אז מה היא האופציה המצרית לפתרון המשבר בעזה?

בעוד המשבר בעזה מעמיק, מתגבשת יוזמה מצרית לפתרון המצב ■ עיקרי התוכנית: העברת השליטה ברצועה לרש"פ, מינוי דחלאן למושל ועוד ■ בתמורה, תצא לפועל תוכנית שיקום כלכלית רחבה

מיליציות של חמאס ברצועה  / צילום: רויטרס, Ibraheem Abu Mustafa
מיליציות של חמאס ברצועה / צילום: רויטרס, Ibraheem Abu Mustafa

מפגש המדינות התורמות לרצועת עזה, שהתקיים לפני שבועיים בבריסל, לא הניב הרבה - בסך הכל 40 מיליון אירו שהאיחוד הבטיח, טיפה בים, וגם לקראת המפגש הבא שיתקיים בחודש אפריל לא נראה שאת מי ממקבלי ההחלטות במדינות המערב או המדינות הערביות, המשבר ברצועת עזה באמת מעניין.

המשבר הכלכלי נובע מהעימות הפוליטי בין הרשות הפלסטינית לחמאס, המסרב לוותר על שליטתו הצבאית ברצועת עזה ולתת לרשות שליטה מלאה. אבו מאזן הפסיק את רוב תשלום המשכורות לעובדי המדינה הפלסטינים ברצועה, ובכך סגר את ברז המזומנים העיקרי של הכלכלה המקומית שם. התוצאה: מאות חנויות נסגרו, מאות בעלי עסקים נכלאו בשל אי תשלום חובות, מגזרים שלמים שובתים, והמשק המקומי משותק למעשה. הוסף לכך את הקיצוץ בסיוע הבינלאומי לרצועה, בעיקר זה האמריקאי, ובתוכו הקיצוץ לאונר"א, ארגון הסיוע של האו"ם המטפל בפליטים - מחצית מאוכלוסיית הרצועה - והמצב נראה חסר סיכוי.

אבל אולי דווקא המבוי הסתום הזה, דוחף את התוכנית שמקדמת מצרים בסיוע גורמים נוספים מהאזור ומחוצה לו, תוכנית שפרטיה הגיעו לידינו בימים האחרונים. הרעיון המרכזי הוא גזר גדול מאוד ומקל שחמאס יוכל לבלוע. הגזר: תוכנית שיקום כלכלית רחבת היקף לרצועה, בשיתוף האיחוד האירופי וארגון הסיוע האמריקאי USAID, אבל גם קטאר ומדינות נוספות במפרץ וכמובן הרשות הפלסטינית וישראל.

התוכנית מבוססת על הצעות ישראליות, ובהן שיקום תשתיות חשמל וכבישים, הקמת מתקן התפלה, שיקום והקמת אזורי תעשייה שמקצתם משותפים, פתיחת המעברים ליצוא סחורות מהרצועה, שיקום תשתיות חינוך ובריאות, הקמה מחדש של שדה התעופה, הרחבת אזורי הדיג, והסוכריה הגדולה - פיתוח שדה הגז הטבעי שהתגלה מול חופי הרצועה. שדה המוערך בטריליון מ"ק של גז, עם אורך חיים של 15 שנים. הפרויקט יוכל לייצר הכנסות משוערות של כ-4 מיליארד דולר בשנה בתמלוגים ובהכנסות ישירות ועקיפות. סכום עתק במונחים פלסטיניים, ובוודאי ברצועת עזה.

התנאים שהציב אבו מאזן, יו"ר הרשות, להפסקת העיצומים הכלכליים על משטר חמאס ברצועה ולשיקום כלכלתה: קבלת שליטה מלאה ברצועה ופירוק המיליציות של חמאס, גדודי עז א-דין אל-קסאם. מדינות המערב דורשות ויתור מלא של חמאס על המאבק המזוין, כפי שנדרש על ידי הקוורטט לפני עשר שנים וסירב, וגיבוי לדרישות אבו מאזן. המדינות התורמות מתנות את העברת הכספים בפיקוח ובשקיפות מלאים לשם הקטנה של תופעת השחיתות וזליגת הכספים לכיסי מקורבים ולמטרות טרור. כל התנאים הללו אינם חדשים, וספק רב אם חמאס יהיה מוכן לקבלם.

ביוזמה החדשה שמצרים כאמור היא הדוחפת העיקרית שלה, יש פתרון אחר. העברת השליטה לרשות הפלסטינית, אבל למישהו שמצרים תיתן לו גיבוי, חמאס יוכל להסתדר אתו, ובעיקר - הוא עצמו מספיק חזק ברצועה כדי למשול בה. הגורם הזה הוא מוחמד דחלאן. זה אינו רעיון חדש לגמרי, והמצרים מנסים לקדמו מאז הקיץ, אז פרסמה סוכנות הידיעות הפלסטינית מען ידיעה שלפיה הושג הסכם ברוח זו, כולל שליטה משותפת של דחלאן וחמאס ברצועה. הידיעה הייתה כנראה בלון ניסוי שלא הביא לתוצאות, וההסכם הממשי נחתם בין חמאס לרשות הפלסטינית של אבו מאזן, אך גם יישומו נתקע.

הקאמבק של דחלאן

במשבר הנוכחי ברצועה ובשילוב התוכנית הכלכלית החדשה, עולה מחדש שמו של דחלאן. מוחמד דחלאן נחשב בעבר לאויב מובהק של חמאס, וכשהיה ראש הביטחון המסכל של הרשות ברצועה ניהל מלחמה בבכירי הזרוע הצבאית והמדינית של הארגון. הוא יצא מהרצועה מסיבות בריאותיות זמן קצר לפני הפיכת חמאס ב-2006, ובכך כנראה ניצלו חייו. אבל היחסים הופשרו וחמאס ניצל את קשריו של דחלאן במצרים לפשר בין הארגון לבין הנשיא המצרי עבד אל-פתאח א-סיסי, ובקיץ האחרון אף אורגנה פגישה בקהיר בין דחלאן ליחיא סינואר, האיש החזק של חמאס ברצועה. השניים גדלו יחד במחנה פליטים בחאן יונס ומכירים היטב זה את זה.

המתווה המצרי כולל העברת שליטה אזרחית מלאה לרשות הפלסטינית כשדחלאן ימונה למושל הרצועה ולבא-כוחה של הרשות. חמאס יוותר על השלטון, בין השאר תמורת הבטחה לייצוג מסוים במסדרונות השלטון ולשמירת האינטרסים שלו. סלע המחלוקת העיקרי הוא מיליציות עז א-דין אל קסאם. המתווה המצרי מדבר על תהליך הדרגתי ובו הטמעה של רבים מהפעילים החמושים של חמאס בזרועות הביטחון הפלסטיניות של הרשות, ופירוק של היתר.

מוחמד דחלאן ואבו מאזן  / צילום: רויטרס, Tara Todras-Whitehill
 מוחמד דחלאן ואבו מאזן / צילום: רויטרס, Tara Todras-Whitehill

המכשולים העיקריים: הסכמה של אבו מאזן להחזיר לתמונה את אויבו המר דחלאן. דחלאן ניסה להדיח את יו"ר הרשות מתפקידו לפני שמונה שנים, הניסיון כשל והוא הודח מחברותו בהנהגה הפלסטינית, הרחיק לאבו דאבי ושם הוא מתגורר גם כיום. המצרים עמלים קשה על שכנועו של אבו מאזן לבלוע את הצפרדע הגדולה הזו. מכשול נוסף הוא ארגון חמאס שלא שש לוותר על כוחו הצבאי וראשיו דורשים נוסחה שתאפשר לו מידה מסוימת של מעורבות בכוחות הצבאיים הפלסטיניים.

האלוף במיל' איתן דנגוט, שהיה מתאם הפעולות השטחים, אומר ל"גלובס" כי בהיעדר תרחיש ישים אחר, החזרה של דחלאן והחלשה ממשית של חמאס כדי לאפשר את שיקומה הכלכלי של הרצועה, הן סבירות גם בעיניים ישראליות. לדבריו, הלחצים הכלכליים שמפעיל אבו מאזן לא יביאו להפלת שלטון חמאס או לכניעה שלו לדרישות הרשות. התוכנית המצרית המחודשת שבמסדרונות הביטחון הישראליים מכונה דפ"א (קיצור צה"לי ל"דרך פעולה אפשרית") ב', עשויה לפי דנגוט להביא להרתעת חמאס מחד ולהחלשת השפעתו ככל שהשיקום הכלכלי יצליח.

לדחלאן, אומר דנגוט, יכולת גיוס כספים מוכחת בעולם הערבי שעד כה נמנע ממעורבות כלכלית ברצועה, למעט פרויקטים שבהם מעורבת קטאר. עם זאת, דנגוט פסימי באשר לאפשרות לגייס את מדינות המערב לשיקומה של הרצועה. לאף אחד לא באמת אכפת מעזה, ומי שתורם עושה זאת כדי לצאת ידי חובה או לקידום האינטרסים שלו. דנגוט צופה כי המשבר יחריף עד לחודש הרמדאן, שיתחיל באמצע מאי, קרי בעוד שלושה חודשים. באשר לאונר"א, לפי דנגוט יש למנוע פגיעה בפעילות הארגון ברצועה שכן הוא משמר קיום מינימלי לחלק ניכר מהאוכלוסייה הפלסטינית שם, עם זאת, לדבריו אפשר וצריך להפסיק את פעילות אונר"א בשטחי הגדה המערבית.

דנגוט מתנגד לאפשר כניסה של פועלים מהרצועה לישראל, בשל החשש הביטחוני בעיקר. צעד כזה ניתן לנקוט רק אם יקבל חמאס את תנאי ישראל, קרי החזרת גופות החיילים ושחרור החטופים, פירוז הרצועה וחשיפת המנהרות ההתקפיות.

מטבע פלסטיני במקום השקל?

בינתיים, אבו מאזן ממשיך בהצהרות כלכליות שהיכולת לממשן לא קיימת. בשל הנתק המדיני והמשבר שיצר נשיא ארצות-הברית, דונלד טראמפ, אישרה בשבוע שעבר הממשלה הפלסטינית ברמאללה הקמת ועדה שתבחן דרכי היפרדות מעשית ממדינת ישראל, ובכלל זה במישור הכלכלי. בין השאר קיבלה הוועדה מנדט לבחון יצירת מטבע פלסטיני עצמאי, במקום השקל שהוא המטבע העיקרי הנמצא בשימוש בקרב הפלסטינים.

אלא שלמרות היתרונות שיכולים להיות לניסיון להגיע לעצמאות כלכלית, הכלכלנים הפלסטינים מאוחדים בדעה כי התוכנית אינה ישימה כעת, וכי אם יתעקש אבו מאזן לקדמה היא תביא לקריסה כלכלית של הרשות הפלסטינית. כך, למשל, הם מעריכים שמטבע פלסטיני, גם אם יאושר על ידי קרן המטבע העולמית, אינו יכול לעמוד על היסודות הרעועים של הכלכלה הפלסטינית וערכו יצנח מיד לאחר שיצא לשוק. אחד מהם, המשמש גם בתפקיד רשמי ברשות ולכן לא נחשף כאן, אמר ל"גלובס" כי להחלטה משמעות הצהרתית בלבד וכי כל עוד עיקר הכנסות הרשות תלויות בישראל, אין קיימות להתנתקות. עם זאת, הוא הוסיף כי בלי קשר למצב המדיני על הפלסטינים לפתח תחומי כלכלה עצמאיים, ובעיקר מפעלי תעשייה מתקדמים, שאינם קיימים כמעט בשטחי הרשות.

משבר הומניטרי אמיתי או "רק" מצב כלכלי קשה?

שר הביטחון, אביגדור ליברמן, לא אוהב את הביטוי "משבר הומניטרי". בשבוע שעבר אמר כי אין ברצועת עזה משבר הומניטרי, יש שם מצב קשה - הידרדרות ברמת השירותים והתשתיות הבסיסיים - וצריך לקחת אותו בחשבון. בקרב גורמי ביטחון ישראלים הדעה דומה, אך ארגוני סיוע וזכויות אדם מציגים תמונה קשה יותר - ולעתים על גבול האסון.

לפני שנתיים התריע האלוף במיל' איתן דנגוט בעת שכיהן כמתאם הפעולות בשטחים, כי אם לא יהיה שינוי, בתוך שנים ספורות המצב הכלכלי ברצועה יהיה בלתי נסבל וחיי היום-יום יהיו במשבר קיומי. בשיחה עם "גלובס" אומר היום דנגוט כי המצב אכן קשה מאוד, אבל התרחיש הגרוע צפוי לקרות רק בעוד שנתיים, אם לא יימצא פתרון עד אז.

החוקר יצחק גל, המתמחה בכלכלה הפלסטינית, אומר כי הבעיה המיידית העיקרית היא היעדר כסף להניע את הכלכלה המקומית. זו נשענת בעיקר על המגזר הציבורי, שרוב המועסקים בו הפסיקו לקבל משכורות בחודשים האחרונים בשל הסכסוך בין הרשות הפלסטינית לחמאס. ובהיעדר מזומן, לא קונים דבר לבד ממוצרי מזון בסיסיים. כניסת הסחורות לרצועה ירדה במספרים גדולים, מכ-900 בממוצע ליום בשנת 2017 לכ-350 ביום מאז תחילת 2018. מאהר אל טבאע, ראש לשכת המסחר ברצועה, אומר כי היקף הביקושים ירד מתחילת השנה בכ-50% וההיקף השנתי של אובדן ההכנסות הוא 250 מיליון דולר, וכי הדבר גורם לקריסה ממשית של המגזר העסקי.

לדבריו, מאות עסקים וחנויות ברצועה נסגרו, ורבים מבעליהן נעצרו בשל אי יכולתם לשלם את חובותיהם. לשכת הרווחה הממשלתית מדווחת כי 65% מתושבי הרצועה חיים כעת מתחת לקו העוני, לעומת 35% בשנת 2011 (נתוני הבנק העולמי) קו העוני ברצועה הוא 1.9 דולרים לנפש ליום. האבטלה ברצועה לפי נתוני הלמ"ס הפלסטיני מגיעה לכ-50% (לעומת פחות מ-40% ב-2016; ובקרב הצעירים ליותר מ-70% לעומת 60% לפני שנתיים). במסיבת עיתונאים שהתקיימה בעזה בשבוע שעבר, טענו כמה מראשי ארגוני רווחה מקומיים כי שיעורי ההתאבדות בעיקר בקרב צעירים עלו מאוד וכך גם ההתמכרות לסמים.

כניסת סחורות לרצועה
 כניסת סחורות לרצועה

בתחום הבריאות המשבר הוא אולי החריף ביותר. עובדי הניקיון והתברואה בבתי החולים והמרפאות שובתים, גם הרופאים והאחיות נקטו עיצומים, ובד בבד מלאי התרופות והציוד הרפואי הולך ואוזל. כל אלה הם בשל עצירת כספים מהרשות הפלסטינית. הרשות גם צמצמה מאוד את התקציב לפלסטינים המבקשים לקבל טיפול רפואי בישראל. בבתי החולים ברצועה מבוצעים ניתוחי חירום בלבד, הדלק לגנרטורים מספיק לשעות ספורות של חשמל ביום, ואחד ממנהלי בתי החולים שהתראיין לעיתונות המקומית אמר שבכל יום מתים חולים בשל המצב. בשל כך גוברות הקריאות בישראל להתערב ולסייע. האלוף במיל' דנגוט קורא לשלוח סיוע חירום מיידי, כמו תרופות וציוד רפואי אחר, ומתארגנות יוזמות מקומיות לסיוע דומה.

אבל הממסד בישראל לא מתערב בשלב זה; יש לו נכונות לאפשר ולקדם יוזמות סיוע חיצוניות, אבל לא לנקוט בפעולה של ממש. המשמעות היא שגורמי הביטחון העוקבים אחר הנעשה בעזה סבורים שבינתיים המשבר קיים אך הוא נסבל וכי הסבירות לקרבה לאסון הומניטרי של ממש אשר יחייב התערבות - עדיין רחוקה.