מבקרוית בר ניב ואבי צבי / צילום: רוני שיצר
בכירים בגופים עסקיים הפורשים מקבלים ממעסיקיהם עם פרישתם סכומים משמעותיים המוגדרים בכל מיני שמות. חלקם מוגדרים כ"מענקי אי-תחרות", אחרים כ"אופציות" ואחרים כתשלומים בגין "הישגים מיוחדים", "מענקים" ועוד. מיליוני ועשרות מיליוני שקלים מחליפים ידיים - וכולם מרוצים. כמעט כולם. הבעיות עם התשלומים הללו מתחילות כשרשות המסים נכנסת לתמונה, ומתעוררות מחלוקות בין אותם בכירים-מתעשרים לרשות המסים על אופן סיווג ההכנסה - הכנסה מעבודה (הכנסה פירותית) החייבת במס שולי בהיקף של כמעט 50% או הכנסה מרווח הון שחייבת בשיעור מס של 20%-25% בלבד. פעם אחר פעם מגיעות המחלוקת הללו לבית המשפט, וזה נוטה בשנים האחרונות לשים תמרור עצור בפני הבכירים המבקשים לשלם מס מופחת.
אתמול (ג'), חסם בית המשפט המחוזי פעם נוספת תכנון מס של בכירים שקיבלו תשלומים של מיליונים ממקום עבודתם ודיווחו עליהם כרווח הון. פסק הדין עסק בעניינם של רוית בר-ניב, לשעבר מנכ"לית נטוויז'ן, אשר ביקשה לשלם מס בסך 840 אלף שקל בגין סכום של 4.2 מיליון שקל שקיבלה מהחברה בעת עבודתה בה; והקולגה ובן-הזוג שלה שלה, אבי צבי, לשעבר סמנכ"ל הלקוחות בחברה והמשנה למנכ"לית, שביקש לשלם 740 אלף שקל מס בגין סכום של 3.7 מיליון שקל שקיבל מהחברה. פקיד השומה רצה נתח הרבה יותר גדול מהסכומים הללו, והוציא להם שומות מס חדשות, המבטלות את דיווחיהם לרשות המסים. בית המשפט המחוזי בתל-אביב את עמדתו של פקיד השומה, שמשמעותה תוספת מס כוללת בסכום של כ-2 מיליון שקל.
המחלוקת בין הצדדים סבבה סביב השאלה כיצד יש לסווג תשלומים שקיבלו בר-ניב וצבי מנטוויז'ן - האם יסווגו כהכנסת עבודה (הכנסה פירותית) ששיעור המס השולי החל עליה בשנת המס הרלבנטית למחלוקת (2011) הוא 45% - כעמדת פקיד השומה; או לחילופין יסווגו יסווגו כרווח הון, ששיעור המס המרבי שחל עליו בשנת המס הוא 20% או של 25% במקרה של הקצאת אופציות במסלול רווח הון - כעמדת בר-ניב וצבי.
מאבק על מענק המיזוג
בר-ניב שימשה בעבר כיו"ר תנובה וכיו"ר שיכון ובינוי, ואילו צבי כיהן בעברו כמנכ"ל רשת, מזכייניות ערוץ 2 לשעבר וכיום מפעילת ערוץ רשת-13.
בר-ניב וצבי החלו לעבוד בחברת נטוויז'ן בשנת 2000. החל ממארס 2001 ועד למארס 2007 כיהנה בר-ניב כמנכ"לית החברה. צבי שימש בתפקיד סמנכ"ל לקוחות בחברה ומשנה למנכ"לית, החל מאוקטובר 2000 ועד לפרישתו במאי 2007. בד-בבד עם מינויים למשרות ניהול בחברה, נחתמו עימם הסכמי העסקה, במסגרתם נקבע כי כל אחד מהם יהיה זכאי לקבל "מענק מיזוג", במקרה של מכירה או מיזוג של החברה. גובה המענק שנקבע הוא 2% מעליית שווי החברה מעל שווי של 54 מיליון דולר.
בשנת 2006 התמזגה החברה עם חברות ברק וגלובקול. בר-ניב וצבי טענו אז, כי בשל עסקת המיזוג הם זכאים למענק בגובה של 2% מההפרש שבין שווי החברה בעת המיזוג לבין הסכום של 54 מיליון דולר. לטענתם, מענק המיזוג שהגיע לכל אחד מהם עמד על סך של כ-1.54 מיליון דולר. עוד טענו, כי ב-2006 החליטה החברה להקצות להם אופציות באמצעות נאמן במסלול רווח הון.
בינואר 2008 הגישו השניים תביעה נגד נטוויז'ן בבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב, במסגרתו תבעה בר-ניב מהחברה כ-9.6 מיליון שקל, וצבי תבע כ-8.4 מיליון שקל. השניים טענו, כי החברה אינה מכבדת את התחייבותה לשלם להם את מענק המיזוג, את הטבת המס בגין האופציות הראשונות שקיבלו (בשנת 2001) ומימשו (בשנת 2007), ואינה מכבדת את התחייבותה להקצות להם את האופציות הנוספות למניות החברה. בנוסף, טענו כי הם זכאים לתנאים נלווים לשכר לתקופת ההודעה המוקדמת ולתקופת ההסתגלות.
ביוני 2011 הסתיימה התביעה בפשרה, שבמסגרתה נקבע כי החברה תשלם לבר-ניב סכום של 4.2 מיליון שקל ולצבי סך של 3.7 מיליון שקל, "בגין ויתור על זכויות בגין שינוי מבני ומיזוג ו-ויתור על זכות התביעה בגין אי-מתן האופציות". בנוסף, שולמו לבר-ניב ולצבי 60 אלף שקל ו-40 אלף שקל (בהתאמה), עבור מכלול תנאים סוציאליים להם היו זכאים בגין תקופת ההודעה המוקדמת ובגין תקופת ההסתגלות (הפיצוי בגין רכיב זה שולם להם במסגרת תלוש השכר ונוכה ממנו מס בהתאם לתקנות ניכוי מס במקור משכר). החברה גם נשאה בהוצאת שכר-טרחת המומחה הכלכלי מטעם בר-ניב וצבי ובשכר-טרחת עורכי דינם.
הכנסת פירותית או רווח הון?
ביולי 2012 הגישו בר-ניב וצבי לרשות המסים את הדוחות השנתיים שלהם לשנת 2011, ובהם דיווחו על הכנסתם מהתשלומים שקיבלו כחייבת במס רווח הון בשיעור 20%. אולם רשות המסים לא הסכימה עם הגדרת התשלומים הללו כרווח הון. בתגובה לדיווח, הוציא פקיד שומה-תל-אביב 1 שומות בצו, לפיהם התשלומים חייבים במס שולי (45%) כהכנסה מעבודה, ולחילופין קבע כי יש לסווגם כמענק פרישה, שאף הוא חייב במס שולי.
בר-ניב וצבי לא ויתרו והגישו ערעור על עמדת פקיד השומה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, במסגרתו טענו כי כל התשלומים ששולמו להם הם רווח הון ולא הכנסה מעבודה. פקיד השומה - באמצעות עו"ד גלית פואה מהמחלקה הפיסקאלית בפרקליטות מחוז תל-אביב (אזרחי) - טען מנגד, כי התשלומים שולמו מכוח ובמסגרת יחסי עבודה, וכי בר-ניב וצבי לא הצליחו לסתור את החזקה שנקבעה בפסקי דין בתחום, לפיה כל טובת הנאה ששולמה לעובד ממעבידו מהווה הכנסת עבודה, אלא אם יוכח אחרת.
הכנסה הונית - רק במקרים חריגים
השופטת ירדנה סרוסי קיבלה את עמדת פקיד השומה וקבעה כי "רק במקרים חריגים ומיוחדים ניתן יהיה לסווג תשלום המשולם ממעביד לעובדו כרווח הון, וכך יהיה רק אם יעלה בידי העובד לשכנע כי התשלום שקיבל ממעבידו אינו תחליף או מסווה להכנסת עבודה".
הנטל המוטל על העובד בעניין זה הוא נטל "כבד מהרגיל", כהגדרת השופטת, לא רק משום הכלל הרגיל, לפיו נטל הראיה בערעורי מס מוטל על המערער, אלא משום שעליו לסתור את החזקה "החזקה" שנקבעה בפסיקה בעניין זה, ולשכנע כי התשלום ששולם לו ממעבידו אינו מסווה להכנסת עבודה.
עוד ציינה השופטת, כי בניגוד לטענת בר-ניב וצבי, אופן סיווג התשלומים בהסכם הפשרה שחתמו עם חברת נטוויז'ן - שמכוחו הם שולמו - כתשלומים החייבים במס רווחי הון - לא רלבנטי.
"הכנסת עבודה קלאסית"
"ייאמר מיד", קבע בית המשפט המחוזי, "כי אין באופן ניסוחו של הסכם פשרה על-ידי הצדדים לשנות את מהותם האמיתית של התשלומים ששולמו על פיו, והעובדה שהתשלומים כונו בשם כזה או אחר, אין בה לשנות ממהותם האמיתית. "לא המערערים (בר-ניב וצבי) ולא החברה (נטוויז'ן) הם אלה המוסמכים לקבוע את אופן סיווגם של התשלומים לצורכי מס, וסיווג זה ייעשה על-ידי בית המשפט וייקבע לפי המהות האמיתית של התשלומים", קבעה השופטת וציינה כי דבריה מקבלים משנה תוקף כשלוקחים בחשבון את מעמדם הבכיר של בר-ניב וצבי בחברה ערב פרישתם, וביכולת שהייתה להם להכתיב את אופן ניסוח הסכם הפשרה.
השופטת הוסיפה, כי "כמעט כל פיצוי ניתן לתיאור כתשלום שניתן עבור 'הוויתור' על הזכות לדרוש את הפיצוי (כפי שצוין בהסכם הפשרה שמכוחו שולמו התשלומים - א' ל"ו). מבחינת דיני מס, אופן זה של הצגה נועד להטות את הכף לטובת סיווגו ההוני של הפיצוי, כביכול שולם עבור 'מכירה' (ויתור) של 'נכס' (זכות ראויה) - וכפועל יוצא לגרום להקטנה משמעותית של שיעור המס החל על הפיצוי. אולם, כפי שאמרתי לעיל, הבחינה של הפיצוי תיעשה בהתאם לטיבו האמיתי ובהתאם לטיב הנזק שנגרם, אותו הוא בא לפצות".
השופטת הבהירה עוד, כי סיווגו של הפיצוי ייעשה באופן דו-שלבי: תחילה יש לאתר מהי אותה פירצה שבא הפיצוי למלא, ולאחר מכן יש לבדוק מה הסיווג הנכון של אותה פירצה לצורכי מס. מסיווגה של הפירצה, ציין ביהמש", ייגזר ממילא גם סיווגו של הפיצוי הנבחן (הוני או פירותי).
"הפסיקה קבעה, פעם אחר פעם, כי מהות הפיצוי תיקבע על-פי מהות הנזק שנגרם - האם נגרם נזק לפירות מקור ההכנסה, שאז הפיצוי יהיה פירותי (הכנסת עבודה), או שנגרם נזק למקור ההכנסה עצמו, שאז הפיצוי יהיה הוני", ציינה השופטת ירדנה סרוסי בהחלטתה לקבל את עמדת פקיד השומה.
במקרה של בר-ניב וצבי, קבע בית המשפט המחוזי כי "מדובר במקרה רגיל של חברה מעבידה המבקשת לתמרץ עובדים בעלי יכולות וכישורים, כדוגמת המערערים, לתרום להשבחת החברה לצורך מכירתה או מיזוגה, ולכן מבטיחה להם נתח מסוים מההשבחה, תוך קביעת רצפה (54 מיליון דולר), בדמות מענק מיזוג.
"מכאן", הסיק בית המשפט, "שלפנינו תשלום המהווה הכנסת עבודה קלאסית".
עיקרי המחלוקת
■ רווית בר-ניב ואבי צבי קיבלו תשלומים בסך 42 מיליון ו-37 מיליון שקל מנטוויז'ן (בהתאמה)
■ בדיווח לרשות המסים דיווחו על ההכנסה כרווח הון, החייב במס בשיעור 20%
■ סכום המס שביקשו לשלם עמד על 840 אלף ו-740 אלף שקל
■ פקיד השומה הוציא לשניים שומה בשיעור 45% על ההכנסה, כהכנסה מעבודה
■ בית המשפט קיבל את עמדת פקיד השומה, והתוצאה: תוספת מס של כ-2 מיליון שקל
בתי המשפט נגד תכנוני המס של הבכירים
הכרעת בית המשפט במחלוקת בין בכירי נטוויז'ן לשעבר לרשות המסים מצטרפת לשורה של פסקי דין מהשנים האחרונות שעסקו בשאלה מהי חבות המס בגין תשלומים ופיצויים שונים שניתנו ממעביד לעובד - בד"כ עובדים בכירים, במסגרת סיום יחסי העבודה עמם באופן רגיל או באופן חריג (בדומה למקרה של בכירי נטוויז'ן, בו התשלום התקבל במסגרת הסכם פשרה שנחתם בעקבות תביעה).
בין היתר, בחודש שעבר פורסם, כי הפרסומאי אילן שילוח שילם מס בהיקף של כ-9 מיליון שקל, בגין תשלום של כ-81.4 מיליון שקל שקיבל מחברת מקאן אריקסון ב-2008 עבור התחייבות ל"אי-תחרות" כשהתפטר מתפקידו כמנכ"ל החברה. זאת, בנוסף למס בסך כ-16 מיליון שקל שכבר שילם שילוח בגין המענק על אי-תחרות לפני כעשור כמעט. החיוב במס נקבע במסגרת פסק דין של בית המשפט בית המשפט המחוזי שניתן ב-30 באוגוסט השנה, אך הותר לפרסום רק באוקטובר.
במקרה אחר מהעת האחרונה נקבע, כי כ-4 מיליון שקל שקיבל חיים קרופסקי מחברת ישראכרט עם פרישתו מתפקיד ניהולי בכיר בה, אינם מהווים תשלום בגין "אי-תחרות", אלה שכר בעבור שירותי ייעוץ; ולכן, יחול על סכום זה שיעור מס ההכנסה (מדרגות המס השולי) החל על קרופסקי, העשוי להגיע עד 45%, ולא שיעור המס החל על רווח הון, שהנו 25% בלבד. בכך דחה בית המשפט המחוזי מרכז את ערעורו של קרופסקי על שומות מס שהוציא לו פקיד השומה נתניה ביחס לסכומים שקיבל מישראכרט בשנים 2009 ו-2010-2012.
בפסק דין נוסף מיולי השנה פסק בית המשפט כי הכנסה בסך 3 מיליון שקל שקיבל רו"ח דניאל יונסיאן מחברה שבבעלותו ובשליטתו המלאה תסווג כהכנסה מעבודה ולא כתמורה בגין התחייבותו שלא להתחרות בחברה.
גם ח"כ יעקב פרי (יש עתיד), לשעבר ראש השב"כ, תרם לגיבוש הפסיקה העקרונית בנושא לאחר שניהל מאבק ממושך מול רשות המסים במטרה להפחית את המס על רווח ממימוש אופציות שקיבל מהחברה הציבורית "ליפמן הנדסה אלקטרונית" הציבורית, בעבור שירותי ניהול שסיפק לה. לפני כשנה, סתם העליון את הגולל על מאבקו של פרי, וחייב אותו במס הגבוה יותר, שדרשה ממנו רשות המסים.
בפסק דין משמעותי אחר שניתן בשנים האחרונות קבע בית המשפט העליון, כי מענקי "פיצול" ו"הפרטה" שקיבלו עובדי החברה הממשלתית בתי הזיקוק לנפט עם הפרטת החברה, בתמורה לוויתור על זכותם להתנגד להפרטה, יסווגו וימוסו כהכנסת פירותית - הכנסה מעבודה - ולא כתקבול הוני, שחבות המס בגינו נמוכה יותר.
עו"ד ורו"ח יום טוב אבדי, שותף בקבוצת המיסוי הישראלי במשרד פרל כהן צדק לצר ברץ: "בשנים האחרונות ניתנו פסקי דין רבים בסוגיה מהי חבות המס בגין פיצוי שניתן ממעביד לעובד שלא במסגרת סיום יחסי עובד ומעביד רגילים. לאורך השנים ההחלטות בתי המשפט בנושא נוטות יותר ויותר לקביעה שמדובר בפיצוי אשר כפוף למיסוי כהכנסת עבודה. גם במקרה הזה נקבע, כי מדובר בהכנסה בקשר ליחסי עובד מעביד ועל כן זו הכנסה פירותית. לאור דחיית הערעור שילמו המערערים ביחד בגין סכום הפיצוי הכולל שלהם מס בשיעור של 45%, אשר הביא לתשלום מס גבוה יותר של בין 1.6 (בהנחה שחבות המס הייתה 25%) לכ- 2 מיליון שקל (בהנחה שחבות המס היא 20%)".