לחיצת היד בטקס הפתיחה / צילום: רוייטרס - Yonhap via
הקוריאנים הם עם גאה, ובעיקר הם גאים לארח - את זה יודע כל מי שביקר בסיאול בפגישת עסקים או בהזמנה מתושב מקומי. אירוח אירוע בינלאומי חשוב ממלא אותם גאווה מיוחדת: אולימפיאדת סיאול ב-1988 הייתה נקודת ציון חשובה כל-כך בתולדות המדינה, ולא במקרה הכביש המהיר המרכזי בסיאול נקרא עד היום "הנתיבים האולימפים" או "כביש 88".
אולימפיאדת החורף בפיונגצ'אנג (כ-120 ק"מ מזרחית לסיאול), שנפתחה בסוף השבוע האחרון, עוררה התרגשות רבה בקוריאה כבר בשלבי ההכנה. אבל כבר עכשיו ברור, שהסיבה שאולימפיאדת החורף הזאת תיכנס לספרי ההיסטוריה היא לחיצת יד: בניגוד לציפיות המוקדמות, שלחה השכנה מצפון, שנמצאת במצב מלחמה עם הדרום, משלחת ספורטיבית ביחד עם נציגה רמת דרג במיוחד: אחותו של השליט הצפון קוריאני קים ג'ונג און.
קים ביצע מהלך מבריק: רק לפני שבועיים סימן הנשיא דונלד טראמפ את צפון קוריאה כאויבת ואת קים כרודן אכזר, והנה, להפתעת כולם, אותו שליט "צמא דם" שולח את אחותו החיננית קים יו ג'ונג בראש המשלחת האולימפית, לשבת ממש ליד סגן הנשיא האמריקאי מייק פנס ונשיא דרום קוריאה מון ג'יאה אין, וללחוץ את ידו של האחרון.
הנסיכה מהצפון הגדילה וכתבה מילים חמות בספר האורחים (בכתב יד קוריאני מרהיב), והתקשורת המערבית כבר התאהבה, עם השוואות לאיוונקה טראמפ. התקשורת בדרום קוריאה, לעומתה, קצת פחות יוצאת מגדרה ומשקפת את החשדנות של הרבה מאזרחי דרום קוריאה. מרביתם זוכרים היטב שלחיצת יד דומה אירעה בתחילת המילניום בין זוכה פרס הנובל לשלום ונשיא דרום קוריאה קים דה ג'ונג לבין שליט צפון קוריאה קים ג'ונג איל (אביו של השליט הנוכחי). אותה לחיצת יד לוותה במענק של כ-100 מיליון דולר מהדרום לצפון, ששימש, כנראה, לא לצורכי שלום אלא למימון תעשיית הגרעין שכיום מאיימת על שלום העולם.
גם ילדי המילניום שלא נולדו כשלחיצת היד הקודמת קרתה מביעים היום סקפטיות. אחד כזה פרסם פוסט ברשת החברתית שהפך ויראלי ובו כתב: "כשראיתי את אחותו של קים ג'ונג איל נזכרתי שבגלל משפחת קים אצטרך לבלות את השנתיים הבאות בצבא" (בדרום קוריאה יש גיוס חובה לבנים).
מי שמחפש לראות מעין "דרבי" ספורטיבי, לא ימצא כזה בין צפון לדרום קוריאה. נזכיר שצפון קוריאה היא אומנם אויבת, אבל אינה שנואה. את המקום הזה שומרים בקוריאה ליפן, שניהלה משטר כיבוש אכזרי במדינה בתחילת המאה ה-20 ועד שהוכרעה במלחמת העולם השנייה. ואכן, יותר מכל אירוע אחר עד כה - לרבות לחיצת היד - הרשתות החברתיות בקוריאה התפוצצו כששדר NBC טען בזמן טקס הפתיחה ש"הקוריאנים מודים ליפן על תרומתה להתפתחותה הכלכלית של קוריאה". אמירה ששקולה בדרום קוריאה לשדר ישראלי שיחמיא לגרמניה על תרומתה לעם היהודי - ואת ההקבלה לשואה לא אני המצאתי: הקוריאנים חוזרים עליה שוב ושוב. השדר חסר הטעם - וחסר הידע ההיסטורי - פוטר מיד מהמשך הגשת השידורים, אבל הציטוט הזה חוזר שוב ושוב כמעט בכל רשת חברתית ופורום דיונים ודף הפייסבוק שלו מוצף בנאצות בקוריאנית.
ובחזרה לקים, שיודע היטב שהמערכה שהוא מנהל מול הדרום והעולם המערבי בכלל היא לא על השכל אלא על הרגש - ולצורך כך עשה כמה תרגילים שמצדיקים מדליה אולימפית. צפון קוריאה, למשל, הסכימה לשלוח לא רק משלחת לאולימפיאדה, אלא גם לצעוד ביחד עם הדרום תחת דגל "קוריאה המאוחדת", ואף להתחרות במשותף בחלק מהמשחקים. אומנם הקונצנזוס בדרום קוריאה הוא שדגל האיחוד מכוער במיוחד, אבל צעידה תחת דגל משותף והמנון ה"ארירנג" המסורתי ריגשה עד דמעות גם את הצעירים שבשבילם "קוריאה מאוחדת" קיימת רק בסיפורים של הסבתא. כמו כן, משחק של נבחרת משותפת של הוקי נשים היה חוויה היסטורית שמשכה תשומת לב. פחות נהנו חובבי ההוקי, שכן הקבוצה המאוחדת הובסה.
במסגרת מתקפת החיבוקים מהצפון, הגיעה גם להקת מעודדות שמשכו תשומת לב רבה. ובכל זאת, קשה לנתק את הספורט מהפוליטיקה: באחד מהמשחקים הראשונים חבשו אותן מעודדות חינניות מסכות של קים איל סונג, מייסד האומה הצפון קוריאנית, סבו של השליט הנוכחי והיוזם בפועל של מלחמת קוריאה שהסתיימה בפיצול חצי האי. הדרום קוריאנים מחו בכעס והמעודדות הצפון קוריאניות חזרו בהמשך לתלבושות הרגילות.
מה חושבת ארצות הברית על ההפשרה הפתאומית אפשר ללמוד מסיפור אחר על פוליטיקה ועל תלבושות. את תלבושת נבחרת קוריאה המשותפת אמורה הייתה לספק המארחת דרום קוריאה במימון נייקי - הספונסרית הראשית. אלא שמתן התלבושת לאנשי הצפון היה עומד בניגוד לסנקציות שהטילה ארצות הברית על המדינה, וזו לא הסכימה לוותר. הפתרון נמצא כשחברה פינית סיפקה את התלבושות; לא ברור אם טראמפ מרוצה מהפתרון הזה.
עוד פחות ברור מה יהיה ההמשך הישיר למשחקים: קים ג'ונג און סיים את שרשרת ההפתעות בהזמנה של הנשיא הדרום קוריאני לשיחות בצפון. הנשיא מון הליברלי, שנבחר בין השאר עקב עמדתו כיונה מדינית, מצא את עצמו לפתע נעקף משמאל על-ידי רודן שרק בשנה שעברה הבטיח להטביע את סיאול בדם ואש.
האם לחיצת היד הנוכחית היא הפשרה חדשה ביחסים, או שקים הבן למד מאביו איך לתמרן ממשלה ליברלית כדי לקבל הקלות בסנקציות ואולי הזרקת כסף לכלכלה הקורסת של הצפון?
הכותב הוא היזם והמנכ"ל של Security Beyond המפתחת מוצרים לאבטחת מידע. הוא מחלק את זמנו בין עמק הסיליקון ובין סיאול, שהיא הבסיס לפעולות החברה באסיה