ואז אמרתי לו... אתה יודע מה הבעיה? שאתם לא מסתכלים עלינו".
ישי: "אנחנו במיקום שהוא בדרך ממישור החוף לירושלים. זו הדרך העתיקה לירושלים. ככה עלו לפני אלפיים שנים. דרך אגב, מדדי זיהום האוויר, כאן בגבעה של אלון שבות, הם מהגבוהים בארץ. כל זיהום האוויר של ת"א מגיע אלינו. אני רוצה שיראו שאנחנו חלק מכם".
"בשטחי C אני לא יכול לאכוף חוקים"
אבל אם תבדקו בנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, תגלו שבשונה ממקומות אחרים במדינת ישראל - אין נתונים לגבי שטח המועצה האזורית גוש עציון וגם לא על צפיפות התושבים. במועצה האזורית גוש עציון מסבירים שבשטחי יהודה ושומרון מחשבים רק את שטח היישובים המצטבר. כלומר, אין התייחסות לכל מה שלא מוגדר כשטח A. במילים אחרות, אין קשר בין מה שמוגדר כשטח המועצה האזורית לבין התחום שעליו היא חולשת, שהוא עצום.
יישובי המועצה האזורית גוש עציון מוקפים בהתיישבות פלסטינית אינטנסיבית מבית ג'אלה, שליד שכונת גילה בירושלים, דרך בית לחם ועד יישובי הפריפריה של חברון. במילים אחרות, הקשר בין יישובי ספר המדבר של גוש עציון (תקוע, נוקדים ומעלה רחבעם), ויישובי החלק הצפון מערבי של גב ההר (נווה דניאל, כפר עציון, אלון שבות, בת עין, גבעות ועוד) אינו רציף. העניין אפילו עוד יותר מורכב משום שגם בתוך מה שמוגדר כגרעין ההיסטורי של הגוש, דהיינו, אזור כפר עציון, יש לא מעט יישובים פלסטינים גדולים (חוסאן, נחאלין, אל ג'בעה).
נאמן: "כשאתה משוטט בשטח אתה לא רואה הבדל. אבל שטחי C הם לא שלי, הם שייכים למנהל האזרחי. אם ערבי בונה מרפסת בלי היתר בנייה אין לי מה לעשות. גם אם יהודי בונה לו בית בשטח C אין לי מה לעשות. המצב הכלכלי של המועצות בשטחי יהודה ושומרון הוא קטסטרופלי כי אנחנו שולטים על שטח ענק, מספקים שירותים, אבל אני לא יכול לאכוף חוקים, כלום".
"כל דונם מגיע לבג"ץ"
- בעשור האחרון גוש עציון גדל מאד, הן מבחינת שטחי היישובים והן מבחינת כמות האוכלוסייה. איך אתם מסבירים את זה?
נאמן: "כבישים ובנייה, אבל, גם היתרי בנייה. בשמונה השנים של אובמה לא קיבלנו אישור להיתרי בנייה. ביתר עילית ואפרת היו חלק מגוש עציון, הם גדלו והיום הן מועצות נפרדות. במועצה האזורית גוש עציון יש היום 25 אלף איש, בביתר עילית 55 אלף, באפרת עוד 8,500. יש לך כאן עיר ענקית, עם סרוגים, חרדים ומעורב ויש גם יישוב חילוני (הר גילה). החזון שלי הוא שנהיה עיר גוש עציון. אני רוצה שנתנהל כמו עיר אחת עם שכונות".
ראוי לציין בהקשר זה כי חלק מהיישובים בגוש עציון קטנים אפילו מכדי להיקרא שכונה, ומונים כמה עשרות משפחות כל אחד.
- מה עוצר אתכם מלהקים את העיר החדשה?
נאמן: "יש אדמות, אבל בכל האדמות שאומרים שהן אדמות מדינה (אדמות המדינה הירדניות שהועברו לבעלות השלטון הישראלי), באים הערבים ואומרים שיש להם עליהן קושאנים (כלומר שהאדמות בבעלות פרטית). לפי סטטיסטיקה, למעלה מ-90% מהקושאנים של הערבים מזויפים. אבל ההליך לשחרר את הקרקע, דורש ועדה מקצועית, שיפוטית, ערר, אח"כ בג"ץ. כל דונם פה מגיע לבג"ץ וזה מסבך את העניינים".
- מה יהיה אופי עיר החדשה?
ישי: "אני הגעתי ממשרד השיכון עם ההבנה שפה, כמו בכל מדינת ישראל, האדמה היא מצרך נדיר. בזבזנו את האדמה שלנו על בתים פרטיים, לא ניצלנו אותה כמו שצריך. יש המון דיונים איך להפוך מקום כפרי לציפוף יותר איכותי. אנחנו, משנים את התפיסה של הגוש. הוא כבר לא יהיה כפרי, אלא סמי-עירוני. לא יהיו פה את המגדלים של תל-אביב, וגם לא בניינים של 12 קומות כמו בבית שמש, אלא יותר כמו בירושלים של פעם, עם בניינים של 4-5 קומות. רחביה, בית הכרם, בית וגן".
- אבל במדינת ישראל לא סופרים אתכם כחלק מהמאמץ של הגדלת כמות יחידות הדיור.
ישי: "כל ירושלמי יודע שבעיר נגמרו עתודות הקרקע. מתכננים על רכס לבן, מתחת למושבים אורה ועמינדב, מקום שלא היה עולה על הדעת בעבר בגלל המעיינות, והיום דוחפים לשם 5,000 יח"ד ב-17 יח"ד לדונם. מנצלים כל גבעה שיש. מנסים להגדיל את מספר יחידות הדיור ואין איפה. אני אומרת שאנחנו העתודה הדרומית של ירושלים. זה נתקע בגלל הנושאים המדיניים, אבל מבחינת הבעלויות זה שייך ליהודים עוד מהמאה שעברה. ברוב מדינת ישראל הקרקע היא בחכירה מהמנהל. הבעלויות כאן יותר חזקות מאשר לאנשים בירושלים ובתל-אביב".
- אתם מדמיינים דו קיום?
"כבר היום יש דו קיום! תיסע לרמי לוי ותראה דו קיום. כולם שם, הקופאים וגם קונים ערבים. הם עובדים אצלי בבית - אמא של המנקה שלי נפטרה וכל מי שהוא מנקה אצלו מהיישוב שלנו הלכו לנחם אותו. הם באים אלינו, עובדים אצלנו".
דרור אטקס, מעמותת "כרם נבות", אינו שותף לאופטמיות ולחזון: "בהנחה ששתי האוכלוסיות יישארו לחיות כאן, נצטרך למצוא דרך לחלק את הכוח הפוליטי ואת הגישה למשאבים בצורה שתהיה שונה בתכלית ממה שאנחנו מכירים אותו היום".
"דו קיום זה ביטוי מגוחך"
כאמור, בגוש עציון שבים ומזכירים שאדמות הגוש נרכשו על ידי יהודים לפני כמאה שנה, בטרם נכבש הגוש על ידי הירדנים ערב הקמת המדינה בשנת 1948.
עם זאת, מסמך שערך ארגון "כרם נבות", שמתמקד במעקב, מחקר ופרסום עובדות ודוחות אודות מפעל ההתנחלויות, קובע שאין קשר בין האזור שהיום נהוג לכנותו "גוש עציון" לבין הטריטוריה שנשאה שם זה לפני 1948. לטענת מחברי הדוח, עד 1948 קנו יהודים באזור רק 10,500 דונם, ואילו היום יש 22,250 דונם של אדמות מדינה. לדברי מחברי הדוח: "ההתנחלויות באזור זה הוקמו במהלך השנים בעיקר באמצעות שילוב של מרכיבי גזל אדמות ממוסד ופיראטי הכולל תפיסות לצרכים צבאיים, הכרזות על אדמות מדינה והשתלטויות על שטחים פרטיים של פלסטינים שגישתם לקרקע נמנעה מהם".
לדברי אדריכל אלון כהן ליפשיץ, מעמותת "במקום" (מתכננים למען זכויות תכנון): "דו-קיום זה ביטוי מגוחך בהקשר הזה. אפילו כשהמנהל האזרחי יוזם תוכנית המתנחלים עוצרים אותה. יש כפר לא מוכר שנקרא חירבת זכריה, בין אלון שבות לעין צורים, שהיה קיים לפני 1948. היה לחץ לייצר הכרה בתוכנית, אבל המועצה האזורית הפעילה לחץ ועצרו את זה. דוגמה נוספת היא כל הכפרים באזור של הרודיון, צמוד לנוקדים ותקוע, באזור של ג'בת א דיב. שם יש שש תוכניות שכבר אושרו להפקדה ב-2014, והן לא מתקדמות. הכפרים האלה לא מעניינים אף אחד".
- מה דעתך על החזון של עיר גוש עציון שמדברים עליו במועצה האזורית?
"אנשים שמתכננים עיר ברוחב של 200 מטר ואורך של שלושה קילומטר, כמו אפרת, לא יודעים מה זה עיר. הפרקטיקה היחידה שהם מבינים זה כיבוש. הם יודעים לזרוק פה ושם קרוואן. העיר היחידה שיש באזור זה ביתר עילית ואין להם בכלל קשר אליה. היו המון תוכניות לחבר את גוש עציון וירושלים שלא הצליחו. מה שכן, יש להם אסטרטגיה של להשתלט על שטח".