מומחי מס: "פסק דין בז"ן יתמרץ רשויות ליצור חיובים מנופחים"

ביקורות על פסק הדין של בית המשפט העליון שניתן החודש בעניין בזן: לטענת מומחים מוניציפליים, פסק הדין ייתן רוח גבית לרשויות מקומיות להשית היטלים מנופחים על מפעלים, שלא תמיד משקפים את היקף העלויות האמיתי.

כזכור, ב-10 בדצמבר פסק בית המשפט העליון כי בתי הזיקוק בחיפה וחיפה כימיקלים יצטרכו לשלם לעיריית חיפה כ-250 מיליון שקל בגין עבודות סלילה ותיעול שבוצעו בין השנים 2006-2008. בכך הפך בית המשפט העליון את החלטת בית המשפט המחוזי מאוגוסט 2014, לפיה המפעלים לא היו אמורים לשלם כלל.

סיבת החיוב היא עבודות סלילה ותיעול שביצעה עיריית חיפה לפני כעשור בשדרות ההסתדרות בעיר. עבודות אלה נועדו למנוע הצפות בדרך ששימשה באותה עת כדרך הגישה המרכזית למתחם בזן. העבודות בוצעו לאחר שהמתחם עבר לתחום השיפוט של עיריית חיפה בדצמבר 2005.

בגין העבודות דרשה עיריית חיפה לקבל היטלי הסלילה והתיעול מארבעת המפעלים השייכים לקבוצת בזן - בתי זיקוק, גדיב פטרוכימים, שמנים בסיסיים וכרמל אולפינים - ומחיפה כימיקלים. לאחר שבקשת התשלום סורבה, הגישה עיריית חיפה עתירה לבית המשפט המחוזי בחיפה - עתירה שכאמור נדחתה באוגוסט 2014, והעירייה הגישה ערעור לבית המשפט העליון.

החודש, כאמור, קיבל בית המשפט העליון את טענות עיריית חיפה והפך את חובת התשלום של המפעלים מאפס לכ-250 מיליון שקל.

נכון לדצמבר 2011 - תאריך בו נשלחה הודעת חיוב ראשונה למשיבות על-ידי עיריית חיפה - עמד הסכום הכולל של היטלי הסלילה והתיעול על כ-250 מיליון שקל. על-פי ההערכות, בתוספת ריבית הצמדה סכום זה עשוי להגיע לכ-400 מיליון שקל ולהתחלק בין 4 רשויות מקומיות: עיריית חיפה, עיריית קריית אתא, עיריית נשר והמועצה האזורית זבולון. מתוך סכום זה החלק היחסי של חיפה כימיקלים עומד על 9%, והיתרה - של מפעלי קבוצת בזן. בנוסף חויבו המשיבות בהוצאות משפט בגובה של 150 אלף שקל.

מפסק הדין עולה עוד כי הכספים שתגבה עיריית חיפה מהמשיבות ישמשו למימון פעילותה של החברה המנהלת של מתחם בזן, שאחראית בין היתר להקמת תשתיות ותחזוקתן.

בשבועות האחרונים נשמעה לא מעט ביקורת על פסק הדין וההשלכות הצפויות בעקבותיו, מטעם מומחים למיסוי מוניציפלי, ובזן אף הודיעה כי היא שוקלת לבקש דיון נוסף.

עו"ד מיכאל רוזן, מומחה למיסוי מוניציפלי: "לעמדת השופטות נאור וברק-ארז, אי-גביית ההיטלים מבתי הזיקוק תעמיס על הציבור את חלקם בנטל ההיטלים. לדעתנו, זהו נימוק בעייתי. זאת מאחר ובפועל, הרשויות המקומיות מטילות וגובות חיובים לפי יכולתן, ולא צורכיהן. לכן, חיובים מופרכים שייגבו לא יקטינו את הנטל מהציבור אלא להפך. שכן, החיובים המופרכים מועמסים על לקוחות המגזר העסקי. לצערנו, הפסיקה תיתן רוח גבית לפרקטיקה שהתפתחה בשנים האחרונות, לפיה, רשויות מקומיות, בסיוע גופים פרטיים (משרדי עו"ד וחברות כלכליות) הפועלים תמורת אחוזים מהגבייה, מטילות חיובים בהיטלי פיתוח המבוססים על עבודות שלעתים הקשר בינן לבין הנכס המחויב רופף. לעתים מדובר בעבודות בהיקף זעום ובריחוק פיזי מהנכס בגינו מוטל החיוב . חיובים אשר לאור פסק הדין, הנישומים יאלצו לשלם בגינם סכומים נכבדים בפשרה - מחשש שבפסק דין הם יחויבו לשלם את מלוא החיוב".

גם עו"ד אילן רובינשטיין ממשרד מלכה אנגלסמן, המתמחה אף הוא במיסוי מוניציפלי, סבור כי "היטלי פיתוח מוטלים מכוח חקיקה עירונית, אשר בבסיסה אמור לעמוד תחשיב הקובע את שיעור ההיטל. פרשנות תכליתית של חקיקה מסוג זה, לא אמורה ליצור עילת חיוב יש מאין. יש להקפיד על עקרונות חיוב ברורים. כך לדוגמה, בעבר, בית המשפט העליון לא התיר לעירית רעננה להשית היטל סלילה בגין ביצוע רחוב הולנדי, כיוון שחוק העזר שלה קבע חיוב רק לגבי כביש ומדרכה רגילים. לעומת זאת, עתה, בית המשפט הכשיר את החיוב, למרות שעל פניו, "מרחב התכנון" והתחשיב העומד בבסיס חוק העזר של חיפה, לא התיימרו לחול על המקרה המדובר".

בנוסף סבור עו"ד איתי כהן ממשרד פלג, כהן, דויטש, כי פסק הדין "משנה את ההלכה בכל הנוגע לסמכויותיהן של רשויות מקומיות להטיל היטלים על שדרוג של תשתית קיימת, להבדיל מהקמתה של תשתית חדשה, ומאפשר לרשויות המקומיות לשלוח ידיהן לכיסיהם של הנישומים בעקבות כל עבודת שיפוץ או שדרוג. ומהו שדרוג? האם הרחבתו של כביש, ריבודו מחדש או אולי די בחידוש הצבע של פסי ההפרדה? פסק הדין אינו מתיישב עם האבחנה הברורה, שזכתה לא אחת להכרה בפסיקה, ביחס למועדי החיוב המותרים על-פי דין והרחיב את היקף הסמכות של הרשות המקומית גם לתקופות מאוחרות בחייה של התשתית העירונית, הרבה לאחר שקמה זיקת ההנאה לנכס מהתשתית הגובלת ואף בהתעלם מדיני ההתיישנות. לדאבוננו, פסק דין זה יתמרץ את הרשויות המקומיות להמשיך בגישתן האגרסיבית להגביר את הגביה בתחומן באמצעות יצירתם של "אירועי מס" (לעתים יש מאין) בכסותם של חוקי עזר שכלל לא נועדו למקרים האלה".

עו"ד שרון פטל ממשרד הרצוג פוקס נאמן מסביר כי "בית המשפט נסמך על לשון חוק העזר הגורפת, הקובעת כי כל שינוי ברחוב עונה להגדרת סלילה, אך נראה כי קביעתו התמציתית בסוגיה זו ניתנה על רקע הנסיבות הספציפיות של המקרה ומאפייני העבודות שבוצעו. אין לדעתי ללמוד מפסק הדין פרשנות דווקנית שאינה מתיישבת עם תכלית ההיטל המשולם פעם אחת בחיי נכס והמיועד לכסות הוצאות הוניות של הקמת תשתיות, להבדיל מהוצאות שוטפות של תחזוקה ושדרוג, ופרשנות שכזו אף אינה מתיישבת עם הנחיות משרד הפנים. בהקשר זה אעיר כי בין חוקי העזר של הרשויות המקומיות השונות קיימים פערי ניסוח רבים בהיבטים רבים, שמובילים פעמים רבות לתוצאות שונות, ומוטב היה שמשרד הפנים יתווה נוסח אחיד ומאוזן לחוקי עזר ויתנה אישורם בהתאמה לנוסח שייקבע".