לנגדוק–רוסיון / צילום: שאטרסטוק
מדור זה אינו נוהג לחזור לעתים תכופות אל משקאות שכבר סוקרו בו, לא כל שכן יינות מיובאים שהם, עם כל הכבוד, ויש כבוד, יינות של מישהו אחר. אלא שטעימת יינות "לה ז'אמל", שנערכה לאחרונה בתל-אביב לרגל תערוכת היין סומלייה (שמתקיימת כבר, מי היה מאמין, זו השנה ה-15 ברציפות וממלאת את היכל התרבות באלפי חובבי יין, כן ירבו), ובכן, הטעימה הזו הסעירה אותי עד כדי כך, עד שמצאתי טעם לכתוב שוב על היינות הצנועים הללו.
הטעימה נערכה בנוכחותו ובהדרכתו של מנכ"ל היקב הגדול הזה, 6 מיליון בקבוקים בשנה, מלנגדוק-רוסיון, מחוז היין הגדול בעולם, האחראי ללא פחות מ-10% מהייצור העולמי, מחוז שתפוקתו גדולה מזו של אוסטרליה וניו-זילנד יחדיו, לשם המחשה. נדמה לי שאני צריך להסביר מדוע.
יינות בישראל, כמו כל דבר אחר כאן, הם יקרים מאוד. יקרים מדי. מדור זה אינו מתעסק לרוב, בעצם כמעט אף פעם, במחיר היינות, להוציא אזכור לקוני ולעתים התייחסות קצרה של התמורה הניתנת ביחס למחיר. ולא בכדי. זה לא סתם לשחק באש, זה משחק מיותר. מדוע להיטפל דווקא ליין? נכון, לשיטתם של רבים מדובר במותרות, אם כי אחרים יטענו שאיזה מין חיים אלה אם אי-אפשר להמתיקם מדי פעם עם כוס יין.
אלא שלפעמים, כמו למשל בטעימה הנ"ל, אתה מקבל סטירה, שלא לומר בומבה לפרצוף.
מילא היין הבסיסי של לה ז'אמל, זה המורכב מזן אחד ואפילו מטעמו אפשר להבין די בקלות שלא הושקעו בו מאמצים גדולים מדי - קרי, בעיקר יישון ארוך טווח, או יישון כלשהו בכלל, בחביות עץ אלון, אחד המרכיבים היקרים ביותר בייצור יין. לא שזה פוגם בטעם, להיפך. יין זה עולה 52 שקלים, מחיר שבו אפשר להשיג גם יינות בסיס ישראלים מסוימים, ויש אף זולים יותר.
אבל כשאתה טועם מהיין המושקע יותר, זה המערבב זני גראנש, סירה ומורבדר, מה שמכונה לעתים GSM (כלומר ראשי התיבות של שלושת הזנים) ומגלה שלא רק שהוא טעים באופן שערורייתי כמעט, אלא אף אינטליגנטי ומרתק במורכבותו, וגם, והרי לשם כך התכנסנו הפעם, עולה רק 79 שקל, מחיר שתמורתו תוכל לקבל, אולי, רק יינות מרמת סדרות ביניים של יקבים מקומיים גדולים, מבלי לזלזל כלל וכלל בטעמם ואיכותם. ואז אינך יכול שלא לתהות, בכל זאת, ולמרות כל הסיבות הידועות שמניתי קודם - מדוע. מדוע יין מקומי צריך לעלות כל-כך הרבה כסף.
טוב, נו. הדברים ידועים.
יקב לה ז'אמל נוסד על-ידי זוג ייננים, בעל ואישה, קתרין ולורן דלניי, שאף שהם נצר למשפחות יין מכובדות מאד בבורגון, ויתרו על השטיח האדום שנפרס לרגליהם מתוקף ייחוסם המשפחתי ובחרו לצאת ב-1995, אחרי שהות ארוכה בקליפורניה שהשפיעה מאוד על דרכם הייננית, ולחקור את הדרום "הפראי" של צרפת, הלוא הוא מחוז לנגדוק-רוסיון.
הם משתדלים למצוא את האזורים הטובים ביותר עבור כל זן, ויש רבים כאלה. לא פחות מ-22 זני ענבי יין מטופלים על ידם, ומוצאים את דרכם בדרך-כלל ליינות זניים ולעתים כאמור גם לבלנדים.
קתרין היא האחראית ל"עיצובם" היינני של יינות לה ז'אמל, כפי שאוהבים לכנות את עבודתה ביקב. עדיין חיזיון נדיר במדינת יין שוביניסטית כמו צרפת.
הנה לפניכם אם כן כמה מיינות לה ז'אמל, כולל כמה חדשים במקומותינו.
טעימה | יינות לה ז'אמל
קברנה סוביניון 2016 Les Jamelles. קברנה מפתיע מאוד. עסיסי, פירותי, כמעט קליל ומרווה, ניגוד גמור לכל מה שמצפים לקבל בקברנה, שלא לדבר על קברנה דרומי. לא כבד, לא רציני מדי ולא בומבסטי. הפתעה ענקית. 52 שקל
מורבדר Les Jamelles 2015. יין רציני ומורכב, מזן שנדיר למצוא יין צרפתי המורכב רק ממנו. ניחוחות בולטים ומפתים להפליא של עשבי תיבול ים תיכוניים. מגיע מכרמים המשתפלים ממש אל תוך הים התיכון, וזה כנראה סוד טעמו. 52 שקל
גראנש סירה מורבדר 2016 Les Jamelles Selection Speicale. הבלנד הקלאסי של ענבי גראנש, סירה ומורבדר, זה המכונה GSM, מציג יין מורכב, מתוחכם ומרתק. ניחוחות מופלאים של יער ועשבי תיבול כמו גם תבלינים לצד פרי אדום. יין מקסים ממש. 79 שקל