ייצוג הולם לחרדים: בלי לימודי ליבה, בלי חוזרים בשאלה | דעה

העיקרון של העדפה מתקנת בשירות הציבורי הוא עיקרון נכון, אלא שהחלטת הממשלה בנושא מביאה למסקנות נוגות בדבר יישום העיקרון האמור בפועל

נשים חרדיות מועסקות בהיי־טק/ צילום: תמר מצפי
נשים חרדיות מועסקות בהיי־טק/ צילום: תמר מצפי

ביום ראשון ה-17 בדצמבר, קיבלה הממשלה החלטה בדבר ייצוג הולם בשירות המדינה של: "בני האוכלוסייה החרדית". לפי ההחלטה, "אחוז הנקלטים לשירות המדינה מקרב בני האוכלוסייה החרדית לא יפחת מ-7 אחוזים מקרב העובדים שייקלטו לשירות המדינה, וזאת במהלך 3 השנים הקרובות".

העיקרון של העדפה מתקנת בשירות הציבורי הוא עיקרון נכון. העדפה מתקנת מאפשרת שוויון בין קבוצות לא שוות. עיקרון זה מצא בחקיקה את ביטויו בחוק שירות המדינה (מינויים) אשר קובע (בסעיף 15א) כי: "בקרב העובדים בשירות המדינה, בכלל הדרגות והמקצועות, בכל משרד ובכל יחידת סמך, יינתן ביטוי הולם, בנסיבות הענין, לייצוגם של בני שני המינים, של אנשים עם מוגבלות, של בני האוכלוסייה הערבית, לרבות הדרוזית והצ'רקסית, של מי שהוא או שאחד מהוריו נולדו באתיופיה, של בני האוכלוסייה החרדית ושל עולים חדשים (בחוק זה - ייצוג הולם)". המחוקק הגדיר קבוצות אוכלוסייה הזכאיות להעדפה מתקנת במשרות בשירות המדינה.

אני גם נוטה להסכים כי ראוי ורצוי לשלב את "בני האוכלוסייה החרדית" בשוק העבודה, לרבות בשירות הציבורי, אלא שהחלטת הממשלה האחרונה, כמו גם מכלול החקיקה והמדיניות ביחס לאוכלוסייה החרדית - מביא דווקא למסקנות נוגות ביותר בדבר יישום העיקרון הראוי הזה במקרה שלפנינו.

הבה נתחיל בקביעת הממשלה, לפיה בתוך 3 שנים יהיו בשירות הציבורי לא פחות מ-7% של בני האוכלוסייה החרדית. לפי פרסומי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה - בקרב האוכלוסייה היהודית (המהווה כ-80% מכלל האוכלוסייה בישראל) רק 9% מגדירים עצמם כ "חרדים". יוצא שבחישוב של כלל האוכלוסייה בישראל, שיעור החרדים הוא 7% בלבד כשזה כולל זקנים וטף שאינם משתתפים כלל בכוח העבודה. מן הראוי הוא להניח שרק 5% מן הציבור הישראלי כולו - הוא "חרדים" היכולים להשתתף בכוח העבודה. הממשלה קבעה יעד מינימלי של 7%. איך? לאלוהי הפוליטיקה הפתרונים.

נמשיך ונבדוק את כשירותם של "בני האוכלוסייה החרדית" למשרות בשירות הציבורי. כידוע, חלק ניכר מן החרדים לומד במוסדות חינוך שאין בהם לימודי ליבה וכתוצאה מכך - ידיעתם במתמטיקה, שפה זרה ושאר מקצועות - נמוכה ביותר. כיצד בדיוק יכול אדם היודע חשבון ברמה בסיסית ביותר, שאינו מסוגל לקרוא כתב עת מקצועי, שאין לו תעודת בגרות וקל וחומר, תואר אקדמי, לכהן במשרה ציבורית ראויה?

אחת משתיים - או שסף הכישורים למינויים בשירות הציבור יורד למדמנה או ששוב, אין ולא יכול להיות לקביעה הזו על מה שתסמוך.

ויש לשים לב -  לפי החוק, בן האוכלוסייה החרדית הוא: "מי שמשתייך לאוכלוסייה החרדית ושהוא, ילדו או בן זוגו לומד באחד ממוסדות החינוך החרדיים המנויים בתוספת הראשונה או למד במוסד כאמור". לשון אחרת - יוצאים בשאלה - שאינם משתייכים יותר לאוכלוסייה החרדית, לא יכולים להנות מהעדפה מתקנת זו. גם לא כל מי שמגדיר עצמו כ"חרדי" נהנה מן ההעדפה - רק מי שהוא, ילדו, או בן זוגו, למדו או לומדים באחר מן המוסדות שרובם ככולם - פוטרים את תלמידיהם מלימודי ליבה.

כדאי גם לציין כי, למיטב ידיעתי, למעט "בני האוכלוסייה החרדית" לא קבעה הממשלה כל יעד מספרי לאנשי האוכלוסיות הנוספות הזכאים להעדפה. אין אחוז מינימלי של אנשים עם מוגבלויות, או של עולים חדשים, או של בני העדה האתיופית. הוראות אלה נותרו כאבן שאין לה הופכין.

ונסיים באנקדוטה: 3 ימים בלבד לאחר ההודעה של מזכירות הממשלה על ההעדפה המתקנת לחרדים, קיבלה הכנסת בקריאה טרומית הצעת חוק מטעם סיעת "הבית היהודי"המקנה עדיפות ליוצאי צבא בשירות הציבורי.

■ הכותב כיהן כחבר כנסת וכשר התשתיות הלאומיות