כללים להצלחה בתביעת סיעוד נגד חברת ביטוח/ צילום: Shutterstock/ א.ס.א.פ קרייטיב
האם שלל ההודעות שמגיעות אלינו מקופות-החולים שלנו, מקרנות הפנסיה, מהבנקים, ומכל מי שנותן לנו שירות, יכולות להיחשב ל"ספאם", דואר-זבל מטריד ולא רצוי, שאסור לשלוח ללא הסכמה מאיתנו, ושלפי חוק התקשורת מזכה בפיצוי? הפסיקה הקיימת בנושא עוסקת בעיקר בפרסומות של גופים שאמורים להרוויח כסף מההודעות שהם שולחים, אולם מה דינן של הודעות על חיסונים שונים, למשל, הניתנים חינם, או איחולי מזל-טוב ליום-ההולדת?
התשובה שנתן לאחרונה בית-המשפט המחוזי-מרכז בלוד, היא שלילית. כלומר, לא מדובר בפרסומת אסורה. פסק-הדין עשוי לעזור בהבהרת המצב המשפטי.
לא בכל יום מחליט בית-המשפט המחוזי, כמו במקרה שלפנינו, להתיר ערעור על פסק-דין של בית-משפט לתביעות קטנות; ולא בכל יום מחליט בית-המשפט לדון בבקשת הערעור כבערעור, נוכח מיעוט הפסיקה בנושא שבפניו, וגם לדחות את הערעור.
במקרה שהובא בפני המחוזי-מרכז, דחה בית-המשפט לתביעות קטנות ברמלה תביעה נגד קופת-חולים כללית וחברה-בת שלה, מרפאת השיניים ש.ל.ה, בסך 28 אלף שקל, בגין 37 פרסומים ששלחו באמצעות מסרונים ודוא"ל. לטענת התובעים, יראה-מן ואפרת בראונר, הפרסומים נשלחו אליהם ללא אישור מטעמם. הם שלחו חמש בקשות הסרה, וחרף בקשתם הם לא הוסרו מרשימת התפוצה.
מידע לתועלת הציבור
בית-המשפט לתביעות קטנות דחה את התביעה תוך שהוא מסתמך על מקרה דומה, מבחינתו, שעסק בפרסומים ששלחה קופת-חולים לאומית. האם המקרים אכן דומים מספיק, אף ששם לא נשלחה בקשת הסרה? בית-המשפט המחוזי-מרכז קבע בענייננו, בפסק-דין מפי השופטת ורדה פלאוט, שכן. שבשני המקרים, ההודעות שנשלחו, שרובן עוסקות במתן שירותים רפואיים ויידוע הלקוחות על פעילות קופת-החולים ועל שירותים שהיא נותנת, אינן בגדר "דבר פרסומת" האסור ע"פ חוק התקשורת.
פסק-הדין קבע, כי אפילו אם קיים "אלמנט שיווקי כלשהו" בחלק מההודעות, "אין למנוע מקופת-החולים לפרסם שירותים הניתנים על ידה, מתוך מטרה לחשוף את לקוחותיה למגוון שירותיה הרפואיים, בתור מידע הנדרש לתועלת הציבור ולבריאותו". גם ההודעות ה"ניטרליות" שנשלחו, הכוללות איחולים - אינן "דבר פרסומת" האסור בחוק.
המבחן לדבר פרסומת שמפעיל בית-המשפט תואם את לשון חוק התקשורת - האם המודעות הללו נושאות עימן מסר שמטרתו "לעודד רכישת מוצר או שירות, או לעודד הוצאות כספים בדרך אחרת", כלשון החוק. בהודעות ששלחה מאוחדת, קבע ביהמ"ש ש"נראה כי ההודעות נשלחו לטובת המבוטחים ולרווחתם בלבד".
עוד קבעה השופטת פלאוט, כי הודעת ההסרה שנשלחה (מהתובעים) לא משנה את הקביעה, כיוון שבמועד משלוח כל ההודעות, 'חוק התקשורת' לא חל על קופות-החולים, ולא ניתן אם כן לראות בהודעות שנשלחו כ"דבר פרסומת" האסור ע"פ חוק התקשורת. פלאוט הוסיפה וציינה מקור חובה שעומד לקופת-החולים לפרסם את שירותיה - חוק ביטוח בריאות ממלכתי.
בפסק הדין חזר בית-המשפט על קביעת הערכאה התחתונה, כי כתובת הדואר-האלקטרוני של הזוג בראונר לא הגיע לקופת-החולים והמרפאה "יש מאין". כשסיפק הזוג בראונר את כתובת המייל שלו - אמנם לא התכוון להסכים לקבלת פרסומות, אך "נתן הסכמתו לקבלת פרטים אודות השירותים הניתנים בקופה"; וזוהי, על-פי קביעת בית-המשפט המחוזי, מהותן של ההודעות שנשלחו.
בית-המשפט לא מפרט את האלמנט השיווקי, אולם ניתן להניח כי מדובר בהדגשת יתרונות השירותים תוך הצנעת עלותם, וכן שימוש מוגזם באלמנטים חזותיים מוחצנים, כבכל פרסומת רגילה; לרבות שליחה גורפת ללא סינון של קהל היעד: מידע על טיפול באקנה, למשל, הנשלח לזוג קשישים שאינו זקוק לו.
בית-המשפט קבע עוד, כי "היעתרות לבקשת המבקשים וקבלת טענתם שלפיה ההודעות שנשלחו אליהם הן בגדר 'דבר פרסומת' האסור ע"פ חוק התקשורת - היא זו שתמנע מציבור המבוטחים מידע נחוץ בדבר השירותים העומדים לרשותם, ובכך ייפגעו לקוחות קופות-החולים (שהם למעשה כלל הציבור), וזאת בניגוד לתכלית חוק התקשורת ובניגוד לחוק ביטוח בריאות ממלכתי".
עוד לדברי בית-המשפט, "מטרתו של חוק התקשורת היא ליצור הרתעה באופן שיימנע מעוסקים ומנותני שירות לשלוח הודעה ודברי פרסומת ללא הסכמת הנמען באופן שיש בו כדי להטריד את הציבור. אולם, קופות-החולים הן גופים הנותנים שירותי בריאות, הפועלים לטובת הציבור ולרווחתו, ונראה כי יש בהודעות הנשלחות מטעם גופים אלו משום חשיפת הציבור לכלל השירותים הניתנים, והמידע נמסר לציבור בהתאם להוראות חוק ביטוח בריאות ממלכתי".
הודעת תזכורת להתחסנות
- כאן עולה השאלה - אז איפה יעבור הגבול בין מידע מטריד למידע לטובת הציבור?
ההודעות ששלחו קופת-החולים והמרפאה עוסקות בשירותים שרובם אינו כרוך בתשלום: בנוסף על ההדרכה כיצד מטפלים באקנה, נשלחו במקרה של הזוג בראונר הודעת תזכורת להתחסנות נגד שפעת, הודעה כיצד לטפל בהורמון גדילה, הודעה כיצד להיזהר ממחלות החורף, הודעה כיצד להרגיע ילדים בזמן פיגועים, הודעה בדבר תסמיני אפנדיציט, הודעה בדבר פורמולות לילדים נמוכי קומה, הודעה בדבר הרפורמה בבריאות הנפש, הודעה כיצד לזהות לקויות למידה, הודעה בדבר קשר קבוע עם הרופא המטפל, הודעה על דברים חדשים בקופה, הודעה בדבר אפליקציה שחשוב ללקוחות הקופה לדעת, והודעות נוספות.
מומחה למשפט ואינטרנט: "חור מצער בחקיקה. בית המשפט התעלם מהרווח של קופות החולים"
עו"ד חיים רביה, שותף בכיר וראש קבוצת האינטרנט והסייבר במשרד פרל כהן צדק לצר ברץ, מתאר את פסק הדין ככזה שיוצר קטגוריית פטור שאינה קיימת בחוק - קטגוריה של ארגון שאינו מפיק רווח ישיר מהמסרים האלקטרוניים שהוא שולח, ופועל לרווחת הציבור: "זוהי פסיקה שיפוטית מובהקת, שכן 'חוק הספאם' אינו מכיר בקטגוריות של ספקי שירותים הפטורים מהוראותיו", מסביר רביה.
"בית המשפט מרחיב את השטח האפור בהגדרת 'דבר פרסומת' ובוחן, הלכה למעשה, את השאלה אם הוצאת כספים מתחייבת במישרין מההודעות", ותשובתו שונה מזו שניתנה בפסקי דין אחרים: "פסק-הדין דומה אמנם לפסיקה קודמת במקרים הנוגעים לקופות חולים ואוניברסיטאות אבל מנוגד לפסיקה במקרים רבים אחרים", מוסיף רביה, ומפרט: "ערכאות רבות אימצו את הלכות ביהמ"ש העליון ופירשו את החוק לחומרה, ובאופן דווקני, תוך הרחבת המונח 'דבר פרסומת'. כך למשל, נקבע כי החוק נועד למנוע גם מסרים שקיים בהם אינטרס מסחרי עקיף וכי המטרה של עידוד הוצאת כספים לא חייבת להיות המטרה הדומיננטית של הפרסום".
למעשה, המבחן שנקבע במקרים שאינם קופות חולים ואוניברסיטאות הוא כי "עידוד עקיף לצרוך מוצר או שירות, בדרך של מתן שירות מסייע או מקל, וכן הודעות שתכליתן שמירת קשר עם הלקוח, אף הם באים בגדר 'דבר פרסומת'. נראה שבית המשפט העליון צריך לתת דעתו לפסיקות הסותרות ולקבוע הלכה מחייבת", מסכם רביה.
רביה מעיר עוד, כי "הגיונו של פסק-הדין נעוץ באלה: רובם ככולם של השירותים הרפואיים שפורסמו, אינו כרוך בתשלום; קופות החולים פועלות לטובת הציבור ולרווחתו והמידע נמסר לציבור בהתאם להוראות חוק ביטוח בריאות ממלכתי. אולם, בית המשפט מתעלם מהרווח הנובע להן בשל העובדה שהכנסותיהן ותקציבן נגזרים בין השאר ממטופליהן והן רוצות, אפוא, לטפח את יחסיהן עימם, ככל אירגון אחר".
ביחס להשלכות פסק הדין על גופים דומים, מציין רביה, כי "אפשר לראות כיצד אירגונים אחרים יבקשו להסתמך על אותו הגיון ולשלוח הודעות ללקוחותיהם או לציבור. הרי, לדוגמה, גם קופות פנסיה וקרנות השתלמות, בנקים או חברות-ביטוח, כולם מציעים שירותים חיוניים. חלקם גם אינם כרוכים בתשלום (כי הם דרך לקשור את הלקוח אל המוסד הפיננסי). בכך נוצר חור מצער בחקיקה".