רויטל זלצמן / צילום: כפיר זיו
את מפח הנפש שחוותה לפני עשור, בעקבות זכייתה הלא ממומשת בתוכנית הריאליטי "גריז" בתפקיד סנדי המיתולוגית, רויטל זלצמן לא שוכחת עד היום, ואת ההודעה הסלולרית שנשלחה אליה באישון לילה, על ביטול המחזמר שבו הייתה אמורה לככב כפרס על הזכייה. בגלל הצלקת ההיא, דחתה את הפניות שזרמו אליה לקחת חלק בתחרויות שירה טלוויזיוניות עתירות רייטינג. עד שהגיעה ההצעה מהעונה השלישית של "אקס פקטור", שנפלה בדיוק בתקופה של בין הצגות בתיאטרון, ופתאום, זה כאב קצת פחות והיא הצליחה לגייס מספיק אומץ וללכת על זה.
שבעה חודשים החזיקה מעמד הג'ינג'ית התוססת בשלבים המפרכים, עד שממש רגע לפני ההופעות החיות נשלחה הביתה על-ידי המנטורית שלה, שירי מימון, ששיחקה איתה בהבימה ממש לא מזמן במחזמר "אוויטה". "גריז כמעט ונשכח", צוחקת זלצמן, שנחשבה העונה כבר "מתמודדת מבוגרת", והיא רק בת 34. "היום הכול כבר אחרת. ביססתי את המקום שלי בתיאטרון, אני עושה מה שאני אוהבת, מוערכת ומפורגנת בתחום שלי. כשפנה אליי עוזר העורך הראשי של אקס פקטור, שלמד איתי בבית צבי, ואמר שתהיה עונה מטורפת, האינסטינקט הראשוני שלי היה לסרב, אבל החיבה שלי לקחת סיכונים גברה עליו, כי אני טיפוס שקשה לו עם השגרה. זה משהו שלמדתי להשלים איתו עם השנים".
וגם הזדמנות לדחוף את קריירת השירה שלך.
"אני אומנם שחקנית, אבל הדבר שאני יודעת לעשות הכי טוב זה לשיר. זה עושה לי טוב גם מבחינת הקשר שאני מייצרת עם הקהל, וגם כי זה גורם לי הכי הרבה הנאה".
אז למה למדת תיאטרון ולא מוזיקה?
"כי התגלגלתי למשחק. לא גדלתי על הצגות. רקדתי בלט 12 שנים, עבדתי בפאב של מלצרים מזמרים בבאר שבע, אבל לא חלמתי על זה. כשעברתי לתל אביב, רציתי ללמוד עיצוב אופנה בשנקר. מכר של השותף שלי לדירה אז היה אסי עזר והוא אמר לי ללכת לעטרה צחור ועובד מחפוד שייצגו אותו אז, כדי למצוא עבודה, והתחלתי לעשות דברים פה ושם. עטרה אמרה לי שכדאי לי לקחת קורס קצר כדי להיות יותר מקצועית והלכתי לקורס של משחק מול מצלמה אצל גלית רוזנשטיין והיא שלחה אותי לבית צבי. אפילו לא נבחנתי לבתי ספר אחרים".
ובדיעבד, את מצטערת על זה.
"אני לא מצטערת על שום דבר שעשיתי בחיים, אבל אם היית זורקת אותי לגיל 22, הייתי הולכת ללמוד מוזיקה ושמה את עיקר המשאבים שלי שם, כי בבלט גדלתי על מוזיקה קלאסית ובבית שמענו המון מוזיקה. הבשלות הנפשית והשינוי התודעתי שעברתי מאז גריז, באו לידי ביטוי באקס פקטור".
את פחות תחרותית?
"תחרותית באופן בוגר יותר. ידעתי שלא אפשל כי אני זמרת ושאביא את עצמי במיטבי. רציתי להיות נוכחת, ואם זה לא יהיה לטעמם של השופטים, זה בסדר".
הרגיע אותך ששירי מימון הייתה שופטת? היא הרי מכירה אותך היטב מהבימה.
"התייעצתי איתה לפני שהחלטתי ללכת לתחרות, ומאז לא דיברנו ברמה החברית. תראי, עבדנו יחד, במהלך ההצגות של 'אוויטה' חלקנו חדר הלבשה ואני גילמתי את התפקיד הנשי השני בגודלו. לא רציתי להיות בשום מצב שבו אעמיד אותה בסיטואציה שבה תצטרך להפעיל את שיקול הדעת כחברה במקום את השיקול המקצועי כלפיי".
וההפקה הלכה עם זה עד הסוף, כשבחרה בך דווקא לקבוצה שלה.
"זאת הייתה הפתעה גדולה, וזה לא היה הוגן כלפי שתינו, וכמו שזה נראה, לא היה לה נוח עם זה. אני אכלתי על זה סרט. כל החיים אני רגילה להשיג הכול בעשר אצבעות ולקבל פידבק על הכישרון שלי, ופתאום כל דבר חשוד בפרוטקציה בגלל חברות".
ובכל זאת נשארת. עד כמה הפרסום היה פרמטר בשיקולים שלך?
"פרמטר חשוב. זו הזדמנות להיחשף לקהל אחר מהקהל שבא לתיאטרון. חבר תיאר את זה כמו עצירה לתדלוק, כי יש לי לאן לחזור מהחוויה הזאת. לטלוויזיה יש כוח ולי יש מה לתת. זאת הייתה רכבת הרים מגניבה סך הכול. אני רגילה לאודישנים, אבל אף פעם לא עשיתי אודישן פומבי, מצולם, ישבתי עם ילדים שרק התחילו את החיים המקצועיים שלהם. זה הוציא אותי מאזור הנוחות שלי במובן הטוב. הגעתי לחמש הבנות האחרונות, שלב אחד לפני ההופעות החיות".
למה לא עברת?
"שירי עשתה את ההחלטה הלא נכונה, ואמרתי לה את זה".
את כועסת עליה?
"לא. גם לא על ההפקה, שהייתה מאוד נעימה. ההדחה הייתה כבר לפני ארבעה חודשים, אז היה לי זמן לעכל את האכזבה, כי ידעתי מה אני יכולה לעשות ב'לייב', שזאת החוזקה שלי. מצד אחד הופתעתי ומצד שני קיבלתי והכלתי את הבחירה של שירי. כשראיתי את הפרק נרגעתי, כי זה נראה בסדר".
ההשתתפות ב"אקס פקטור" השפיעה על הבחירה בך כאחת מהדמויות לגלם את נעמי שמר בהצגה "סימני דרך" בהבימה?
"קיבלתי את התפקיד לפני, אבל יש משהו במקצוע הזה שצריך להיות בו כל הזמן עם היד על הדופק ולהישאר בתודעה הקולקטיבית, ובמובן הזה, התוכנית עשתה את שלה. גם את הערב עם שירי חווה אלברשטיין שהעליתי, עשיתי לפני. אבל אין ספק שאת הקריירה המוזיקלית היא מקדמת. אני משתתפת בפרויקט של שלומי לוי, שבמשך 28 ימים הוא עובד בכל יום עם אמן אחר - כותב איתו, מלחין ומצלם קליפ והוא ראה אותי ב'אקס פקטור'".
מה עם חומרים שלך? את כותבת?
"ומלחינה. אני עובדת עם הרבה אנשים ועושה הקלטות לפרויקטים".
ב"סימני דרך" יש לך הזדמנות לשיר בעברית, אחרי שב"אקס פקטור" שרת רק באנגלית.
"ועם שחקניות וזמרות מאוד מוכרות - רוני דלומי, דפנה דקל, סנדרה שדה וגילה אלמגור, כל אחת מאיתנו היא נעמי בתקופה אחרת בחייה. ולפני שהתוכנית שודרה, כשראו אותי שאלו, מי זאת? - וזה היה מקסים. התפקיד שלי בהצגה הוא כל מה שאני חולמת עליו. היא הייתה אישה מאוד אמיצה, פמיניסטית, שקיבלה החלטות לא פשוטות, כמו לעזוב את הקיבוץ כדי ללמוד מוזיקה, הייתה ימנית בתקופת שלטון השמאל, פשוט הקשיבה לקול הפנימי שלה".
היום אמנים פוחדים לדבר?
"לא כולם. אמנים מעדיפים שזה לא ישפיע על הקהל שלהם".
ואת?
"זה לא משהו שמניע אותי. אני פחות מחוברת".
את סוג של לייט בלומר. בת 34, רווקה, ורק עכשיו הקריירה שלך מתחילה לנסוק.
"אני מרגישה שאני בשיאי עכשיו מכל הבחינות. לוקח לי זמן, זה נכון, גם בזוגיות. שואלים אותי איך בחורה כמוך עדיין לבד, ואני יודעת שהזמן שלי מתקרב. השקעתי המון בקריירה כדי להגיע לאן שהגעתי והייתי מאוד מסורה. אני טוטאלית בכל מה שאני עושה, ואני יכולה סוף-סוף לראות את עצמי גם עם ילדים".
את חזק בעולם הילדים באמצעות דמויות שדיבבת, אבל כשחקנית, אין לך עדיין נוכחות גם על המסכים. את מנסה?
"אני עושה מעט אודישנים לטלוויזיה כי אני מחכה לדבר המדויק. אני מאוד רוצה להופיע גם בטלוויזיה וגם בקולנוע. דיבוב יוצא לי לעשות פחות עכשיו בגלל קוצר הזמן וגם בגלל שיש רגרסיה בשכר שאנחנו מקבלים, ככה שאי אפשר להתבסס על זה כהכנסה קבועה. כמו שזה נראה, 'סימני דרך' הופכת לשלאגר. יש לנו בין 20 ל-25 הצגות בחודש, פול טיים, אנחנו נוסעים איתה למוסקבה ובמארס יש לי הופעות בקהילות יהודיות בפלורידה. בקיצור, לא מתלוננת".