ההחלטה של משרד התקשורת לחזור ולהיצמד למדיניותו המקורית בנושא הטלפוניה הסיטונאית של בזק נוטה לקיצוניות יתר. יותר משהיא מעידה על כוונת המשרד להקפיד על קוצו של יוד למען יראו וייראו, היא מעידה על רצון לעשות תיקון ולנקות את כל סממני השלטון הקודם.
זה בסדר שמימון שמילה, המנכ"ל בפועל, מנסה לתקן את הדימוי של המשרד שנפגע קשות בעקבות חקירת הרשות לניירות ערך, אך חשוב להיות חכמים ולא צודקים. לכפות עכשיו על בזק את פתרון הטלפוניה הסיטונאית זה מיותר. אם כבר, צריך להישאר עם הטלפוניה במתכונת של מכירה חוזרת (פתרון הבילינג), אבל במחירים של הטלפוניה הסיטונאית. ואם רוצים להתחכם, אפשר גם להוריד את מחיר הטלפוניה הסיטונאית ולהודיע לבזק שכאשר היא תיישם את הפתרון הטכנולוגי ותחליף מתג, המחיר יעודכן בחזרה למחיר המקורי.
משרד התקשורת תחת ההנהגה הקודמת "עזר" לבזק והעלה את מחיר השימוש בשירותיה. זאת, למרות שפרטנר וסלקום הזהירו שמדובר במחירים לא כלכליים. התוצאה היא שהמחירים הללו ריסקו את השירות, ופרטנר וסלקום לא מוכרות את הטלפוניה של בזק כחלק מחבילת הטריפל שלהן. כך שהאזהרות הוכחו כנכונות והנבואות התגשמו.
פרטנר וסלקום לא מחפשות טכנולוגיה אלא כדאיות כלכלית בלבד. באופן כללי, הטלפוניה במגמת ירידה בגלל המעבר לסלולר, אבל היא עדיין נדרשת בחבילת תקשורת (בטריפל). יש להניח שאם בתחילת הרפורמה משרד התקשורת היה עומד על כך שבזק תעמוד בדרישה, ייתכן שהאפקט של הטלפוניה כחלק מהטריפל היה יותר קריטי לתחרות. היום, בתנאים שנוצרו ובזמן שעבר, ספק אם הטלפוניה הסיטונאית של בזק נחוצה לקידום התחרות. לכן כדאי לחשוב מחדש על כל הרעיון שנועד מלכתחילה לטפל ברווחיות העודפת של בזק, שחלקה הגדול מגיע מהטלפוניה.
כדי לעשות זאת יש דרכים אחרות, יעילות יותר, ולאו דווקא דרך הקצאת הטלפוניה למתחרים.