ניצב ניסים מור / צילום: עמית שאבי - ידיעות אחרונות
האם המדינה תצליח להוביל להחמרת הענישה וקביעת סטנדט ענישה גבוה כנגד הטרדות מיניות של עובדי ציבור נגד הכפופות להם? הפרקליטות מבקשת מבית המשפט העליון לדון בעונש הקל שהוטל על סגן המפכ"ל לשעבר, ניצב בדימוס ניסים מור, ולהחמיר בענישה; בין היתר לטובת המסר הציבורי והחברתי שענישה מחמירה יותר תעביר.
באפריל השנה נידון סגן המפכ"ל לשעבר, ניצב בדימוס ניסים מור, נידון לעונש של 400 שעות עבודות שירות ו-4 חודשי מאסר על-תנאי למשך שנתיים. זאת, לאחר שהורשע בהטרדה מינית ובהפרת אמונים. ערעור שהגישה המדינה על קלות העונש נדחה בבית המשפט המחוזי, אך המדינה, כאמור, לא מוותרת - הגישה היום (א'), לבית המשפט העליון, בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון על פסק דינו של בית המשפט המחוזי אשר דחה, ברוב דעות, את ערעורה להחמרת עונשו של מור. הפרקליטות מבססת את בקשת הערעור, בין היתר, על כך שפסק הדין המחוזי כלל דעת מיעוט שקבעה, כי יש לקבל את ערעור המדינה ולהחמיר את העונש.
פרקליטות המדינה ציינה בבקשתה, כי סוגיית העונש שהוטל על מור מעלה שאלה משפטית-ציבורית כללית, שעניינה נורמת הענישה ההולמת עובדי ציבור המנצלים את תפקידם ואת מעמדם, ומפרים את אמון הציבור על ידי ערוב בין עבודתם לבין מאווייהם המיניים וניצול עובדות הכפופות להם לשם כך.
מור הודה והורשע בבית משפט השלום, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של מרמה והפרת אמונים בשלוש פרשות, ועבירת הטרדה מינית בפרשה אחת. על פי כתב האישום רקם מור, בתפקידו כסמפכ"ל קשרים אינטימיים עם שלוש שוטרות שהיו כפופות לו בעקיפין. זאת, תוך יצירת קשר עם השוטרות הציג בפניהן מור מצגים לפיהם בכוחו לסייע להן בפתרון קשייהן המקצועיים בארגון; ועל מנת ליצור תנאים שיאפשרו לו לקיים עימן קשר אינטימי. מור יצר קשרים אלו ותחזק אותם בניגוד לכללים, תוך ניצול תלותן המובנית של השוטרות בו בשל מעמדו ותפקידו במשטרה. בשל נסיבות אלו, מרחב התמרון של השוטרות היה מוגבל והן חששו לדחות את פניותיו. על מור הושת כאמור עונש של 4 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים, 400 שעות של"צ, פיצויים בסך 30,000 שקל שנפסקו לטובת שלוש נפגעות העבירה וצו מבחן למשך שנה.
בערעור, שהוגש באמצעות סגנית מנהל המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה, עו"ד נעמי גרנות, טוענת פרקליטות המדינה כי העונש שהוטל בידי בית משפט השלום ודעת הרוב בבית המשפט המחוזי חוטא לתופעה הקשה האמורה ולמסר הציבורי הנדרש בהקשרה. פרקליטות המדינה מבקשת מבית המשפט העליון לאצץ את דעת המיעוט בבית המשפט המחוזי.
לטענת פרקליטות המדינה, סוגיה זו דורשת את התערבותו של בית המשפט, שטרם אמר את דברו בהקשר הנדון, כדי שמערכת המשפט תתרום את חלקה למאבק החברתי הכולל בתופעה החברתית הקשה, ולצורך תיקון המסר המוטעה המועבר בעונש הקיים לנפגעות העבירה, לנפגעות עבירה פוטנציאליות, לשוטרות ישראל, לשוטרי ישראל, לעובדי ציבור באשר הם, לציבור בכללו. מסר נכון נדרש אף לצורך שיקום אמון הציבור במשטרה.
בבקשת הערעור נכתב, כי "מעמדו הרם של המשיב (מור, א' ל"ו) בתוך המשטרה וטיבם של מעשיו שלובים כאמור מניה וביה בהקשר חברתי-ציבורי. המענה העונשי על מעשיו מהווה אפוא דרך חשובה ומשמעותית להוקעת התופעה החברתית הפגומה כל כך שמתגלה במעשים אלו - תופעה תדירה למדי, הפוגעת במכלול של ערכים חברתיים-ציבוריים חשובים ובסיסיים ובאפשרות הבסיסית לנהל מערכות יחסים מקצועיות, מכבדות ותקינות. מענה בלתי הולם - כמו זה שניתן על ידי בית משפט השלום ודעת הרוב בבית המשפט המחוזי - פוגע אפוא באופן אנוש בהוקעת התופעה החברתית הקשה הזו".
עוד נטען, כי "החשיבות במסר נכון ובהוקעה ברורה של התופעה האמורה אקוטית במיוחד נוכח דינמיקת הבושה, השתיקה וההשתקה, שמרתיעה נשים (ולעיתים אף גברים) שנפלו קורבן להטרדה או לתקיפה מינית במהלך העבודה מלהתלונן ולחשוף את מעשיו של המטריד-הפוגע. בפרט ובמיוחד אמורים הדברים, כאשר מדובר בפוגע שהוא בעל מעמד בכיר, ובהתאם לבכירותו - כך סמכויותיו וכוחו. כיון שבענייננו מדובר כאמור בבעל התפקיד השני במעמדו בהירארכיית המשטרה, ישנה חשיבות ציבורית יתרה בגינוי המלא של המעשים. לגינוי כזה עשויה להיות השלכה מיטיבה שתחלחל אל כל שדרת הניהול של המשטרה - ואף מעבר לגבולות המשטרה - על נורמות הניהול וההתנהלות הבסיסיים במקומות העבודה בכלל ובשירות הציבורי בפרט."